עלייה להר הבית אחת לחודש

פתיחת הר הבית ליהודים בחודש האחרון מחייבת אותנו לעשות כל מאמץ שלא להחמיץ הזדמנות היסטורית.

פרופסור יואל אליצור , י"א באלול תשס"ג

חדשות אורח
חדשות אורח
צילום: iStock
פתיחת הר הבית ליהודים בחודש האחרון מחייבת אותנו לעשות כל מאמץ שלא להחמיץ הזדמנות היסטורית.

למי שעוקב בעינים מאמינות אחרי קורות עם ישראל בדורות האחרונים, שבהם חוקי הקיום התנ"כיים הנצחיים טפחו על פני כל האידיאולוגיות המתחלפות, נקודת השיא הדרמטית ביותר היתה הרגע שבו נשמעה בכל מכשירי הקשר הקריאה "הר הבית בידינו".

כמה מאכזבת היתה הזניחה המהירה כל כך של ההר, מסירת המפתחות לאנשי הוואקף וההתרחקות הרוחנית והפיזית מההר.

נדמה שהיינו זקוקים לשנים לא מעטות כדי לקלוט מה היה בידינו ומה איבדנו. לבושתנו, כמו במקרים אחרים, רק האיבה והחוצפה הערבית הם שעוררו אותנו. המנוסה המשפילה מרחבת הכותל מפני האבנים שהושלכו מן ההר, ובשנתיים וחצי האחרונות הסגירה המוחלטת של ההר בפני יהודים וההרס מאסיבי של שרידי העבר בהר שבאו יחד עם 'אינתיפאדת אל-אקצא' ואלף נרצחים, הם שפקחו עינים.

בהסתכלות אמונתית, אפשר לומר שבצדק נזרקנו מן ההר לפני שנתיים וחצי. עם ישראל לא התעניין במקום המקודש. קומץ הפוקדים את ההר, שההסתכלות בהם נתנה תחושה של מסכנות, שהוכנסו אל ההר אחד אחד או שנים שנים כפושעים השמורים על ידי איש משטרה ואיש וואקף, לא הוסיפה כבוד למי ששיכן את שכינתו בהר הזה.

פתיחת ההר בחודש האחרון, שעליה מגיעים כל השבחים לגורמי הממשלה והמשטרה שאיפשרו אותה, יכולה לבשר עידן חדש, והדבר תלוי בנו. למרות ההגבלות על תפילה, על חליצת נעלים ועל סממנים לאומיים, יש לנו על ההר היום תחושה של בני חורין. אפשר לעלות בקבוצה גדולה, לצטט מקורות וללמוד את תורת הבית, אנשי הוואקף אינם מטרידים אותנו, משטרת ישראל מלווה אותנו ממרחק מה ואינה מלחיצה כבעבר, ההר כולו פתוח בפנינו וההימנעות שלנו מכניסה אל הרמה המרכזית - מקום המקדש והעזרות, היא בחירה שלנו.

אני רואה קשר עומק בין המציאות החדשה הזאת שבאה פתאום לעולם, לבין התגברות תודעת הר הבית בחוגים רחבים של יהודים נאמני תורה וארץ ישראל.

הפסיקה של רבנים גדולים בתורה שהחזירה אל השולחן את ההלכה המקורית כפי שהיא, שטמא מת מותר להכנס להר הבית לאחר טבילה, ההתיצבות של גוף רבני חשוב כמועצת רבני יש"ע בקריאה לציבור לממש את הקשר אל ההר בעלייה מעשית בקדושה, ומעל הכל הצמיחה המטאורית של סיבוב השערים החודשי המונה בחודשים האחרונים אלפי יהודים מכל רחבי הארץ, כל אלו הם ה'אתערותא דלתתא' שלנו.

אסור לתת להתחלה הזאת להתמסמס. חובה ליצור נוכחות יהודית מכובדת בכמות ובאיכות כל ימות השנה בנתונים הקיימים. השיטה שהתחלנו בה בכוחות מועטים לפני שלוש שנים - שיטת הביקור בהר בקבוצות לפי תור פעם בחודש בתאריך קבוע היא שיטה טובה המביאה אל ההר הרבה יהודים בצורה שיוכלו לעמוד בה.

במציאות החדשה נוכל בעזרת ה' להכפיל ולשלש את מספר הבאים. ההגעה בקבוצות ובהכנה מתאימה תנחה את הבאים לקיום נכון של מורא מקדש ותמנע תקלות של כניסה למקום אסור. העולים להר יטבלו כדין, ינעלו נעלי בד וישמעו בתוך ההר הסברים על המקדש וקדושתו. פעילות זאת מיועדת לציבור הרחב של שוחרי הר הבית, וכמובן שהיא באה בנוסף לעלייה להר ברגלים ומועדים, ולביקורים תכופים יותר של הפעילים הנמרצים יותר.

לדעתי, נכון להיום, יש לבקש בכל לשון של בקשה מהחברים העולים להר, להימנע מכל פעולה שעלולה לסבך את המצב העדין שהגענו אליו, לא לנסות עכשיו לקיים תפילה או השתחויה, ולא להתעקש על חליצת נעלים מופגנת. יש ליצור אוירה של עלייה שקטה וטבעית שאינה מכניסה למתח שום גורם, שיוצרת הרגל שייעשה טבע שיהודים עולים להר הבית וסובבים בו כרצונם.