עָייֵף

אבי רט , כ"ט בחשון תשע"ט

אבי רט
אבי רט
צילום: ללא

ישנם שני סוגים עיקריים של עייפות.

ישנה עייפות פיזית טבעית. כך הקב"ה ברא את האדם – גופו המופלא של האדם זקוק מדי זמן למנוחה, לשינה לרגיעה. לאדם מערכי לב וה' הוא הנותן ליעף ולעייף כוח. אחד המרבה ואחד הממעיט אבל בסך הכל העייפות הזו היא טבעית, מקובלת, מובנת, והיא חלק ממעגל היום והחיים של כל אדם.

וישנה עייפות מסוג אחר- עייפות מנטלית – נפשית שלא נובעת מהעייפות הטבעית והנורמאלית, אלא היא שייכת למשפחת הייאוש, החידלון, האדישות, הוויתור, הנירפות, הדיכאון, הפסימיות, העצבות, חוסר האמון והאמונה, ואובדן האנרגיה ושמחת החיים.

זו עייפות מנטלית שלא רק שלא מועילה, מרוממת ודוחפת את האדם לחיים משמעותיים, אלא היא מדרדרת אותו למחוזות של פסימיות וייאוש, של חוסר מעש, אמונה ומשמעות.

זו המהות של עייפותו של עשו. בסך הכל מדובר בבחור צעיר שאמור להיות מלא און ועיזוז נעורים, איש שדה וצייד קל רגליים וזריז, אולם לא כך הוא מתואר בפרשה- פעמיים תשתמש התורה במילה עייף:"וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם'.

רש"י על המקום, על בסיס המדרש בבראשית רבה יסביר שהעייפות הזו נובעת מהרציחות הרבות אותן ביצע, כפי שכתוב בפסוק בירמיה ד':" אוֹי נָא לִי כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים".

המסקנה של עשו מהעייפות שלו היא לא להחליף מקצוע למשהו פחות מעייף, או אולי פשוט ללכת לנוח קצת כדי להתאושש. המסקנה שלו היא דרמטית וקיומית- "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה.. וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב.. וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה".

מי הולך למות ? מה הולך למות ? מה פתאום בחור צעיר וחזק שכל עתידו לפניו מדבר על המוות ? וגם אם נניח שמסיבות כאלו ואחרות הוא לא מעונין בבכורה- למה לבוז לה – 'וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה' ? אפשר לסיים משהו או למכור משהו בצורה מכובדת וראויה, גם בלי לבוז לה.

שמעתי פעם מצטטים בשם גאולה כהן, שכאשר היא נשאלה על תקופת המחתרות והקמת המדינה, מהיכן היה לה ולחבריה הלוחמים כוח להילחם כל כך על עצמאות המדינה ? היא ענתה – 'היינו עסוקים במלחמות העצמאות והקוממיות, ולא היה לנו כוח להיות עייפים..'.

בעוד מקום בתורה מתוארת עייפות- בפרשת זכור. כאשר אנו זוכרים את אחד מגדולי שונאי ישראל עמלק- 'זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם' מזכירה לנו התורה גם את מי במיוחד זיהה עמלק כחוליה החלשה שלנו, שאותה כדאי וראוי לתקוף ולזנב בה: " וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹקים".

עייפות היא חולשה שיש הממהרים לנצלה לטובה ולרעה. את העייפות של עם ישראל בצאתו ממצרים ניסה לנצל עמלק. להבדיל את העייפות של עשו ניצל יעקב כדי לקנות את הבכורה, ובנימוק עייפות השתמש עשו כדי להסביר את בקשתו מיעקב ה'ַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי', וכדי לבוז את הבכורה ואת המציאות.

כאשר האדם מנותק מאמונתו ממקור חיותו ומייעודו, קרובה העייפות להשתלט עליו, אולם כאשר האדם חי את חייו מתוך משמעות אמונה והבנה  מנין הוא בא ולאן הוא הולך, אזי גם חייו יונקים את כוחם ועוצמתם מהזיכרון והידיעה הברורה של – 'וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹקיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל'.

המאמר יפורסם בעלון שבתון