שני פניו של החג הישראלי

פרשיות הרגלים מופיעות מספר פעמים בתורה. מעניין לעמוד על צורת ההופעה השונה שלהם בכל חומש, ולבחון את הפן המחודש שלהם באותו המקום דווקא.

הרב משה כהן , י"ד בחשון תשע"ט

הרב משה כהן
הרב משה כהן
צילום: עצמי

לראשונה בתורה מופיעים הרגלים בפרקנו שבחומש שמות. הרגלים מתוארים כחגים חקלאיים, הסובבים סביב העונה השמשית, תוך כדי התעסקות עם יבול הארץ. דווקא משום כך בולטת העובדה כי לא מצוינים דיני החגים ותאריכם המדויק אלא רק מצוות העליה לרגל.

נראה שבמקום ובתקופה בה הכל נסוב סביב עושרו של האדם (התעסקותו עם יבול הארץ), עיקר העבודה היא להכיר כי הכל הוא מה' על ידי ההיראות במקדש. כך ניתן לזקוף את העושר לה' ולהוקירו על כך בשבח והלל.

כך גם ביחס לאזכור הנוסף של הרגלים בחומש שמות, המופיע בפרשת כי-תשא. מטרתו היא ככל הנראה להורות על חידוש הברית בין עם ישראל לה' לאחר חטא העגל, שכולל גם את ההיראות לפני ה' ברגלים.

לעומת אזכורים אלו הרי שבחומשים ויקרא ובמדבר מופיעים הרגלים בצורה אחרת. יש להם תאריך מדויק, מצוות החג, איסורי מלאכה, קרבנות מוסף וכד'. בחומשים אלו מודגש עניין הקדושה שבמועדים, שבא לידי ביטוי בכל מצוות ואיסורי החג ובקרבנותיו. כאן אין מקום לצד החקלאי כלל, אלא רק לצד הקשור לאופי הקדושה. האם צד זה נשכח לחלוטין?

הרגלים מופיעים גם בחומש דברים החותם את התורה. דווקא לקראת הכניסה לארץ מוזכרות שתי הבחינות של המועדים. תחילה הבחינה החקלאית, כיאה לנוחלי הארץ, תוך דגש על חובת הראייה ברגל, ולאחר מכן הבחינה של קדושת המועדים, בתוספת מצוות השמחה המאפיינת מצב של קדושה ודביקות בה'.

מתוך הפרק היומי בתנ"ך באתר הקהל של מכללת הרצוג