תקנת ימי חנוכה

לימוד יומי לחנוכה עם הרב ראובן ששון - יום שלישי של חנוכה

הרב ראובן ששון , כ"ז בכסלו תשע"ט

אורח
אורח
ערוץ 7

תקנת ימי חנוכה

בחנוכה נעשו ניסים לישראל. באופן כללי שני ניסים עיקריים בולטים בו – נס פך השמן, ונס המלחמה, הניצחון והישועה לישראל מעול מלכות יוון. ויש להתבונן ביחס בין שני הניסים הללו.

נתבונן בדברי הגמרא, השואלת מהו חנוכה ועל שום מה נתקנו ימים אלו (שבת כא ב):

"מאי חנוכה? דתנו רבנן בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה, תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון (ימי חנוכה שמונה ימים הם, שלא להספיד ולא להתענות בהם. ה.ע), שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה".

מפשט דברי הגמרא משמע שתקנת ימי חנוכה הוא על נס פך השמן, ואף שהזכירה הגמרא 'וכשגברה מלכות בית חשמונאי', נראה שכל זה אינו סיבת תקנת חנוכה, אלא תיאור הרקע לנס. וכך מוכח מכך שנתקנו שמונה ימים, כנגד שמונת הימים שדלק פך השמן.

ובאמת, לא מתואר בגמרא תיאור משמעותי על נסי המלחמה, אלא רק סיכום הדברים, 'כשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום'. מצד שני, כשמתבוננים בנוסח 'על הניסים', נראה שעניין המלחמה וניסיה הם העיקר, וכמעט ואין כלל אזכור לנס פך השמן

יש להבין דבר זה, כי מדברי הגמרא משמע שעיקר תקנת חנוכה היא משום נס פך השמן, ואילו נסי המלחמה לא מוזכרים בגמרא כלל. ובנוסח על הניסים אנו רואים שהנס העיקרי הוא המלחמה, ואילו נס פך השמן אינו מוזכר כלל. וצריך להבין דבר זה.

ובאמת נראה שדבר זה הוא מחלוקת בראשונים ובאחרונים. כי מדברי הרי"ף משמע שהדלקת הנרות והברכה נתקנו על נס פך השמן, וכן משמע מדברי הריטב"א והאבודרהם.

ואולם מדברי הר"ן עולה שהשם 'חנוכה' נקרא על שם שחנו ממלחמתם בכ"ה, ומשמע שנקרא על שם המלחמה, כי בוודאי השם הוא מהות הדבר, ואם נקרא שמו על שם המלחמה, אות הוא שמהותו הוא עניין הניצחון והתשועה (כן כתב המהרש"א בדעת הר"ן שלשיטתו חנוכה מחמת התשועה, ראה מהרש"א שבת כא ב). וכן עולה מדברי הלבוש.

והנה, בתחילת הלכות חנוכה מבאר הרמב"ם את הסיבה והרקע לקביעת הימים הללו והשמחה שבהם, ומדבריו נראה שהוא משלב בין הדברים, וזו לשונו (הלכות מגילה וחנוכה ג א):

"בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם א‑להי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני. וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בחמשה ועשרים בחדש כסלו היה ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור.

ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו שתחלתן מליל חמשה ועשרים בכסלו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס, וימים אלו הן הנקראין חנוכה והן אסורין בהספד ותענית כימי הפורים, והדלקת הנרות בהן מצוה מדברי סופרים כקריאת המגילה".

אנו רואים שהרמב"ם מאריך גם בעניין המלחמה, ומדבריו משמע שלא רק פך השמן, אלא גם הניצחון במלחמה הוא מהסיבות לתקנת חנוכה.

והיינו שחנוכה נתקן כהודאה לה' על הניסים והנפלאות שנעשו לאבותינו בימי יוון, שגזרו גזירות על ישראל שלא יעסקו בתורה ובמצוות, ולחצו על ישראל לחץ גדול, עד שריחם הקב"ה עלינו והושיענו, והתקוממו בני חשמונאי על היונים, עד שחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה.

עניין זה עולה משאלה על דברי הרמב"ם, כי הרמב"ם כתב שבכ"ה בכסליו היה הניצחון, ובו ביום נכנסו להיכל, ולא מצאו אלא פך שמן של כהן גדול. ונמצא לפי זה שהדליקו את המנורה בפעם הראשונה בליל כ"ו בכסליו, כי הדלקת המנורה בלילה היא. ואם תקנת ימי חנוכה היא כנגד שמונת ימי ההדלקה, אז לכאורה היו צריכים ימים אלו להתחיל מליל כ"ו, ולא מליל כ"ה בכסליו. וזו קושיה על דברי הרמב"ם.

בתשובה לשאלה זו עונה הפרי חדש, שבאמת היום הראשון נתקן על שם נס הניצחון, ורק מיום כ"ו ואילך נתקן על נס פך השמן.

בהסבר זה תתורץ גם השאלה המפורסמת, מדוע תקנו את חג חנוכה שמונה ימים, והלא הנס עצמו היה שבעה ימים. כי אם היה בפך השמן כמות הדלקה ליום אחד, נמצא שיום אחד זוהי ההדלקה הטבעית, והנס התרחש בשבעת הימים שאחריו, שדלקו מכוח נס ולא מכוח טבע. ולפי זה, היה ראוי להתקין את חנוכה דווקא שבעה ימים ולא שמונה.

אלא שלפי זה הכל יבואר, שהיום הראשון נתקן על שם הניצחון, ושאר הימים על נס ההדלקה.

ועומק העניין, שלמעשה עצם התעוררות הכוחות שבקרב ישראל, לקום ולהילחם, זוהי בעצמה הופעה א‑להית, כי שם שמים בקרבנו, ועל כן יש להתקין הלל והודאה על התעוררות הכוחות בגבורה פנימית בקרבנו.

כי עם ישראל אינו כיתר האומות, שכוחותיהם טבעיים בלבד, לא כן ישראל, שהם מושרשים באור השכינה, ובאים לברר שמלכות ה' מושלת בכל ואין עוד מלבדו.