פרסומי ניסא - להאיר את העולם!

לימוד יומי לחנוכה עם הרב ראובן ששון

הרב ראובן ששון , כ"ח בכסלו תשע"ט

אורח
אורח
ערוץ 7

נר חמישי - פרסומי ניסא - להאיר את העולם!

נרות חנוכה נתקנו משום פרסום הנס, וזוהי הסיבה שצריך להיזהר בהם מאוד, כמבואר בפוסקים, שכל מצווה שהיא משום פרסום הנס, חובה לחזר אחריה עד שיקיימה (ראה רמב"ם חנוכה ד יב, ומגיד משנה שם, ובביאור הגר"א על שו"ע תרעא א). 

ויסוד העניין הוא, שעניין פרסום הנס נוגע בעצם מהות ישראל ותפקידם בעולם. כי זוהי נקודת היסוד של עם ישראל, שנבראו בשביל לספר תהילת ה', כאומרו "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" (ישעיה מג כא), ועניין סיפור שבח גדולתו של מקום אינו דבר צדדי בחייהם של ישראל, אלא הוא הנקודה היסודית. ויסוד העניין הוא, שפרסום הנס עצמו הוא פרסום א־להותו יתברך שמו, וגילוי תוקף מציאותו, שהוא שורש תכלית העולמות, שיתברר ויתגלה לעיני כל שאין עוד מלבדו ואין מציאות חוץ ממנו. 

עיקר מלאכה זו היא בעולמות התחתונים, בהם יש הסתר והעלם, עד שבאים ערלי הגוים לכפור במציאות ה', ובהנהגתו ושליטתו. עיקר תיקון מלכותו יתברך שמו, שהוא סוד הוויתם של ישראל, הוא על ידי גילוי מציאותו וגדולתו. ודבר זה הוא שבח ומעלת הקדיש, שאנו אומרים בו "יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּה", והוא בחינת תעודת הזהות של עם ישראל, כי זוהי תכלית ירידתנו לעולם הזה, לגדל ולקדש שמו בעולם, עד שמבואר, שביום בו יתגדל ויתקדש שמו בשלמות, הוא עצמו יום העברת הערלה והטומאה מעל כל העולם הזה, בסוד מחיית עמלק ומלחמת גוג ומגוג, והתגלות ה' באחרית הימים, כמבואר בפסוקים ביחזקאל (לב כג).

תיקון המלכות בייחוד הוא על ידי פרסום הנס, כי עניין הנס מורה כמה וכמה יסודות גדולים באמונה, הן על מציאותו יתברך שמו, והן על הנהגתו אותנו, והן על יכולתו שאין לה חקר ואין מי יאמר לו מה תעשה, באופן שמתברר מהנס שהוא יתברך שמו מושל ושליט על הכל.

מעלת נס חנוכה

במובן מסוים נעלה נס חנוכה על נס יציאת מצרים, כי הניסים הגלויים מוכיחים את מציאותו במרומים, ואת יכולתו יתברך לשדד את כוחות הטבע, אך עדיין עלול האדם לסבור שהטבע מסובב ומנוהל על ידי מערכות אחרות, באופן שאמנם יודה האדם שהקב"ה מופיע בנס, ואף כוחו גדול מהטבע, אך הטבע בעצמו עומד מצד עצמו, והוא איננו הופעת ה'. והנה כאן באים הנסים הנסתרים, להורות מלכותו ומציאותו שהיא בכל משלה, גם בתוך לבושי העולם הזה. ולכן נס חנוכה הוא חביב מאוד ויקר מאוד, כי הוא מפרסם מלכותו בכל ממש.

ובזה נבין מעלתו לעילא ממעלת נסי יציאת מצרים, שלכן אנו אומרים הלל גמור בכל ימי חנוכה, בשונה מפסח שבו רק ביום הראשון אומרים הלל שלם, וכל שאר הימים הלל שאינו שלם. והוא מצד שעדיין לא הופיעה ההארה השלמה, גם ברבדי העולם הזה, כרמוז בסוד איסור אכילת חמץ, שהחמץ מורה על הטבע, בסוד הזמן, כי זה ההבדל בין החמץ למצה, והזמן הוא אחד השורשים למערכת הטבע וגבולותיו כנודע, ועל כן החמץ מורה על מציאות הטבע. ומפני שעדיין לא הופיעה מלכות ה' בטבע אלא דווקא בנס, על כן לא אומרים הלל שלם בפסח. 

ויש להבין שסוד הופעת ה' בטבע, הוא עצמו סוד הופעת ה' בתוך עם ישראל, ולא מחוצה להם. כמשל הילד הקטן שהוריו דואגים לו, מול הבוגר שלמד מהוריו ומיישם מאליו, שהוא מעלה גדולה יותר. 
וזה סוד חנוכה, שהנסים נעשו ביחד עִם ישראל ופעולתם, ואור ה' הופיע בקרבם ממש, בסוד נס נסתר, והוא בחינת הופעת ה' בטבע, ומתברר שמלכותו מלכות עולם, ואין עוד מלבדו ממש. מה שאין כן בסוד הופעת ה' בניסים עליונים, שלא דרך ישראל, שהוא הופעת ה' מצד שמיא, בלא שיתוף הארץ, ועל כן עדיין חסרה בו הופעה שלמה.

