הרב דרוקמן לא טעה
הרב דרוקמן לא טעה

הרב דרוקמן לא טעה. הרב נתן אמון ברב אלון לאחר הפעם הקודמת בה חטא, והרב לא טעה.

הרב לא טעה,  כי אם הוא טעה, אסור לנו לשחרר גנבים, רוצחים או אנסים מהכלא לעולם, כי מי יודע אם לא ישובו לסורם. חלק מהמשוחררים מבתי הכלא, מתכניות הגמילה מסמים או עברייני מין חוזרים לסורם, האם בשל כך לא ניתן אמון והזדמנות לאף אחד? האם בשל כך לא ניתן לאיש פתח לתיקון?

כמובן, אין בדברים הללו שום אמפתיה לפשע, ואין שום הקלה או זלזול בסבלם של המותקפים.  

אך בכל זאת, מי לנו גדול מהקב"ה שמוחל לחטאינו, אשמותינו, פשענו ואפילו מרדינו בכל שנה ושנה, ואנו מאמינים בכוחה של התשובה באמונה תמימה, למרות שהוא, והאמת גם אנחנו יודעים, כי סיכוי גדול שנחטא פעם נוספת, וכך גם קורה במרבית הפעמים. בכל זאת, כולנו ניגשים שוב בשנה שלאחר מכן, ומבטיחים כי בפעם הבאה נצליח, ומתחננים לתשובה. כלל גדול בדין, אין אדם נידון אלא על מצבו באותה שעה, כפי שהקב"ה ריחם על ישמעאל, למרות שידע מה יצא ממנו לעתיד לבוא, כי כך אמרה תורה, 'כי שמע אלוהים אל קול הנער, באשר הוא שם', במקום בו הוא נמצא כעת.

לכן, הרב דרוקמן סבר שכוונותיו של הרב אלון היו טובות, וכי הוא חפץ בתשובה. באמת סביר להניח שהוא אכן חפץ לעשות תשובה מלאה, אך לא עמד בכך, בדיוק כפי שכל אחד ואחד מאיתנו נופל וקם, נופל וקם. הרב דרוקמן נתן לרב הזדמנות נוספת, ונתן בו אמון, כי כך היא דרכה של תורה, שאינה מתפשרת עם עוברי עבירה, אבל מקרבת מאד את בעלי התשובה, ונותנת הזמנות שניה, ושלישית, ורביעית וחמישית, אתה נאמן לקבל חוטאים, וימינך פשוטה לקבל פושעים.  

מה היינו אומרים אילו היינו אנו, כל אחד מאיתנו נופל בחטא כזה או אחר, ואיש לא היה נותן לנו הזדמנות שניה? מי מאיתנו היה רוצה לחיות בעולם בו אם נפלת, אין לך עוד תקומה? הרי אין לך כלל גדול יותר בחינוך מאשר מתן אמון, והזמנות נוספת לתיקון. כולנו נופלים, וכולנו מאמינים בעצמנו שאנחנו יכולים לפתוח דף חדש, וכך רוצים שהחברה תראה אותנו. הרב דרוקמן נתן פתח לדף חדש לרב אלון, וסבר כי תשובתו שלמה וכי הוא יכול אפילו לשוב ללמד, ולמרבה הצער והכאב, לא צלח בידו.

הרב דרוקמן לא טעה, כי מוטב אלף אנשים שקיבלו הזדמנויות נוספות וניצלו אותן, ומעט מהם נפלו שוב או ניצלו את ההזדמנות לרעה, ממחיקת עולם התשובה, שאין קיום לעולם בלעדיו.  

על פי דין תורה, אין לך דבר העומד בפני התשובה, מלבד האומר אחטא ואשוב. לכן, עם כל הצער מהנפגעים, עליהם יש להגן, ולהם יש לסייע, אין לנו שום רשות להאשים את הרב דרוקמן שסבר שתשובתו שלמה, ועשה כדין וכהלכה.

ובכלל, מי אתם, אנשים קטנים שאינם מכירים דבר וחצי דבר בסוגיה, לבקר תלמידי חכמים גדולים בסוגיה כעין זו? אשרינו שיש לנו גדולים כמו הרב שמואל, הרב דרוקמן והרב אריאל, שלוקחים אחריות ציבורית ומטפלים. מי אתם שתגידו, טעה או לא טעה, או ביטויים קשים מאלה שראיתי במרחבי הרשת החברתית?

ומה הלאה? לא יודע. זה גם ממש לא תפקיד שלי. וגם לא שלכם. וגם לא של הפוליטיקאים. וכנראה גם לא של המשטרה, כיון שאין כאן תלונה, והמשטרה לא תדע מה לעשות עם זה. זהו תפקידם של זקני הרבנים, מנהיגי הציבור, להורות את החוטא מה יעשה, ואת הציבור מה יפעל. ומסתבר שכמובן יורו לו להתנתק מפעילות ציבורית כליל, ויורו לו 'הכבד ושב בביתך' (רמב"ם הל' תלמוד תורה ז, א).

שנשמע בשורות טובות.