מה אגיד לאבא?
מה אגיד לאבא?

יהודי מכובד מירושלים נסע לאיטליה בכדי לבקש את עזרתם של בני הקהילה למוסדות חינוך בישראל. בהמלצת ידידים, הוא נכנס לביתו של יהודי עשיר במילאנו. לאחר שאנשי הבית פתחו לו את הדלת, הוא עמד המום נוכח העושר שראה מול עיניו.

נברשות קריסטל השתלשלו מהתקרה, רצפת השיש הייתה מכוסה בשטיחים אומנותיים ושולחן הסלון היה מעוטר בכלים מפוארים. אך בתוך כל הפאר וההדר הוא הבחין בדבר מוזר: בתוך ארון סגור עמדה חנוכיית זהב מרהיבה ועל ידה ניצב בקבוק ובתוכו שברי זכוכית. הוא לא הבין מה לבקבוק שברים בתוך כל הפאר הזה?

היהודי העשיר שראה את פליאתו, סיפר לו כך: "נולדתי בהולנד למשפחה חסידית חרדית, למדתי בישיבה וקיבלתי חינוך קפדני. יום אחד הגיע מכתב מסבי באיטליה, בו מספר על חולשה שתקפה אותו והוא מתחנן כי אבוא לסייע לו בעסקים המסועפים. משפחתנו כולה נתמכה והתפרנסה בזכות סבא, כך שהורי נאלצו להסכים. נשאבתי בכל כוחותיי לניהול העסק וראיתי הצלחה במעשה ידי. אך לצד ההצלחה בעסקים, לאט-לאט זנחתי את החינוך שקיבלתי. בהתחלה היו אלו התפילין שהפסקתי להניח, לאחר מכן השבת שכבר לא הקפדתי לשמור. כך חלפו השנים והקשר שלי למסורת הלך והתרחק, וכאשר מצאתי בת זוג שמתאימה למעמד החברתי החדש שלי - גם היא באה מבית יהודי אך לא התעניינה במיוחד במסורת - זה היה החינוך שהענקנו לילדינו.

ערב אחד כשחזרתי מהמשרד ראיתי חבורת ילדים ברחוב, כשבאמצע עומד ילד עם כיפה וממרר בבכי: "מה אגיד לאבא?". התעניינתי מה קרה, והילד סיפר כי הערב הוא נר ראשון של חנוכה ואביו שלח אותו לקנות בקבוק שמן זית. משפחתם נמצאת במצב כלכלי קשה מאוד, והאבא ממש חסך את פרוטותיו האחרונות על מנת שיוכלו לקנות את השמן לחג. לאחר שקנה הילד את השמן, מיהר לחזור, אך.. הבקבוק נפל ונשבר. "מה אגיד לאבא?". הרגעתי את הילד, הוצאתי את הארנק, נתתי לו את הסכום הדרוש לקניית בקבוק שמן חדש ושבתי הביתה. ניסיתי להמשיך את שגרת יומי אך הבכי של הילד לא נתן לי מנוחה. "מה אגיד לאבא"?

גם אני כבר מתבגר, ילדיי יקימו עוד מעט בתים בעצמם – ומה אגיד לאבי שבשמים? האם אסביר שהעדפתי הצלחה חומרית על הקמת דור נוסף של יהודים? עוד כמה מליונים, עוד כמה בניינים, והילדים שלי לא יודעים דבר וחצי דבר על יהדות - מה זה יום כיפור, מה זה פסח, מה זה חנוכה? מבלי משים יצאתי מביתי ולראשונה מזה עשרות שנים, קניתי בקבוק שמן זית להדלקת נרות חנוכה. ואז עשיתי עוד משהו: חזרתי לאותו מקום בו עמדה חבורת הילדים ואספתי את שברי הזכוכית מהרצפה. הכנסתי אותם אל תוך גזיר עיתון והעמדתי על שולחן העבודה שלי. הלילה ההוא, היה ליל המהפך שהשיב את כל משפחתי למסורת אבות. הבקבוק עם שברי הזכוכית כאן בכדי להזכיר לי בכל יום לשאול את עצמי - "מה אגיד לאבא?".

בפרשתנו אנו למדים על יוסף הצדיק, שנחשף לכמה אתגרים מורכבים. אחד מהם היה הניסיון של אשת פוטיפר לפתות אותו לחטוא עמה. אז, קרה דבר מופלא, כמובא בתלמוד: "באותה שעה באה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון". יוסף מבין שלבנו של יעקב אבינו, המעשה הזה לא מתאים, והוא מוצא את כוחות הנפש לעמוד בנסיון.

כולנו משתדלים להקנות לילדנו חינוך טוב וערכי אמת חזקים, אך כל זמן שהם בתוך החממה הביתית לא נדע מה עומק החינוך אותו הצלחנו להשריש בהם. ההצלחה האמיתית נמדדת כשדמות דיוקנם של ההורים מלווה את הילדים בחייהם הסוערים. דמות ההורים יכולה ללוות את הילד לנצח, גם כשהוא כבר מגדל את משפחתו שלו. אז, ברגעי ההכרעה, כשהילד ישאל את עצמו "מה היו ההורים שלי עושים במצב הזה?" נדע שהדוגמה האישית הייתה טובה, ובעזרת ה' יתגברו על כל מכשול.

"שבת, ממנה מתברכים כל הימים" - אנו נמצאים בשבת שלפני חג החנוכה, מלשון חינוך - חג בו עלינו לחנך את דור העתיד ואת עצמנו להתמיד בדרך האור והקדושה, גם כשקשה ונראה שהכל סוגר עלינו, אנחנו בצד הנכון ויש לנו את הכח לנצח גם נגד כל הסיכויים. לפני הכל, חינוך טוב מתחיל מעצמנו. עלינו להתבונן ולחשוב לפני שאנחנו עושים פעולה, לבדוק אם זהו הדבר הנכון, אם זה מה שעלינו לעשות כאן בעולם הזה - "מה נגיד לאבא?".

שבת שלום וחנוכה שמח
הרב שמואל רסקין
בית חב"ד קרן אור בודפשט