התרבות הזו לא לנו

הרב נתנאל יוסיפון , כ"ט בחשון תשע"ט

הרב נתנאל יוסיפון
הרב נתנאל יוסיפון
עצמי

אחד מגדולי מפרשי הגמרא ומפרשיה היה המהרש"א, (הלא הוא - רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס, שיום ההילולא שלו יחול ב-ה' כסלו).המהרש"א נחשב למפרש את עומק הפשט, ולימודו התפשט בכל תפוצות ישראל, עד שבשיטות לימוד מסויימות לימוד המהרש"א נתבע כלימוד בסיסי בהבנת הגמרא, כפי שרש"י נחשב מפרש בסיסי.

מסורת בחסידות ברסלב, שלספר סיפורי צדיקים על המהרש"א זו סגולה לרפואה, ואף מקובלים מספר סיפורים שסיפר רבי נחמן מברסלב על המהרש"א.

כידוע, המהרש"א נהג להתמיד ולעסוק בתורה בכל לילות השנה. שער ארוך היה לו למהרש"א, והוא נהג לקושרו בחבל לתקרת חדרו, וכאשר היה מתנמנם בלימודו וראשו נשמט, היה החבל נמתח ומעיר אותו.

מספרים, שבלילה אחד בשנה, 'ליל ניטל' היה המהרש"א נוהג להתבטל מלימודו ולעסוק בספרי חשבונותיו. ('ליל ניטל' הוא ליל חג המולד של 'אותו האיש' ימ"ש של הנוצרים). שנה אחת, הלשינו הגויים על המהרש"א, שהוא מבזה את הנוצרים. וראיה הביאו המלשינים לדבריהם – בכל לילות השנה המהרש"א לומד, ורק בלילה שנולד 'משיחם' הוא מתבטל מלימודו.

באותה שנה, ישב המהרש"א כדרכו ובדק את חשבונותיו הכספיים. והנה, לפתע, נפל אחד מספרי הקודש מהארון. המהרש"א ניגש לספר, נשקו והשיבו למקומו. אך לאחר כמה דקות נפל הספר בשנית, שוב הרימו המהרש"א, והפעם הכניסו פנימה, כך שיעמוד איתן במקומו. כשנפל הספר בשלישית, אמר המהרש"א – רמז יש כאן מהשמיים, ופתח את הספר.

באותו הרגע, התפרצו שוטרים לביתו, וראוהו לומד בתורה כדרכו...

סיפור זה רומז למאבק רוחני מתמיד, הפושט צורה ולובש צורה לאורך כל הדורות. המאבק נולד בפרשת תולדות, התעצם לאורך כל דורות הגלות, ובימינו מקבל פנים חדשות ומתעתעות.

בפרשתנו, נולדים שני התאומים – יעקב ועשיו. עוד בטרם לידתם, מתבשרת אימם – "ולאם מלאם יאמץ", ומאז הם נאבקים על הבכורה והברכה, עד שיעקב מצליח לקנות את הבכורה ולקבל את הברכה. גם בברכה בה מתברכים שניהם, תופס המאבק המתמיד חלק מרכזי – ליעקב נאמר: "הווה גביר לאחיך", ולעשיו נאמר: "ואת אחיך תעבוד, והיה כאשר תריד, ופרקת עולו מעל צוארך".

במאבק זה יש נקודה ייחודית מאד. פעמים רבות, מאבק מתנהל בין שני כוחות זרים ומנוגדים, אך כאן זהו מאבק בין שני תאומים, שיונקים מאותו מקור. בולטת מאד העובדה, שיעקב מקבל את הברכה דווקא כשהוא מחופש לדמותו של עשיו. נוסיף לכך גם את העובדה, שיעקב קונה את 'הבכורה', חלקו של עשיו. נמצאת למד, שבידיו של עשיו נמצאת נקודה חשובה מאד, הדרושה ליעקב למען השלמת דמותו שלו. בלשון תורת הנסתר, יש כאן 'ניצוץ' שנפל לעומק 'הקליפות', ויעקב לא יופיע את הקדושה בעולם, עד שלא ישיב אליו את הרכיב המצוי בידי עשיו. לכן, הוא קונה ניצוץ זה מעשיו, ומקבל את הברכה רק כאשר הוא לבוש בדמותו של עשיו.

