סוד ההדלקה ופעולתה

לימוד יומי לחנוכה עם הרב ראובן ששון

הרב ראובן ששון , כ"ו בכסלו תשע"ט

אורח
אורח
ערוץ 7

נר שני - סוד ההדלקה ופעולתה

בשום חג אחר אין מצווה עליונה כל כך שנעשית בראייה בלבד. הסוכה היא מקום מגורים לגוף האדם. הפסח נעשה כולו בפה, בדיבור ובאכילת פסח מצה ומרור. אפילו מצוות השופר, שנעשית בשמיעה, היא נמוכה מהראייה, שהראייה קודמת לשמיעה, בסוד קדימת ראובן לשמעון.

בחנוכה, חג של אור וראייה, מתנוצץ האור הגנוז, האור של היום הראשון לבריאה.

למעשה, המקדש הוא אורם של ישראל. כמו המקדש כך ישראל, מלובשים בחומר, נוכחים במסגרת העולם הזה ממש. לכן נבין מדוע דווקא חנוכה, שהוא מתקנת חכמים, יכול למשוך מהמקדש אור גדול כל כך, ולהאירו לכל בית ישראל. חכמי ישראל מבטאים את רוח ישראל וקדושתם העצמית, והם הם נציגי הקודש של המקדש ושל עם ישראל.

לפיכך, על אף שבנגלה המצוות דאורייתא נראות גבוהות יותר, מכל מקום הנה בנסתר יש אור קודש עליון מאוד במצוות החנוכה, מתקנת חכמים, כי דווקא הם יכולים למשוך את אור המקדש אל פתחי הבתים והחצרות של כל בית ישראל. לעין הגלויה, לא מובן איך ייתכן שמצווה דרבנן תעלה בעוצם קדושתה ממעל למצווה מהתורה. אמנם, זהו חלק מהותי מהחנוכה, חג של אור. כי הנה מבואר בספרים ש'אור' עולה גימטריא 'רז'.

במיוחד שלהבת קטנטנה של נר דקיק - כמה רזה היא בגופה, כמה שברירית היא בכוחה, ומאידך, כמה סודות היא לוחשת, כמה גבורה היא טומנת בלהבתה המתנועעת.

הנרות הם חלונות אל הנעלם, אל אור הקודש החבוי. תחושת המסתורין שבהם היא אמתית, כי הנרות הללו מעמידים אותנו על מפתן הוויה נעלמת מאוד, אך עשירה ואדירה בכוחה. קו האור הדק הוא צוהר אל עולמות של אור, הוויות של קודש, הגדולות בשיעורן ובכוחן מעל ומעבר לכל הגשמיות ורעש המון היצורים שבה.

זוהי קדושת החנוכה, קדושה עצומה מאוד. האור והנרות הם כלים נאים לסוד ולנעלם. לכן הם יכולים למשוך את הקדושה הגדולה של בית המקדש. דווקא מחמת הנוכחות הדלה שלהם בחומר ובגשם, הם מסוגלים להביא לידי ביטוי את מה שעומד ממעל לכל מסגרת הגשמיות הירודה, את מקום המקדש, ביתו של הקב"ה.

לפיכך באה ההדלקה בלילה, להורות על מציאות חשוכה, סוד הגלות שבה השכינה אינה מאירה. לתוך מציאות חשוכה זו אנו ממשיכים קווי אור ממרומי שחקים, ממקום אצילי ועליון שכולו אור וקודש. משם אנו מותחים קו דק, ומחדירים אותו אל תוך מחשכי ארץ. ולילה אחר לילה הולך האור ומתגבר, עד שמנצח את החושך, ומבשר כי קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה.

לא לחינם מתרחשת ההדלקה דווקא בתאריך זה ובימים אלו, שבהם הלילה הולך ומתארך, ונדמה בחיצוניות שהחושך הולך וגובר. דווקא כשלמראית עין החושך יכסה ארץ, והקור הולך ומתגבר, אזי באים אנו עם סגולת הנרות, וממשיכים מהאור הגנוז שפעת קודש, שמהפכת את כל החשכה לאורה. דווקא אז, בהתגברות החושך, נפתח החלון העליון, לעורר אור עליון מאוד. כי אין האור ניכר אלא מתוך החושך. וכלל גדול הוא - ככל שהחושך מתגבר, האור שבוקע ממנו ומנצחו הוא אור עליון מאוד מאוד.

נמצא שיש מציאות של אור עליון בשמי מרום, שכולו זוהר ובוהק, אדיר בתוקף בהירותו, בהיר הוא בשחקים, ובהדלקת הנר מתאחדת נשמתנו עם מקור עליון זה, וכסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ממשיכים אנו ממנו את האור, בצמצום, כנר ולא כאבוקה, ומדליקים את נקודת הקודש החבויה בתוך העולם החשוך, סוד השכינה שבעפר, המתנערת ממנו מכוח האור שבא אליה ממרום ואומר לה - "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ".