השליחות הפלאית לצדיק הקבור בחברון

הרב נתנאל יוסיפון , כ"ג בחשון תשע"ט

הרב נתנאל יוסיפון
הרב נתנאל יוסיפון
עצמי

השבת, שבת חיי שרה, היא גם שבת חברון, שבה פוקדים המוני בית ישראל את מערת המכפלה, וקוראים בה על קניינה. בחברון מצוי גם בית העלמין היהודי העתיק, שבו קבורים גדולי עולם, וביניהם שני מקובלים גדולים, שיום פטירתם חל ב- כד' חשוון, סמוך ונראה לפרשת חיי שרה, הלא הם – בעל 'החסד לאברהם', ורבי הלל משה מעשיל גלבשטיין.

הרב גלבשטיין היה דמות ייחודית ופורצת דרך, גדול בנגלה ובנסתר, היחידי בעולם שהיה גם חסידו של רבי מנחם מנדל מקוצק וגם חסידו של ה'צמח צדק' מחב"ד. כשעלה לארץ, חידש חידוש מופלג בהלכה. ישנה מצווה מדאורייתא – לשמור על המקדש. הרב גלבשטיין חידש, שגם בעת שהמקדש חרב, ישנה מצווה לשמור על הר הבית – מקום המקדש, ואפשר לקיים מצווה זו גם כששומרים מחוץ להר הבית עצמו. חידוש זה עורר פולמוס גדול בעניין, וכמה מגדולי דורו וביניהם האדר"ת, האבני נזר ועוד חלקו עליו - אם מפני שלשיטתם המצווה קיימת רק כשהמקדש בנוי ואם מפני שהשמירה היא עבודה המצריכה לבישת בגדי כהונה.

בשנת תרמא' החל הרב גלבשטיין להוציא את ספרו 'משכנות לאביר יעקב', העוסק בחידוש מצוות שמירת המקדש. הספר יצא חלקים חלקים, והנה למרבה ההפתעה בהמשך צירף הרב גלבשטיין הסכמה ייחודית לספרו, הסכמתו של מורו ורבו אדמו"ר 'הצמח צדק', שנפטר כבר בשנת... תרכו'.

הכיצד יכול צדיק שנפטר בשנת תרכו' לתת הסכמה לספר שיצא לאחר פטירתו? האם קם לתחייה?

כדי לענות על תמיהה זו, מספר הרב גלבשטיין סיפור מופלא, (מובא פה בקיצור). בשנת תרמד', בא אלי איש זקן מבני לוי, וסיפר לי שסיבת עלייתו לירושלים היא מפני שבשנת תרטז' היה בליובאוויטש אצל אדמו"ר הצמח צדק, והגיש לו פתקה ובה שמו ושם אימו לתפילה. למרבה הפלא, שאלו האדמו"ר – האם הוא לוי, למרות שעובדה זו לא נכתבה בפתק.

כשהשיב בחיוב, אמר לו האדמו"ר ברוח הקודש: יש לי עניין שאני יכול למסור רק בידיך, בזכות מצווה גדולה שעשית, והזהר שתאמר אותו רק לאיש שאומר אליך. בשנים תרמא'- תרמד' תהיה בירושלים, ושם תמצא אדם בשם 'משה הלל' מעיר מסויימת, שהיה אצלי בעבר, ובשנת תרמד' תכירו היטיב ותאמר לו כל מה שתשמע מפי. (הרב גלבשטיין מציין שהאיש עלה לירושלים כבר בתרמא', אך כיוון שכולם כינו את הרב גלבשטיין בכינוי אחר, לא הבין שהמדובר בו, עד שבתרמד' שמע את שמו בעלייה לתורה והבין שזה הוא).  

וכאן אמר הצמח צדק, אמור לו שיחדש רזי תורה, וכשישמעו בני ישראל בקולו אז תצמח הישועה. והוא ממשיך ומפרט של רזים ועניינים, והוסיף שביום ה' טבת יבין הרב גלבשטיין כוונתי. וכשסיים הצמח צדק דבריו, הניח ידו על ראש השליח ובירכו – "שתצליח בשליחותי לעבוד עבודת הלויים בבית המקדש".

