הסתכלת על השמיים היום?

הרב יוסי יזדי , ט' בחשון תשע"ט

בעל הספר הקדוש 'מאור ושמש' כותב שיש קשר בין הנאמר בפרשתנו "הארץ אשר אראך" לשבת קודש שנאמר עליה "ראו כי ה' נתן לכם השבת".

רוצה לומר, שעיקר סגולת שבת היא 'ראו כי ה''- להסתכל על הקב"ה.

מובא בספר 'הלקח והלבוב': "ובימי המעשה צריך האדם לשמור את 'האות ברית קודש' שלא יהיה פגום חס ושלום על ידי כל הניסיונות של עולם השקר. ובשבת קודש זוכה למתנה טובה, שבשבת האדם שובת בעיניו ובאוזניו, בשבת קודש כל הראיות והשמיעות של תאוות העולם שובתים, וזוכים למתנת אלוקים, לשמור את העיניים, ועל ידי זה מטהרים את הנפש".

במשך ימי השבוע האדם מסתובב בעולם הגשמי לעסקיו ולצרכיו, האדם רואה כל מיני חפצים ופריטים כשמתעסק עם חומריות עולם הזה, ולבו נמשך אחריהם. עלול הוא להגיע לשכחה- לשכוח מקדושת ישראל.

משום כך באה השבת, מפני שבשבת קודש יש שביתה ממלאכה ויכול האדם לשעבד עיניו לאביו שבשמיים, ולהגיע לזיכרון האמתי- "כי בנו בחרת ואותנו קידשת".

עבודת שבת היא 'והחי יתן אל ליבו', להסתכל על עצמו איך מבלה את ימי חייו, להסתכל ולראות בעצמו נקודות טובות, להיזכר במעלת נשמתו הקדושה 'חלק אלוק ממעל'.

בספר 'אור יצחק' מביא דוגמא נפלאה על מעלת חוש הראיה- נשים לב, כשיש רוח סערה, האדם מכסה את עיניו ושומר עליהן תחילה, הסיבה היא, מפני שעיקר משכן הנשמה היא בעיניים, שאינה יכולה לסבול אפילו מעט גשמיות. ושם צריך שמירה יתרה שלא ייתן לתעתועי הבלי עולם הזה למשוך עיניו, אלא תמיד ייתן עיניו להיות צופיות אל הקב"ה- 'וכל עין לך תצפה'.

לא לחינם הבטיח הצדיק הקדוש בעל ה'שומרי אמונים' זיע"א שכאשר אדם עומד בניסיון של שמירת עיניים, באותו רגע מה שמבקש מתקבל בשמיים, מפני שיסוד הקדושה תלוי בעיניים.

האדם צריך להרגיל את עצמו בימי השבוע לזכור בשבת קודש, לחטוף רגעים שמביט למעלה מתוך כיסופים וגעגועים לאבא בשמיים, להסתכל על התכלית הנצחית שתהיה מול עיניו ונר לרגליו.

וכפי ששאל ר' נחמן את אחד מתלמידיו ר' חייקל שרץ בשוק והיה כולו שקוע במסחר 'הסתכלת על השמים היום?'.

כותב הראי"ה קוק זצ"ל בספרו' אורות הקודש' (חלק ג') ש'יראת שמיים' היא מלשון 'ראיה'. יראת שמיים אמתית איננה יראה שמכווצת את כוחות הנפש, יראת שמיים איננה פחד שמשתק את שאיפות היהודי לחיים שלמים ומלאים.

אלא להפך, ברגע שהאדם מחדיר בדעתו ש'מלא כל הארץ כבודו', והוא יתברך נמצא איתו עימו ואצלו בכל זמן ומקום. ממילא, גם כשמתעסק בענייניו הגשמיים, תמיד עיני שכלו מביטות בו יתברך, כי אין שום מציאות מבלעדי הקב"ה כלל.

נמצא, שמרומם ומקדש את הארציות, מכיוון שמקשר אותה לרוחניות חיות אלוקות.

מובא בחז"ל (שבת י ע"ב) שהקב"ה העלה את משה רבינו והכניסו לבית גנזיו ונתן לו את השבת. ובית גנזיו הכוונה היא יראת שמיים- "אין לו להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים"(ברכות לג ע"ב).

בשבת קודש מתגלה היראה העליונה על כל הברואים ואפילו "עם הארץ אימת שבת עליו" (ירושלמי דמאי פרק ד). ועם זאת, בשבת יש אחדות כוללת, יש הרמוניה והתרחבות- 'נחלה בלי מיצרים', מעלים ומרוממים אכילה ושתיה, רואים את הקב"ה בכל תנועה ומעשה.

יהודי שחי בגדלות המוחין מבין שנשלח לזה העולם לא להתחבא ממנו אלא כדי להיות נוכח בו, לעלות ולהרים את עולם המעשה לשורשו העליון. וזה על ידי העיניים- לא להסתכל בחיצוניות אלא בפנימיות, בעומק החיים.