בגשמי ברכה תברך אדמה
בגשמי ברכה תברך אדמה

הכל מצפין ששנה זו תהיה מבורכת בגשמי ברכה אך אם חלילה תהיה שנה שחונה אזי יש ללמוד את הגמ' במסכת "תענית" העוסקת בתעניות על אי ירידת גשמים, ומסדרת "סדר תעניות" שמתענין בארץ ישראל על הגשמים. בסה"כ ישנן י"ג תעניות שמתענים יחידים וציבור על הגשמים ואם עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן ובבניין של שמחה וכו'.

כתב השו"ע בס' תקע"ה "וכל זה הסדר כשלא ירדו כלל אבל ירדו ברביעה וצמחו העשבים והתחילו ליבש הרי אלו מתענים וזועקים עד שירדו גשמים ובסוף הסעיף כתב השו"ע פסקו הגשמים בין גשם לגשם 40 יום בימות הגשמים הרי זו מכת בצורת ומתענים וזועקים עד שירדו גשמים או עד שיעברו זמנם".

בעל "הכף חיים", ר' יעקב סופר זצ"ל, כתב שבזמן הזה לא נהגו לעשות תענית על עצירת גשמים כסדר המובא במשנה בתענית ובשו"ע, אפילו בארץ ישראל, כיוון שאין לנו בי"ד סמוכים היכולים לקבוע זאת, רק מרצים לקב"ה בתפילות ובתחנונים וגוזרים תעניות יום אחד או שניים. כך גם כתב הגאון היעב"ץ ז"ל בספרו "מור וקציעה": "ונ"ל פשוט שאינה מצות עשה לזעוק ולהריע אלא בא"י ומקרא מלא דיבר הכתוב 'וכי תבואו מלחמה בארצכם', גם אין המצווה אלא בכהנים ובחצוצרות והאידנא ליכא כהנים מיוחסים ולא חצוצרות של תורה משו"ה מסתברא דאפילו בארץ ישראל ליתא המצוה השתא ולא שמענו שינהגו כך בא"י בזה"ז, ושופר כיון דתקנתא דרבנן היא לא תיקנוהו אלא בתעניות ציבור ואין תעניות ציבור בבבל וגם לא בא"י האידנא דליכא נשיא" (אין נשיא).

מצינו בשנים קדמוניות שהיו גדולי ישראל מעוררים לירידת גשמים באופנים שונים ואחד מהם מתואר בספר מגיד משרים למרן הב"י (פ' אמור), כתב "כיון שהקפתם לרבי אלעזר (במערת רשב"י במירון) בד' מינים הבאים לרצות על המים נתעוררו המים ובאו וכו' וכלל זה יהיה בידכם כל זמן שהעולם יהיה צריך גשמים ביותר תלכו ותקיפו הצדיקים הנזכרים ותענו ועל כל צרה שלא תבוא על הציבור תקיפו ז' פעמים ותענו", ומשמע שדווקא על הגשמים צריך להקיף בד' מינים מפני שהם באים לרצות על המים, אבל בשאר צרות שלא יבואו א"צ אלא להקיף ז' פעמים. עוד סגולה לירידת גשמי ברכה ללמוד ממסכת שבועות או הרמב"ם הל' שבועות שהוא דבר בעתו ויעלה לרצון שירדו הגשמים בעתם.

ובפמ"ג (סי' תקע"ט א"א סקי"א) מביא בשם א"ר פרקי תהילים שיש לומר על עצרת גשמים: י"ז, כ"ה, ל"ב, נ"א, ס"ה, פ"ה, פ"ו, ק"ג, קי"ג, ק"כ, קכ"א, קכ"ד, קכ"ה, ק"ל, קל"ו, ודווקא כשיש עצירת גשמים קשה ח"ו אבל בתחילה אין אומרים רק מזמור ס"ה ופ"ה.

אי אפשר שלא לתת לב על המקרים והמיתות המשונות שאנו שומעים עליהם בזמן האחרון. בגמ' בתענית מובא על מקרים קשים שאירעו לציבור ועוד גזרו תענית על מעשה שהיה שבלעו זאבים שני תינוקות והקיאום ובא מעשה לפני חכמים...

כשקורים מקרים קשים ומזעזעים מן הראוי שהפרט והכלל יתן אל ליבו לתקן מעשיו וליישר אורחותיו, ולא יאמר מקרה הוא, כי מקרה הוא לשון התורה קרי, שנאמר "ואם תלכו עמי בקרי"  

וכך כתב הרמב"ם בהלכות תעניות פרק א הלכה א: "מצוות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור, שנאמר (במדבר י') על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות, כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו.

ובהלכה ב: ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב (ירמיהו ה') עונותיכם הטו וגו', וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם.

ובהלכה ג: אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות, הוא שכתוב בתורה (ויקרא כ"ו) והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי, כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהוא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי.

בטרם תבוא נזעק ליושב במרומים והוא ישלח לנו רחמים לכלל ולפרט, אמן