לצוף מעל המבול

גם אם אתה חדור בהכרה כי התכלית היא מילוי רצון הבורא, עדיין מוטלת עליך חובה להשפיע על יהודים נוספים, שגם הם יגיעו להכרה דומה. 

הרב שמואל רסקין , ג' בחשון תשע"ט

יהדות הרב שמואל רסקין
הרב שמואל רסקין
צילום: חב"ד קרן אור

צייד הנאצים המפורסם שמעון ויזנטל ז"ל נאם פעם בכנס של רבנים אירופאים שהתקיים בעיר ברטיסלבה שבסלובקיה. הרבנים העניקו פרס לויזנטל שהיה אז בן 91, ומר ויזנטל, שניכר היה שהמחווה נגעה ללבו, סיפר להם את הסיפור הבא:

היה זה במאטהאוזן, זמן קצר אחרי השחרור. הרב אליעזר סילבר, ראש אגודת אחים (התאחדות הרבנים האורתודוכסיים של צפון אמריקה) שהה במחנה, ושליחותו הייתה להציע עזרה ונחמה לשורדים. הרב סילבר ארגן גם תפילה מיוחדת והזמין את מר ויזנטל להצטרף לשורדים האחרים. מר ויזנטל סירב, והסביר לו מדוע.

"במחנה", אמר מר ויזנטל לרב סילבר, "היה איש דתי שאיכשהו הצליח להבריח לתוך המחנה סידור אחד. בהתחלה הערצתי את האיש על אומץ הלב שלו, על כך שהוא סיכן את חייו בכדי להכניס את הסידור פנימה. אך למחרת קלטתי, להפתעתי הרבה, שאיש זה "השכיר" את הסידור לאנשים אחרים בתמורה למזון. אנשים נתנו לו את פיסת לחמם האחרונה בעבור שימוש של כמה דקות בסידור התפילה. איש זה, שהגיע למחנה כשהוא רזה ומורעב מאוד, החל לאכול כל כך הרבה, שהוא מת לפני כולם - גופו לא יכול היה להתמודד עם זה". מר ויזנטל עצר לרגע, והמשיך: "אם כך מתנהגים יהודים דתיים, אין בכוונתי להשתמש אי פעם בסידור תפילות".

כאשר פנה מר ויזנטל ללכת, נגע הרב סילבר בכתפו ואמר לו ביידיש בקול רך: "מדוע אתה בוחר לראות את האיש שהשתמש בסידור שלו בכדי לקחת מזון מפיהם של אנשים הגוועים ברעב? מדוע לא תראה את יהודים הרבים, שהיו מוכנים לתת הכל בכדי שיוכלו להשתמש בסידור? זוהי אמונה. זה כוחו האמיתי של הסידור", אמר הרב סילבר והעניק לו חיבוק עז. "למחרת הצטרפתי לתפילה", סיים מר ויזנטל את סיפורו.

לאורך כל הדורות, ידע העם היהודי כי כוחו באמונתו האיתנה, בקשר הבלתי אמצעי שלו עם בורא העולם, באמצעות התפילה. מילות התפילה חיברו אותו לקדוש ברוך הוא, חיזקו אותו, נתנו לו כח, השפיעו עליו ברכה ואור.

"ויאמר ה' לנח, בא אתה וכל ביתך אל התבה" - בפרשתנו מצווה אלוקים את נח להכנס לתיבה, על מנת להנצל ממימי המבול המציפים את העולם. אם נקח זאת אל החיים היומיומיים שלנו, נגלה שאנחנו מוצפים מדי יום במבול של טרדות, עד מעל לראש, המפריעים לנו לבצע את שליחותנו בעולם. איך זוכים להנצל מזה? באים אל התיבה.

את המילה "תיבה" מפרש הבעל שם טוב במובן הנוסף שלה בלשון הקודש: מילה. כפי שבית נבנה מחיבור של לבנים, כך גם מילה נבנית מחיבור של אותיות. מילה אחת היא תיבה, מילים רבות הן תיבות, ומכאן מגיע המושג "ראשי תיבות". וכך מפרש הבעל שם טוב: "בוא אל התיבה" - היכנס אל אותיות התורה ואותיות התפילה; הקף את עצמך במילים ובאותיות הקדושות של התורה והתפילה, והן יהיו ה'תיבה' שתצילך מטרדות ה'מבול'.

עלינו לנסות לשים את הטרדות בצד, גם את הסמארטפון, ולהכנס לתוך מילות התפילה, להסתכל בתוך הסידור, לקרוא מילה במילה, לנסות להבין ולכוון למשמעות המילים. אחרי שבאנו אל התיבה, מגיע השלב הבא: "צא מן התיבה". עכשיו נוכל לצאת להתמודדוית שלנו כשאנו ממוקדים ואנרגטיים יותר, עוצמתיים ובטוחים מול כל האתגרים.

אך אסור לטעות - יכול יהודי לחשוב שעליו להסתגר ב'תיבתו' בבחינת "אני את נפשי הצלתי". לכן, לצד הציווי "בוא אל התיבה", אומר הקדוש ברוך הוא לנח: "אתה ובניך ואשתך ונשי בניך". חשוב לדאוג שאל ה'תיבה' יגיעו אנשים נוספים ויינצלו אף הם. יש כאן הוראה נצחית לכל יהודי: גם אם אתה חדור בהכרה כי התכלית היא מילוי רצון הבורא, עדיין מוטלת עליך חובה להשפיע על יהודים נוספים, שגם הם יגיעו להכרה דומה. 


שבת שלום,
הרב שמואל רסקין
בית חב״ד קרן אור בודפשט