לאור זאת נבין את השיטות הסוברות שאפילו בשביל קיום הדלקת נר חנוכה בהידור, ולא רק עבור נר אחד בכל יום, צריך העני להיזהר ולמכור כסותו. כי לכאורה הלא יוצא האדם ידי חובה אפילו בנר אחד בכל יום, והיה מקום לומר שאין חיוב למכור כסותו אלא בשביל נר אחד בכל יום. אך יש שיטות הסוברות שצריך למכור כסותו אפילו בשביל ההידור, היינו להוסיף נר בכל יום, כדי להגדיל את מעלת הנס שהיה נוסף בכל יום. וכך מדייק האור שמח בדעת הרמב"ם שכתב וזו לשונו (חנוכה ד יב):

"מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד, וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הנסים שעשה לנו. אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה, שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק".

ומדייק האור שמח (הלכות חנוכה ד א) מהמילים 'להודיע הנס ולהוסיף בשבח', שאפילו בשביל הוספת השבח, היינו שבכל יום נתעלה הנס, כי דלק עוד יום, הנה גם בשביל זה צריך העני להדר ולהדליק נרות, ומשמע שצריך להוסיף נר בכל יום. והנה זהו דבר פלא, שבשביל הידור שאינו מעיקר הדין צריך למכור כסותו. 

אלא שלכן הדגיש הרמב"ם במילים מיוחדות מאוד – "מצוות נר חנוכה מצווה חביבה היא עד מאוד", שהוא ביטוי חריג. ומכאן נלמד עוצם מעלתה וחביבותה. ויסוד העניין הוא אשר אמרנו, שפרסום הנס הוא דבר גדול מאוד, כי הוא ממש נוגע בעצמות ומהות ישראל, וסוד מכירת הכסות בא להורות שכל ענייני החיים הם כלבושים ואמצעים עבור התכלית, שהוא סיפור שבח מלכותו יתברך. 

ובייחוד בחנוכה, שהנס היה מלובש בתוך לבושי העולם הזה, שאז מתברר בבהירות רבה שאין עוד מלבדו, והוא תכלית הכל ממש. על כן מצוות נר חנוכה חביבותה רבה, וצריך להדר בה מאוד, כי ההידור מבטא חביבות, המדגיש את הערך הגדול שאנו מייחסים למצווה יקרה זו.

לצאת לפרסם א‑להות

דבר זה מורה לנו, את האחריות של האדם על הסביבה, להשפיע בה טוב וברכה. עד שבמצוות שיש בהן עניין לגלות ולפרסם לאחרים, צריך האדם לשאת עול בעצמו, לפעול לפרסם וללמד אחרים, ולא להסתפק בכך שהוא פועל באופן סגולי על העולמות וממילא על הנשמות, אלא צריך לצאת החוצה, וללמד את הרבים. ואפילו אם זה במחיר שצריך לשלם ולמכור כסותו, יעשה זאת. 

ובא ללמדנו דבר גדול, שאצל עם ישראל, תכלית החיים היא דווקא למען הכלל כולו, למען השכינה ועם ישראל, ולא כל יחיד למען עצמו. ודבר זה הוא היפך תפיסת הגויים, שאצלם המדינה נועדה בשביל לשרת את היחיד, כמו חברת ביטוח, שההתאגדות של כולם נועדה בשביל לשרת כל אחד בצורה יותר איכותית מאילו היה לבדו.

אך בסופו של דבר הערך העליון של החיבור בין האנשים הוא הטובה האישית היוצאת מכך לכל אחד. מה שאין כן אצל עם ישראל, שתכלית קיום כל פרט הוא למען הכלל, וסודו עצום, כי כלל עם ישראל המחובר יחדיו, עומד בסוד גוף, ונמשכת בו נשמה אדירה, סוד השכינה, ועל כן נמצא שהאיגוד של כולם הוא בעבור עניין עצום המופיע מתוכנו, סוד כנסת ישראל, אור השכינה, שהיא ערך הכלל שבקרבנו, והיא ערך הקיבוץ שלנו יחד, בסוד "כל בי עשרה שכינתא שרייא" (סנהדרין לט א). 

על כן ההשפעה לאחרים והאחריות על עם ישראל היא עניין הנוגע לעצם מהות החיים, עד שצריך למכור כסותו בשביל אחרים, ללמדם תורה וקדושה ואמונה ודעת ה'. ולא יתייחס לכך כאל מותרות ותוספת על העיקר, אלא זה העיקר והשורש, וכל ענייני החיים הפרטיים הם כלים ואמצעים בשביל התכלית הזו. והוא סוד מכירות כסותו, סוד הבגד, שהוא לבוש לעיקר, שהוא התכלית.