אהבה בתענוגים

הרב יוסי יזדי , כ"ד בכסלו תשע"ט

יוסי יזדי
יוסי יזדי
צילום: עצמי

בפרשתנו נאמר על יוסף "וימאן", ומובא במדרש שהנסיון שיוסף הצדיק עמד בו מול אשת פוטיפר היה בשבת קודש.

כותב בעל הספר הקדוש 'אמרי נועם': "וימאן" ראשי תיבות הפסוק המופיע בשיר השירים "מ'ה י'פית ו'מה 'נעמת א'הבה בתענוגים".

סגולת השבת משפיעה על האדם קדושה עצומה ואהבת ה' שבכוחה לבטל ממנו הרהורים ואהבות זרות, וזוהי הכוונה 'אהבה בתענוגים' שבתוך תענוגי עולם הזה נסתרת אהבה של הבורא ברוך הוא, וממילא כשנתעורר אצל האדם אהבה לתאווה גשמית לא ילך שולל אחר החיצוניות, אלא יתבונן כי בתוך אהבה הזו גנוזה נקודה המחייה את זו אהבה, וירים אותה למקורה הטהור שהיא אהבת ה'.

האדמו"ר הזקן מחב"ד זיע"א מפרש את הפסוק 'אסובבה בעיר בשוקים וברחובות אבקשה את שאהבה נפשי' באופן הבא- מושג 'אהבה' מתנוסס היום ברחובות בכל מיני צורות נמוכות ומזויפות, בשירים בתמונות וכו' וכו', האדם צריך ללמוד לעצמו מכך קל וחומר, אם הנושא העיקרי בימינו הוא צימאון לאהבה, ממילא, אוצרות של אהבה לה' ולתורה ומצוות נפתחו, מפני שכלל מונח בידינו-'זה כנגד זה עשה אלוקים', ואם מ'צד הרע' מדברים על 'אהבה' בצורה חופשית בלי סינון נורמלי ובריא, זהו סימן שמוכרח שיש גם ב'צד הטוב' שפע אהבה עצומה לבורא ולבורא אותנו, ועלינו רק להתחבר לשורש אהבה האמיתית, להשתמש בה ולעלות אותה לנתיב המקורי שלה- אהבת ה'.

אנו נכנסים לימי חג האורים חג החנוכה, ומובא במסכת סופרים "מה יפית ומה נעמת זה נר חנוכה". ללמדנו, שימי חנוכה מסוגלים שנתחבר בהם לאהבת ה', שנרגיש בהם הנעימות והיופי בעבודת ה'.  ימים שיכולים אנו לטעום מתיקות ושמחה בתורה הקדושה- 'ומה נעמת' בגימטריה 'תורה'.

כידוע, היונים לא רצו לבטל את התורה, אלא שאיפתם הייתה שהתורה תישאר בגדר 'חכמה חיצונית', ולא תורה שמאירה את החיים באור של שמחה ועונג רוחני, 
היונים רצו לעקור את הקשר הפנימי ואת חיבור הלב למצוות ולאמונה בהקב"ה.

ולכן, כשאנו רוצים להתגבר ולנצח את מלכות יון, עלינו לקיים את רצון ה' לא רק מתוך עשיה טכנית של מעשי המצוות, אלא בעיקר להכניס בתוך כל מצוה ולימוד תורה חשק והשתוקקות, לכסוף ולהתגעגע לאבא בשמיים, להתלהב ולשמוח על הזכות הנפלאה 'ברוך הוא אלוקינו שבראנו לכבודו'.

בהדלקת נר חנוכה יהודי מכריז ומודיע בכל העולמות את רצונו הטהור להיות שייך ומקושר באור אין סוף ברוך הוא. בהדלקת נר חנוכה יהודי מצית את אור להביות הלב שממלא ומאיר אותו ואת המציאות באור יקרות, בחום ואהבה של קדושה.

ולכן, טעם הנגינה בטעמי המקרא שמופיע על 'וימאן' הוא 'שלשלת' שעולה בגימטריה 'יפית נעמת', להורות שעל ידם אפשר למאן בעבירה, ולהיות דבוק ומקושר כשלשלת של ברזל בה' יתברך בקשר אמיץ וחזק בל ימוט לעולם, במחשבה דיבור ומעשה.

עלינו לנצל ימים מיוחדים אלו, שבת קודש עם חג החנוכה, להרגיש חיבור ליופי ולנעימות שיש בעבודת ה'. יש לנו הזדמנות להתחדש, להדליק מחדש את התשוקה לקרבת אלוקים, להצית מחדש את לפיד האש של הנשמה שבקרבנו המשתוקקת ומייחלת לחזות באור פני מלך חיים.

מהי העצה שיכולה לתת ליהודי (ובפרט לנוער הצעיר) את היכולת להיות שלם ברוחניות שלו, לתת לו את הכוח ל'מאן בעבירה' למאן לכל פיתויי הרחוב? 

התשובה היא - 'נר איש וביתו' תרגיש נוח ביהדות כמו בבית הפרטי שלך, תרגיש את החיבוק החם והאוהב של הקב"ה בכל מעשה טוב שאתה עושה. כשאנו מדליקים נר חנוכה אנו מודיעים לעצמנו ולאחינו היקרים שבחוץ חזרו הביתה, קר בחוץ, פה יש לב חם, לב אוהב, פה יש בית.

כי כשהאדם יזכור את תכלית בריאתו 'והאדם לא נברא רק להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו',  כשיכניס חשק והתלהבות בתוך המצוות, ירגיש בשבת את התענוג ואהבה שצפים מתוך שירת וזמרת שירי קודש ברינון הלב, בריקודים של שמחה, אז כבר מעצמו לא ימשך לרצונות שפלים ונמוכים.

מי שמרגיש סיפוק ושמחה בחיים הרוחניים אינו צריך יותר מזה, הוא זכה לטעום מעץ החיים שמלא ברעננות ואש קודש, ומתוך כך יוכל 'למאן' בניסיונות, כי לא יחפש תענוגים נמוכים ואהבות מזויפות במקומות זרים, אלא מקבל חיות ושמחה מהדבקות בה' יתברך, מאושר הוא מחיים מלאי סיפוק ומשמעות, חיים ערבים ומתוקים, חיים יפים ונעימים, חיים אמיתיים ונצחיים.