תולדות יצחק לעומת תולדות נוח

הרב עזריאל זילבר , ל' בחשון תשע"ט

הרב עזריאל זילבר
הרב עזריאל זילבר
צילום: עצמי

הפלא ופלא! שתי פרשיות פותחות באותו פתיח. תולדות יצחק ותולדות נוח. אם כן, מדוע זו נקראת פרשת נוח וזו פרשת תולדות? מדוע לא ההפך?

שמעתי הסבר נפלא. כאן נעוץ ההבדל היסודי בין בני אברהם לבני נוח. בין יהודי לגוי. באברהם נאמר :"כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה'". אהבת ה' לאברהם נובעת מכך שהוא מעביר את המורשת לבניו. בנוח נאמר :"אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ". נוח אומנם איש צדיק, אבל צדיק לעצמו. אולי משום כך חוזר הפסוק שלוש פעמים על שמו של נוח. נוח בעצמו צדיק, אך פחות חשוב לו להנחיל את המורשת לבניו.

אם כן, התשובה פשוטה. אין פרשה בשם של אחד האבות. אלא פרשת תולדות. אצלנו,  העיקר הוא ההמשכיות היהודית. לעומת נוח, שהוא צדיק לעצמו. על כן נקראת הפרשה על שמו.

מכאן נובע הסבר לדיוק נוסף. תולדות נוח מתחילות בלי ו'. לעומת תולדות יצחק. "ואלה תולדות יצחק". ידועים דברי חז"ל [שמות רבה ל,ג] המובאים ברש"י [תחילת פרשת משפטים] שכל מקום שנאמר 'אלה', 'פסל את הראשונים' לעומת 'ואלה', המוסיף על הראשונים. יצחק ממשיך דרכו של אברהם, מוסיף והולך בדרכו של אברהם, לעומת נוח שהוא צדיק לעצמו. כלומר, ביהדות העיקר הוא התוספת והמשכיות הדורות. לעומת הגויים. גם כשיש שם צדיק, בדרך כלל בניו לא ממשיכים בדרכו.

ידועה השאלה לאן נעלמו כל הגרים שגיירו אברהם ושרה. לאור דברינו ניתן לומר, שאכן אותם גרים היו צדיקים, אך לאחר מותם לא נשאר מהם מאומה. בניהם לא הלכו בדרכם, ולא התלוו אל יצחק.

כיוצא בדבר מצינו בבניו של איוב. ישנה מחלוקת בחז"ל האם איוב היה יהודי או גוי. נראה לי להביא ראיה לדעה שהיה גוי. מסופר שבכל ערב היו ילדיו עושים משתה בבית אחד האחים. 'משתה' הוא כינוי בתנ"ך לסעודה גדולה, לא סתם ארוחת ערב. לכן חשש איוב שמא בתוך אווירת קלות הראש במשתאות, חטאו בניו, ו'ברכו אלוקים בלבבם',  והקריב עבורם קורבנות עולה.

זו אינה דרכה של היהדות לעשות משתאות כל יום. אם איוב היה יהודי, קשה להניח שהיה מאפשר משתאות כאלו מידי ערב.

עיקר תפילותיו של יהודי צריכות להיות שבניו ילכו בדרכיו וימשיכו את המסורת היהודית, שנזכה!