מותר לפנות ציוד שנמצא במקלט ציבורי, לצורך שיפוץ?
מותר לפנות ציוד שנמצא במקלט ציבורי, לצורך שיפוץ?

שאלה: עיריית ירושלים בעבר נתנה מפתח למקלט ציבורי לתושבים הסמוכים, אך המפתח נלקח מהם בגלל שהתושבים מילאו את המחסן בציוד. כעת העירייה משפצת את המקלטים. השאלה שהגיעה לאתר בית הדין היא, האם יכולים המשפצים לסלק את כל הציוד שנמצא במקלט, או שיש בכך חשש גזל או עבירה על מצוות השבת אבידה?

תשובה: בדין זה יש מספר שיטות בין הפוסקים, וכן קיים חילוק בין עיקר הדין ובין מידת חסידות: לדעת השולחן ערוך מעיקר הדין ניתן לסלק את החפצים ללא כל הודעה, ולדעת הרמ"א צריך ליידע.

למעשה, (בכדי שיהיה בהיתר גם לדעת הרמ"א) - לפני סילוק החפצים צריך לתלות מודעה בבניין בו נמצא המקלט, שתוך שלושים יום המקלט יפונה, וכל החפצים יסולקו. כדאי לציין תאריך מדויק בו יסולקו החפצים.

לדעת השולחן ערוך, כל האמור למעלה הוא רק מעיקר הדין, אבל ממידת חסידות יש למנות שלושה אנשים שיהיו בית דין לצורך מכירת חלק מהחפצים, כך שיהיה ניתן לממן את השמירה על שאר החפצים במקום חלופי משתמר, ובכך לקיים מצוות השבת אבידה.

הדרך הפרקטית לקיים את מידת החסידות שציין השולחן ערוך - היא ע"י שלושה מחברי וועד הבית, שהם יהיו אחראים על מכירת החפצים ושמירה על הנותרים. דרך זו מתאפשרת בחפצים שיש להם ערך ושווי כספי בשוק יד שנייה, אומנם בחפצים ישנים שנמצאים במקלט שאין להם ערך כספי, ולא ניתן לבצע בהם את מידת החסידות - ניתן לחזור לעיקר הדין, ולסלק את החפצים מחוץ למקלט (לאחר הודעת מוקדמת כדברי הרמ"א).

צריך לציין, לפי החוק (חוק ההתגוננות האזרחית סעיף 14א), דיירי הבניין מחויבים לפנות את המקלט, "ולהחזיקו במצב המאפשר את השימוש בו בכל עת, כמחסה מפני התקפה".

בהנחיות פיקוד העורף (נוהל השכרת מקלטים לשימוש דו תכליתי, סעיף 3א) נאמר: "לא ימצא במקלט ציוד או ריהוט קבוע או כבד התופס יותר  מ- 20% משטח המקלט, העלול למנוע שימוש במקלט למחסה בשעת ההתקפה, או שמגוריו יידרש זמן של יותר מארבע שעות מהכרזת מצב הכן להתגוננות אזרחית, או מועד מתן התראה מפיקוד העורף".

כלומר ניתן להחזיק ציוד במקלט, רק בתנאי שהציוד לא תופס יותר מ-20% משטח המקלט, ושניתן לפנותו בתוך ארבע שעות, כך שהכנסת ציוד שלא עומד בדרישות אלו - איננה חוקית, ומי שמכניס ציוד למקלט - דינו כמכניס ללא רשות, וניתן לפנות את החפצים לאחר יידוע מראש, ולדעת הט"ז וערוך השולחן, ניתן לפנות את המקלט גם ללא יידוע מראש, כי המקלט נחשב למקום שנצרך עבור דיירי הבניין.

מהרשד"ם (חלק חושן משפט סימן רצו) למד מדין זה, את הזהירות הנדרשת בכדי לא לגרום לנזקים לחברו: "ועתה כל מי שיש לו שכל יוכל לשפוט כמה צריך אדם ליזהר שלא לעשות נזק לחברו אפי' למי שנהג עמו ברמאות, עד שאמרו שצריך להודיעו, כדי שיבקש בעל הפירות אופן לפנות פירותיו כדי שלא יגיע לו נזק".

להלן סיכום קצר של שיטות הפוסקים:

א) שיטת הרמב"ם (הלכות שכירות פרק ז הלכה ז, לפי הבנת הבית יוסף ועוד פוסקים) והשולחן ערוך (סימן שיט סעיף א) - מעיקר הדין ניתן לסלק את החפצים שהונחו במקלט גם למקום בהם החפצים לא נשמרים. אכן ממידת חסידות יש למנות שלושה אנשים שיהיו בית דין לצורך מכירת חלק מהחפצים, בכדי שיהיה ניתן לממן את השמירה על שאר החפצים במקום חלופי משתמר, ובכך לקיים מצוות השבת אבידה.

