על קידמה של חושך ומשפחה של אור

הרב דרור אריה , כ"ח בכסלו תשע"ט

הרב דרור אריה
הרב דרור אריה
צילום: עצמי

טומאת השמנים שארעה בימי החשמונאים, מבטאת את השחתת הדעות והמידות בשל צביון זר שהשתלט על נפשו של האדם הישראלי. עם ישראל וכוהניו נשטפו בזרם ההלניסטי, ששם דגש על הגוף, החומר ועל פיתוח החיצוניות.

הברק שהטעה וסחף כל כך היה הפיתוח המדעי, החכמה והפילוסופיה, שלצדן עודדו הפילוסופים הגדולים את התעצמות התאוות, התפארו בחשיפת הגוף ואף הדריכו לגילוי עריות ומשכב זכור.

ב"רפובליקה של אפלטון", חזון המדינה אותו כתב, ניתן לראות בצורה חדה את הברק המסנוור של החכמה הפילוסופית שמסתירה את הריקבון הפנימי: מצד אחד בקשת צדק ושוויון תוך ביטול מעמדות, ומצד שני - בשם אותו הצדק - פירוק ערכי הצניעות והמשפחה.

אפלטון מעודד את ביטול דגם המשפחה ומוסד הנישואין. לא יהיה לאישה בעל אחד, וכך הילדים שייוולדו  לא ידעו מי אביהם. המסקנה ההגיונית והמפתה היא שכך כל אדם יכבד את כולם, מפני שכולם הם אבות פוטנציאליים שלו.

כך סללה הפילוסופיה היוונית את הדרך המהירה לאיבוד זהות, חוסר יציבות והשחתה נוראה. אם הבנים לא יודעים מי אבותיהם, פירושו של דבר שנמחק העבר. ואם אין עבר גם אין עתיד, ומה שנשאר זה ההווה התלוש שאותו צריך למלא בריק של תאוות, שהרי רגש האחריות נעלם ואתו גם השליחות והדאגה לדורות הבאים. 'אכול ושתה כי מחר נמות'.

האשליה הגדולה הייתה בכך שהתרבות ההלניסטית התיימרה להעצים ולשחרר את האדם החדש, כאשר בפועל היא יצרה אדם חלש הכבול ביצריו ודמיונותיו.

אירופה של היום, שעומדת בפני משבר, היא דוגמה כואבת לחולשה החברתית והמדינית שנובעת מהתפיסות הללו.

עקירת דלתות הבית

אחת הגזירות בתקופת היוונים הייתה האיסור להציב דלתות בפתח הבית, כדי למחוק את הכבוד והצניעות. 
"..אמרו בואו ונחדש עליהם גזירות עד שיבעטו באלהיהם ויאמינו בע"ז שלנו. עמדו וגזרו כל בן ישראל שעושה לו בריח או מסגור לפתחו ידקר בחרב, וכל כך למה כדי שלא יהיה לישראל כבוד ולא רשות (צניעות), שכל בית שאין לו דלת אין לו כבוד ולא צניעות וכל הרוצה ליכנס נכנס בין ביום ובין בלילה" (אוצר מדרשים [אייזנשטיין] חנוכה).

עקירת הדלתות מסמלת את ביטול הבקרה והסינון; כשאין דלת כל דבר יכול להיכנס. במילים מכובסות קוראים לזה פתיחות וחופש מחשבה, אך האמת הכואבת היא שזהו ביטוי עמוק לאובדן דרך. התורה והיהדות מעודדים לחופש ופתיחות, אך יש להבחין בין חופש מחשבתי-רוחני לבין חופש גופני ויצרי. עולם המוסר והמידות נועד לרסן את הגוף, ולבנות לו קצב חיים מסודר וטהור. 

עקירת הדלתות בולטת מאוד בעולם המדיה. האדם המודרני לא מחויב למסגרת, והגבול בין רשות היחיד לרשות הרבים מטושטש ורופף.

גם המסגרת המשפחתית מצויה במשבר חריף בעידן המודרני. פתיחת הדלתות לא היטיבה עם האיש והאישה. הרב קוק זצ"ל כותב שאנשי המדע חלוקים ביניהם האם הקידמה היטיבה עם האדם באופן כללי או פגעה בו, אך בנושא המשפחה היא פגעה בנשים ובגברים כאחד יותר משהועילה להם.

המודרנה יצרה לנו את דור ה-Y הסובל מחוסר החלטיות שמעיד על חוסר יציבות. אין ספק כי הפירוק של מבנה המשפחה הקלאסי והבעייתיות בהגדרת תפקידי האב והאם מקרין חולשה על דור הבנים.

מבחינה חיצונית העולם דוהר קדימה, אך הפנימיות לא מבוררת ואף נמצאת בתהליך עמוק של השחתה. היכולת המדעית המרשימה רק העצימה את הדלדול הפנימי והביאה את האנושות למצב של ייאוש ואובדן דרך.

הסכנה בחיקוי תרבות המערב

לתורת ישראל ולהלכה יש עולם ערכים בהיר ומסודר, מוסר אלוקי מדויק המוביל את האדם מישראל אל יעדו.
כאשר התפיסה המערבית משתלטת והאומה הישראלית מחקה את תת-התרבות הזאת (שהיא עצמה מרבה לתהות באשר לדרכה), זוהי מכה אנושה לישראל ולעולם כולו.

האיום הזה מסוכן יותר מהאיום הקיומי של הגרעין האיראני: הגרעין הוא איום על הגוף; ההתייוונות החדשה היא איום על הנפש!

בעידן של חופש ועצמאות מדינית המלאכה נעשית קשה שבעתיים. בגלות, כאשר נרדפנו וניסו לפגוע בערכינו המקודשים, התלכדנו ומסרנו את נפשנו על ליבת חיינו. בעת הזאת אין רודן חיצוני הכופה אותנו לעבור עבירה. האויב סמוי ובא אלינו בעבותות של אהבה.

וודאות ניצחון האור על החושך

אנחנו בקרב על הזהות היהודית והצביון הרוחני של מדינת ישראל. אך הסוף ברור. בוודאי נגיע ליעד של מקדש, נבואה ומלכות בית דוד. אך לעת עתה כוחות אדירים מעכבים את הטובה מלהופיע. לשם כך נדרש מכל מי שיראת ה' בליבו להגביר חיילים, להוסיף אומץ לב אמיתי הבא מעדינותה וטהרתה של תורה. אין לנו את הפריווילגיה לעמוד כצופים מן הצד. זה הבית שלנו, זהו בית אלוקים, ואל לנו לחשות מול אלה המבקשים לסגור את שער השמיים.

במגילת אנטיוכוס מתואר הקרב הקשה בו נפל יהודה המכבי, המצביא והמנהיג הגדול.

בסיומו חוזרים הלוחמים מיואשים ונפולי רוח, אבלים על מות המנהיג ששקול כנגד כולם. אז קם מתתיהו ויוצא יחד עמם למלחמה באומרו: "אני אצא עמכם ואלחם בעמים פן יאבדו בית ישראל, ואתם נבהלתם על אחיכם?"
ספינת הגאולה שלנו, מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו, מקבלת נצנוץ ממגדל הפיקוח שבחוף המבטחים בו יושבים מתתיהו וכל גדולי הרוח של אומתנו לדורותיהם. הם מאותתים לנו שלא להיבהל ולא לאבד כיוון.

צריך להחזיק את ההגה היטב. גם אם הגלים סוערים וכמעט מתגברים לנפץ את ספינתנו לא נשוב לאחור, לא נסוג לגלות הקורצת והמתעתעת, לנו יש חזון, אנחנו בני אל חי!