עיין הרב גלבשטיין בדברי הזקן, ומצא שהם רומזים כולם לחידושו על שמירת המקדש, שהיא כעבודת הלויים בבית המקדש. ואף מצא כתב יד שכתב כבר בשנת תרמב', ושם כתוב שהתחדשו לו עניינים בנושא זה ביום ה' טבת.

לרב גלבשטיין היה קשה להאמין לסיפור, אך הזקן קפץ ונשבע בערב יום כיפור לפני ארון הקודש, שדבריו אמת. ובנוסף, ישנה קבוצת אנשים החתומה בסוף ההסכמה, שמעידה שהם איימו על האיש באיומים שונים שיעיד רק אמת, והוא אכן העיד כך.

ובנוסף, סיפר שהצמח צדק שאלו – מהי המצווה המיוחדת שקיים? והשיב לו שהיה יהודי אחד שנקבר בקבר גדול יחד עם 120 גויים, והוא וחבריו השתדלו והוציאוהו מהקבר והביאוהו לקבר ישראל.

סיפור מדהים, המלמד על גודל מעלת שמירת ודרישת המקדש גם בדורנו, ואולי נלמד ממנו כמה תובנות עומק הקשורות לקשר המיוחד בין חברון וירושלים. הרי בסיפור זוכה הזקן להוציא יהודי מת מקבר גויים, וכל עניין הגאולה היא יציאת עם ישראל מהגלות המשולה לקבר בין הגויים.

והלא, כידוע, תחילת קניין עם ישראל בארצו התחיל בקניית אחוזת הקבר בחברון, שהופך ליסוד לחיי העם בארצו. ואף כלב בן יפונה משתטח על קבר זה, וממנו שואב את הכוח לקרוא את האמונה בחיי העם בארצו – 'עלה נעלה וירשנו אותה'!

חברון היא גם היסוד לעבודת המקדש בירושלים, שהרי דוד מתחיל למלוך בחברון, וממנה עולה וכובש את ירושלים. ואף עבודת היום בבית המקדש הייתה מתחילה בהאיר השחר, עת היה קורא הממונה – "האיר פני כל המזרח עד שבחברון", "להזכיר זכות ישני חברון".

כידוע – מערת המכפלה היא כפולה, מורכבת משתי מערות – פנימית וחיצונית או עליונה ותחתונה. הגמרא (בבא בתרא נח.) מספרת על רבי בנאה, שהיה מציין מערות, והגיע למערת אברהם אבינו וציין אותה. אך כשרמה להיכנס למערתו של אדם הראשון, יצאה בת קול ואמרה לו – "הסתכלת בדמות דיוקני, בדיוקני עצמה אל תסתכל", (שהרי אדם הראשון נברא על ידי הקב"ה – בצלם אלוקים). כשאמר רבי בנאה – אני צריך לציין את המערה, אמרו לו – כמידת החיצונית כך מידת הפנימית וכו'.

למדנו מכאן, שבחיצונית קבורים האבות הקדושים, ובפנימית אדם הראשון. למדנו גם שהיה צדיק שהצליח להיכנס לחיצונית, אך לפנימית אסור להיכנס. עניין זה מזכיר מאד את בית המקדש, שגם בו יש קודש חיצוני, וקודש קודשים פנימי, שאליו לא נכנסים כל השנה. וגם הכהן הגדול שנכנס לקודש הקודשים, עליו לכסותו בענן הקטורת.

יש כאן אמירה – בעברית, המילה 'קודש' משמעותה 'נבדל'. חשוב שנזכור שהקדושה פורצת מתוך עולם פנימי סמוי, שאל לנו להיכנס אליו, כי בכך נחלל אותו. זהו גם הטעם למצוות שמירת המקדש. חז"ל מציינים ששמירה זו אינה מפני אויב, אלא שמירה של כבוד, המבטאת את האמירה שיש כאן עולם פנימי של קודש.

ויהי רצון, שנהיה אנשים פנימיים, אנשי קודש, ונזכה מתוך תעצומות האבות הקדושים הקבורים בחברון, לשוב ולשמור על המקדש הבנוי במהרה!