הנאום שלא נאמר

הרב דוד מרקוביץ , י"ב בכסלו תשע"ט

אורח
אורח
ערוץ 7

אינני מומחה גדול בפוליטיקה ואני מקווה שמהלכיו של השר בנט אכן יקדמו את המערכת ואת העם היושב בציון. אך כשקראתי את תקציר דבריו של בנט היו לי ציפיות מסוימות או לפחות תובנות מסוימות לגבי הדברים שהייתי מצפה שישמעו בנאום זה.

תמצית הדברים שנאמרו הם שמחד, בחרו שרי הבית היהודי להמשיך ולשאת בעול צרכי הציבור ועבודתו, ולא לנטוש את המערכה בשעות מורכבות. ומאידך, שהם מקווים שהכיוון התבוסתני שמונע מצה"ל לחימה אמיתית זה שנים עומד להשתנות והם פועלים לשנותו.

דברים אלו הם יפים ומעניינים אך לטעמי דברים אלו לא היה מפתיע לשמעם אף מאבי גבאי וחבריו. זוהי הרי מורשת רבין האמיתית וליתר דיוק מורשת בן גוריון ומפא"י המקורית, מורשת ההגנה והפלמ"ח. הלא מלחמתנו בחמאס איננה מלחמת כיבוש וארץ ישראל השלמה כי אם מלחמת הגנה מובהקת, לא על גבולות 67' כי אם על גבולות 48', שהם המופגזים על ידי חמאס- אשקלון שדרות ותל אביב שעל הכוונת.

כל שכן שמנתניהו הייתי מצפה ליותר, לא שאני מצפה לראותו מזמר "שתי גדות לירדן" ואף לא שעזה ויריחו הם הגדה המערבית שלנו על כל פנים, אלא שלפחות שדרות שלנו בכח הזכות ולא רק בזכות הכח, ושאומות העולם צריכות להבין את זכותינו ולא שנשרת בשפיפות קומה את האינטרסים שלהם. החשבון הקר והמדוקדק של האינטרסים החמריים שמהווה את מסד הנתונים שעל פיו מנהל נתניהו את מדיניותו, כפי שיודע כל מי ששמע ממנו הרצאה בעניין מקפיא את לשד עצמותיה של הלאומיות שלנו עם אהבת העם והארץ.

אך העיקר הוא התפקיד של נושאי הדגל- נציגי הבית היהודי .

תפקידם העיקרי של נושאי הדגל הוא להצביע על שורש הבעיה, על סיבת המורכבות של חוסר הרצון להלחם ולנצח. ובכן באמת מהיכן כל זה בא? מי גנב את הרוח? התשובה תלויה באופיו המיוחד של העם הישב בציון. העם היושב בציון אינו הולך בדרך, כשאינו מאמין בצידקת הדרך! אינו נלחם על ארצו כשאינו בטוח שהיא שלו יותר משל אויבו! אין זה מקובל בכל מקום, אדרבה בנוהג שבעולם – המוציא מחברו עליו הראיה, איני נותן שיפגעו בביתי ובמשפחתי בכל מחיר אם אני צודק או לאו, יוכיח אויבי לעצמו שהוא צודק וילחם עמי ונראה דבר מי יקום! אך בעם ישראל אם אינו בא בשם ה' , בשם דגל הטוב הצדק והמישרים, לא יוכל להלחם ובטח לא יעז לנצח.

בתנ"ך רמוז דבר זה לא פעם ולא פעמיים, על דבר זה התקצף איש הלוקים על יהורם בן אחאב כשאמר לו הכה בחיצים והמלך מהסס מכה פעמיים ושלוש וחדל, פוחד לנצח – והנביא נוזף בו – היכן גבורתך?! אך יהורם פוחד מהטוב ומהצדק, שמא ישתלט עליו, דווקא על שושלתו של אחאב ההולך בדרכי ליבו, אומרים מלכי ארם האכזריים – הלא מלכי חסד הם וודאי ירחמו עלינו, ועד היום יודעים מנהיגי החמאס- מלכי ישראל מלכי חסד המה ולנצח אינם יודעים.

את זה היה צריך לזעוק השר בנט. היכן שיש מלחמה בהדתה, קשר יומיומי עם נציגי תרבויות ה-"אין תרבות" שיכחת התנ"ך ומקורות זכותינו על הארץ, לא יתכן שננצח. לנצחון יבש וחסר רוח איננו מסוגלים – גם אם נרצה מאד בכך, הלא פשיסטים סתם או שופכי דמים – זאת לא נהיה, בשם אלוקינו נדגול ואז ידבר עמים תחתינו ויבחר לנו את נחלתינו את גאון יעקב, וגאון יעקב הוא מורשת עולם של "ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט".