לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם

הרב יאיר פרנק , א' בחשון תשע"ט

הרב יאיר פרנק
הרב יאיר פרנק
צילום: Noam Moskowitz/flash90

כל יהודי מכיר את ה'רש"י הראשון על התורה': "אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".

לדברי רבי יצחק כל ספר בראשית בא ללמד שארץ ישראל ראויה לעם לישראל, שהרי הוא יתברך ברא את כל העולם, וברצונו יכול לקחתה מעם אחד ולתיתה לעם אחר. בתוך רעיון זה צפון גם ראוי מוסרי ומהותי – ארץ ישראל איננה ככל הארצות, העם היושב צריך להיות במדרגה מוסרית ורוחנית בכדי שה' יתברך ירצה בכך שישב בה. "כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה ה' אֱ-לֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב" (דברים ט,ה).

ואמנם, רבים סבורים שדברי רבי יצחק אינה אלא מדרש אגדה. ואולם, נראה לומר שהוא כיוון לפשוטו של מקרא ממש. והראיה – דווקא מפרשתנו, פרשת נח.

בפרשייה העוסקת בשכרותו של נח, חוזר שמו של כנען שוב שוב, בלא שיתבאר במפורש מדוע:

"וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן:  שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי נֹחַ וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה כָל הָאָרֶץ:  וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם: וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה:  וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ:  וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ:  וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן: וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו:  וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְקֹוָק אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ:  יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ".

ע"פ פשוטו של מקרא לא מפורש כלל שכנען היה שותף למעשהו של אביו חם, ומדוע קיללו נח בייחוד? רש"י כתב: "יש מרבותינו אומרים כנען ראה והגיד לאביו לכך הוזכר על הדבר ונתקלל". האבן עזרא חידש שאכן כנען עשה דבר לנח שהעלימו הכתוב: "הכתוב לא גילה מה נעשה, והעושה היה כנען, וכן היה, כי חם ראה ולא כסהו כאשר עשו אחיו, רק גלה הדבר, ושמע כנען, ולא נדע מה עשה". ואפשר שכיוון לרמוז לדברי חז"ל המובאים ברש"י: "וירא את ערות אביו - יש אומרים סרסו ויש אומרים רבעו". הרמב"ן (אחר שביקר בחריפות דברי האב"ע) ביאר ע"פ פשוטו של מקרא, שאכן כנען לא עשה דבר, אלא שנתקלל בעבור חם אביו: "כאשר אירע המעשה הזה לנח לא היה לחם זרע זולתי כנען, וזהו טעם וירא חם "אבי כנען", כי אין לו בן אחר, וכאשר חטא לאביו קלל זרעו".

ואכן, הזכרת היות חם אבי כנען כבר במשפט הפתיחה, והדגשת העניין שוב ושוב (5 פעמים!) מורה שכל הפרשייה בא לצורך כך – קללת כנען, והיותו עבד לשם. והשאלה היא – מדוע הדבר כ"כ חשוב ?!

ונראה שאת טעם הזכרתו המיוחדת של כנען אנו מוצאים בפרשייה שבאה לאחר מכן, בבוא התורה לתאר את כל האומות היוצאות ממשפחתו של נח - "מֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ אִיֵּי הַגּוֹיִם בְּאַרְצֹתָם אִישׁ לִלְשֹׁנוֹ לְמִשְׁפְּחֹתָם בְּגוֹיֵהֶם". בין שאר כלל האומות, הזכירה התורה את כנען וכל צאצאיו, ביניהם העמים שאיתם לעתיד יתמודד עם ישראל בבואו לכבוש את ארץ ישראל – "וּכְנַעַן יָלַד אֶת צִידֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת חֵת:  וְאֶת הַיְבוּסִי וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֵת הַגִּרְגָּשִׁי: וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הַעַרְקִי וְאֶת הַסִּינִי: וְאֶת הָאַרְוָדִי וְאֶת הַצְּמָרִי וְאֶת הַחֲמָתִי וְאַחַר נָפֹצוּ מִשְׁפְּחוֹת הַכְּנַעֲנִי".

והנה, לאחר מכן התורה מוסיפה עוד פסוק אחד מופלא: "וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד עַזָּה בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה וְאַדְמָה וּצְבֹיִם עַד לָשַׁע". התורה משרטטת את ארצו של כנען, על גבולותיה המדוייקים ! מדוע ?!

לאור דבריו של רבי יצחק הדברים מבוארים. התורה מתארת את נחלתו של כנען, את 'ארץ כנען', כיוון שהיא עתידה לעבור לעם ישראל בבוא העת. וזו אם כן הסיבה שהתורה הקדימה לפסוק זה את פרשיית שכרותו של כנען. ללמד – שעוד קודם שנחלו כנען ובניו את ארצם, כבר נקבע כי כנען יהיה עבד לשם, 'ומה שקנה עבד קנה רבו'. ועוד יש ללמוד מפרשייה זו, כפי שהזכרנו בראשית הדברים, שנחלתו של כנען נלקחה ממנו בעקבות מעשיו (או מעשי אביו), וניתנה לעם ישראל ממשיכי דרכו של שם, בזכות מעשיהם וטהרתם.

בדורנו זה, בו אנו נאבקים על מקומינו בנחלת אבותינו, עלינו גם לזכור שעיקר המבחן הוא היותינו ראויים לארץ זו, ארץ אשר עיני ה' א-להיך בה. "לימד על שם שנתאמץ במצוה יותר מיפת, לכך זכו בניו לטלית של ציצית" (רש"י שם).