ואכן, בהפטרת תולדות אנו קוראים: "הלא אח עשיו ליעקב, ואוהב את יעקב, ואת עשיו שנאתי". יעקב ועשיו הם תאומים, וכפי שאמרו גדולי החסידות, שמבחינות רבות הם תאומים זהים, אלא שעשיו לקח את אותם כוחות של יעקב, והלביש אותם בלבוש זר, ועל יעקב מוטל לגאול כוחות אלו ולהשיבם לקדושה.

זה הרקע לדברי רבותינו שבכל הדורות, שזיהו את הנצרות כממשיכת דרכו של עשיו. הנצרות לקחה יהודי, וחלקים מהיהדות, והפכה אותם לאבן יסוד לדרכה הרוחנית. אלא, שכמו עשיו היא הלבישה נקודות אמת אלו בלבוש זר ומסולף, וכך נפלו חלקים מ'יעקב' בידי עשיו. הנצרות שגשגה בזכות נקודות האמת שהיא נטלה מאיתנו, אך מעט אמת זה החזיק שקר.

הנוהגים שלא ללמוד ב'ליל ניטל', (מנהג שמקובל בעיקר בחוץ לארץ, שהטומאה מצוייה שם), נהגו זאת כדי שכביכול לימוד התורה לא יפול בידי 'הקליפות'. כלומר, כדי שלא יפלו כוחות נוספים של יעקב בידי עשיו.

כאמור, ייחודו של המאבק בין יעקב ועשיו, ובהמשך – בין היהדות והנצרות, הוא דווקא בהיותו מאבק ב'אח תאום', המנסה לגנוב אליו את היהדות עצמה, ועלינו להשיל את תחפושתו ולהשיב אלינו את החלקים שלנו המצויים בידיו.

בדורות האחרונים, מאבק זה מקבל פן חדש ומורכב עוד יותר, שחשוב לא להתבלבל ולטעות בו. כיום, התרבות המובילה בעולם היא התרבות המערבית, והמוסר המוביל בעולם הוא המוסר המערבי. תרבות ומוסריות זו, הן בנותיה המשודרגות של הנצרות, הלובשת כאן פנים מעודנות ויפות יותר. יהודים רבים, הפוגשים מוסר זה, מוצאים בו את הד קולה של היהדות, ונוטים לחשוב שיש כאן, חלילה, 'יהדות משודרגת' יותר.

אכן, הם צודקים שיש כאן משהו מדמותו של יעקב, אך זה בדיוק החלק שהתעוות כשנפל בידיו של האח התאום – עשיו. על כך בדיוק נאמר: "הלא אח עשיו ליעקב", הם דומים ובכל זאת שונים, "ואוהב את יעקב, ואת עשיו שנאתי", כשחלק זה נמצא אצל יעקב הוא אהוב על ה', אך כשהוא אצל עשיו הוא שנוא.

אחד מהוגי הדעות החשובים ביותר בשמאל הישראלי, אמר לפני מספר שנים במפגש עם אנשים דתיים, שהיהדות יצאה לדרך לפני אלפי שנים, ובמהלך השנים הללו נוצרו מכוחה שני זרמים – היהדות בת ימינו והמוסר המערבי. אני וחברי, כך טען אותו הוגה דעות, כשפגשנו את תרבות המערב מצאנו בה את עצמנו יותר משמצאנו זאת ביהדות, שהרי היא נולדה מאיתנו...

תשובתנו לאותו הוגה דעות, שכמובן היהדות בטהרתה נאמנה יותר ליהדות, מאשר נקודות מהיהדות שהתערבבו בהרבה תפיסות אליליות ותרבויות זרות. אולם, באמת אין זה מאבק חדש, זהו המאבק הקדום בין יעקב ועשיו, ואל לנו לטעות ולהתבלבל בו.

וכשם, שזכה המהרש"א, ומשמיים זיכוהו מחדש לפתוח את התורה באותו לילה, ושמרוהו שלא יפול בידי זרים, כך נזכה אנו לשמור על טהרתנו וטהרת יהדותינו, ולהופיע את התורה בגאון, "ורב יעבוד צעיר"!