הט"ז (על סעיף א) כתב: המקור לשיטת הרמב"ם, הוא מדברי הגמ' במסכת בבא קמא דף כח עמוד א: "הממלא חצר חבירו כדי יין וכדי שמן - בעל החצר משבר ויוצא, משבר ונכנס", ומבואר שם בגמ' שהיסוד לכך הוא מכיוון שעביד אינש דינא לנפשיה, לכן ניתן להוציא מעיקר הדין גם ללא הודעה.

ב) שיטת הרא"ש (מסכת בבא מציעא פרק ח סימן כו) והרמ"א (סימן שיט סעיף א), יש חובה מעיקר הדין ליידע את בעל החפצים על כך שחפציו יסולקו מהמקלט. אם יוציאו את החפצים ללא הודעה מוקדמת - המוציא יהיה חייב לשלם על כל הנזקים שיהיו לחפצים, אך אם יוציא לאחר התראה והודעה מוקדמת - הוא יהיה פטור מלשלם על הנזקים שיקרו לחפצים.

הט"ז (על סעיף א) כתב: המקור לשיטת הרא"ש הוא מדברי הגמ' במסכת בבא קמא דף מח עמוד א: "נהי דאית לך רשותא לאפוקי, לאזוקי לית לך רשותא". כלומר יש רשות לבעל החצר רק להוציא מהחצר את הנכנס ללא רשות, אך אין רשות לגרום נזק.

ג) שיטת הסמ"ע (בס"ק ב) - אין מחלוקת בין הרמב"ם לבין הרא"ש, אלא הם התייחסו להודעה בזמנים שונים: ממידת חסידות התייחס להודיע לבית הדין לפני הוצאת החפצים, (כדברי הרמב"ם), ומעיקר הדין יש חובה ליידע את בעל החפצים לאחר שהחפצים הוצאו שיבוא לקחתם (כדברי הרא"ש).

צריך לציין, גם הטור הבין שאין מחלוקת בין הרמב"ם ובין הרא"ש, כי הטור הביא את דבריהם באותו סעיף בלי לציין שהם חולקים. אבל הבית יוסף הבין שיש מחלוקת בין הרמב"ם ובין הרא"ש, לפיכך הוא תמה על הטור: "ויש לתמוה על רבינו, שלא כתב והרמב"ם כתב, דלישתמע דאתי לאיפלוגי, אלא וכתב הרמב"ם, דמשמע דלא אתי לאיפלוגי".

הב"ח בס"ק א הבין שאין מחלוקת בין הרמב"ם ובין הרא"ש, אבל הקצות בס"ק ג כתב: לדעת הרמב"ם כלל לא צריך הודעה (רק ממידת חסידות), לכן אם החפצים ניזוקו - בעל הבית תמיד פטור מלשלם.

ד) שיטת רבנו ירוחם (נתיב ל חלק א), מכיוון שמדובר בחצר שלא מיועד להשכרה - ניתן לפנותו גם ללא הודעה מוקדמת. (אך במקום שנועד להשכרה - לא ניתן לפנות ללא הודעה מוקדמת).

הט"ז פסק כדעת הרמב"ם: "וכן נראה לענ"ד להלכה, דכל זמן שהוא צריך לאותו מקום - א"צ להודיע כלל". כלומר הט"ז סבור שיש לבחון עד כמה בעל הבית זקוק למקום שנתפס, אם אכן בעל הבית צריך את המקום - יכול לפנות את חפצי המכניס ללא הודעה מוקדמת, אבל אם הוא לא זקוק למקום - עליו ליידע את המכניס לפני שמפנה את חפציו. ואם מדובר באדם שהטעה את בעל הבית - ניתן לפנות את חפציו גם ללא הודעה מוקדמת. ערוך השולחן (סעיף ג) הביא את דברי הט"ז ופסק כמותו: "וכן עיקר לדינא".

מכיוון והציבור זקוקים למקום המקלט שיהיה פנוי וראוי למגורים, לכן ניתן לפנות ולזרוק את החפצים שנמצאים במקלט גם ללא הודעה מוקדמת.

וכ"פ כנסת הגדולה (הגהות בית יוסף חושן משפט סימן שיט): "גם מה שפירשו הסמ"ע והב"ח והכס"מ - דהרמב"ם אינו חולק על הרא"ש ז"ל - אינו נח לי, דלמה השמיענו הרמב"ם ז"ל הדין ממדת חסידות, ולא השמיענו מה שהוא מדינא, דאם לא הודיעו אחר השלכת הפירות בשוק שחייב לשלם משום מזיק בידים, והנכון כדברי רבינו המחבר".

לשאלות בדיני ממונות - ניתן לשלוח מייל אל: [email protected]