גאווה יהודית

חלילה לנו מלהסתיר את המחויבות שלנו מלקיים את מצוות ה' בעולם, להיפך - שום רוע בעולם לא יוכל לטמא את ניצוץ הנשמה היהודית.

הרב שמואל רסקין , כ"ט בכסלו תשע"ט

הרב שמואל רסקין
הרב שמואל רסקין
צילום: חב"ד קרן אור

יממה לפני תחילת חג האורים, נתבשרנו על טרגדיה מצערת, עבורי באופן אישי, ועבור כל הקהילה שלנו בבודפשט. לצערנו הרב, בשבת האחרונה הלך לעולמו איש הצדקה והחסד מר יוסי פריאל, אביה של תבלחט"א קרן אור - לזכותה הקים את בית חב"ד קרן אור בבודפשט.

יוסי נפצע קשה בתאונת דרכים, ובשבת האחרונה החזיר את נשמתו לבורא. יוסי שהכרתי היה איש אמונה עם גאווה יהודית, שותף אמיתי לפעילות הקדושה בממון וברוח, שהתעניין בכל שבוע מחדש על ההתפתחויות בקהילה שלנו, ועל החזון קדימה, ותמיד שמח לשמוע בשורות טובות. אבדה גדולה.

במוצאי השבת הקרובה שאנו עומדים בפתחה, הייתה מתוכננת מסיבה גדולה לכ-500 העובדים בחברה שלו, אותה קיים מדי שנה ולרגל סיום שנת הכספים העניק פרסים לעובדים המצטיינים. גם השנה, יוסי הזמין אותי כבשנים עברו לפתוח את האירוע בהדלקת חנוכיה ולשאת דברים על מהות חג החנוכה.

בעיניי, היה זה דבר מיוחד מאוד. כך אמרתי לו בשנה שעברה: "יוסי, אני כל כך גאה בך איך מול כל העובדים שחלקם הגדול לא-יהודים, בארץ זרה, אתה פותח את הערב בהדלקת נרות חנוכה ובדברי תורה וברכה". עבור יוסי היה זה מובן מאליו, ומיד השיב לי: "בוודאי, בוודאי! אני יהודי ואני גאה בזה. דווקא כשהעובדים רואים את הגאווה היהודית, הם שמחים לקחת חלק, מבינים שמדובר במשהו גדול".

יוסי שעשה עסקים רבים עם מי שאינם יהודים, לא הסתיר יהדותו, להיפך - שמח להתפאר בה. "והחי יתן את ליבו" - עלינו ללמוד ממעשיו, להמשיך את קרן האור בעולם, אור של תורה, מצוות ומעשים טובים, עם ראש מורם. אנו שולחים את תנחומינו למשפחה היקרה, מאחלים ומתפללים לרפואתה השלמה של אשתו עדנה בת נוגה בקרוב ממש.

בפרשת השבוע אנו למדים על המפגש הבלתי יאמן בן יוסף לאחיו, אחרי 22 שנים שלא קיבלו ממנו אותות חיים. יוסף, שכבר נהיה למשנה למלך, ביקש ממשרתי הארמון לשחוט כבש ולערוך עבור כולם שולחן לארוחת צהריים, וכאן אומרת התורה פסוק מעניין: "וישימו לו לבדו, ולהם לבדם, ולמצרים האוכלים אתו לבדם". המלצרים הגישו את האוכל בקערות נפרדות ליוסף ולאחיו, (מבחינת המשרתים הם אנשים זרים, אז כנראה עשו כך מטעמי ביטחון), אבל גם המצרים "האוכלים אתו" אכלו לבדם. כלומר, יוסף הקפיד לאכול בנפרד אפילו מאנשי הלשכה הצמודים שלו.

כל איש עסקים יודע שהזמן הכי טוב לעסקים במשך היום הוא "לאנץ'", ארוחת הצהריים. הרגע בו מנת הבשר על השולחן ביחד עם סיום הריצה של הבוקר הוא זמן מצוין לקרב את הלבבות ולסגור עסקאות, תשאלו את המסעדות שעושות פרנסה יפה מ"עסקית צהריים".

אם כן, מצופה מיוסף שפעל כשר האוצר של אימפריה ענקית להגיע לשיאו בעת ארוחת הצהריים ולנצל את ההזדמנות הזו בכדי לשבת עם משקיעים מכל העולם, להציג גרפים על התפתחות הכלכלה המצרית תחת מנהיגותו ולשכנע אותם להזרים כסף פנימה. מדוע יוסף מוותר על ההזדמנות של הלאנץ' ומקפיד לאכול צהריים באופן פרטי?

מבאר הרבי מליובאוויטש: יוסף הקפיד לשמור על מרחק נפשי בינו ובין המצרים. יוסף הקפיד לשדר לעצמו ולהם: אני דומה לכם, אבל לא אחד מכם. יש לי שליחות ייחודית משלי לבצע בעולם ואסור לי לאבד אותה בין המון העם. לכן, דווקא את ארוחת הצהריים המקרבת לבבות הוא אכל לבד, וזה מה שנתן לו את הכוח הלא טבעי לשרוד עשרים ושתיים שנה בערוות הארץ. במצרים של אותם ימים לא היה זה דבר פשוט כלל וכלל, אך למרות הכל, יוסף הצליח לא לדבוק במידות הרעות שלהם, כשאת הכוח לכך שאב מהעובדה שהוא היה יהודי גאה, הוא עשה לעצמו סימנים לזכור כי הוא אמנם דומה להם אבל לא אחד מהם. יש לו שליחות אחרת בעולם.

בחג החנוכה אנו עומדים בגאווה ומפרסמים את הנס ברבים, כך שידעו כולם - האור והקדושה ניצחו, מנצחים וינצחו. חלילה לנו מלהסתיר את המחויבות שלנו מלקיים את מצוות ה' בעולם, להיפך - שום רוע בעולם לא יוכל לטמא את ניצוץ הנשמה היהודית.

שבת שלום חנוכה שמח 
וחודש טוב
הרב שמואל רסקין
בית חב"ד קרן אור בודפשט