"נר איש וביתו"

לימוד יומי לחנוכה עם הרב ראובן ששון

הרב ראובן ששון , ב' בטבת תשע"ט

אורח
אורח
ערוץ 7

נר שמיני - נר איש וביתו

מנהג הספרדים שרק בעל הבית מדליק עבור כל המשפחה, ומנהג האשכנזים שכל אחד מדליק, ולא שבעל הבית ידליק לבדו, וכך מובא בשולחן ערוך (סימן תרעא סעיף ב): "כַּמָּה נֵרוֹת מַדְלִיק? בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן מַדְלִיק אֶחָד, מִכָּאן וָאֵילָךְ מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ, אֶחָד בְּכָל לַיְלָה, עַד שֶׁבְּלֵיל הָאַחֲרוֹן יִהְיוּ שְׁמוֹנָה. וַאֲפִלּוּ אִם רַבִּים בְּנֵי הַבַּיִת, לֹא יַדְלִיקוּ יוֹתֵר. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל אֶחָד מִבְּנֵי הַבַּיִת יַדְלִיק (רמב''ם), וְכֵן הַמִּנְהָג פָּשׁוּט. וְיִזָּהֲרוּ לִתֵּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד נֵרוֹתָיו בְּמָקוֹם מְיֻחָד, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הֶכֵּר כַּמָּה נֵרוֹת מַדְלִיקִין (מהר''א מפראג)". 

לדעת שולחן ערוך אין מדליקים בבית אלא חנוכייה אחת, לכל בני הבית, ולדעת הרמ"א כל אחד מבני הבית מדליק. 

בראשית הדברים לכאורה יש לשאול על שיטת השולחן ערוך, הסובר שרק בעל הבית ידליק - הלא בוודאי שריבוי נרות הוא תוספת אורה, ומדוע שלא ידליקו כולם, כדי להגביר את האור! ומדוע ההוראה המפורשת, שלא ידליקו יותר, אף אם חפצים להדליק בעצמם? כך לכאורה, במבט פשוט נראה ששיטת הרמ"א, הסוברת שההידור הוא שכל אחד ידליק, מובנת יותר מבחינת המשמעות הרוחנית.

שיטת השולחן ערוך - כוח הכלל

אלא נראה שיש עומק גדול בשיטת השולחן ערוך. ובביאור העניין נאמר, שהמהות הרוחנית הטמונה בהדלקת הנרות היא כוח הכלל והאחדות. הסיבה שרק אחד ידליק נר נעוצה בסוד העמוק של כוח כללות ישראל, שהשכינה שורה עלינו דווקא על ידי שאנו מתקבצים יחדיו, ולא מתפצלים זה מזה.

והנה ידוע שחג חנוכה רומז למאבק לכינון המקדש בכל ימי הגלות, שבהם החושך יכסה ארץ, והמרכז הרוחני שלנו, בית המקדש, שבור והרוס, ואנו לוחמים, בתוך כל מחשכי הגלות, ומתעוררים להדליק את זיק הקודש, לשוב ולחנוך את המקדש. זהו סוד חג חנוכה, שהוא מאגר הכוח לאומה, במשך הגלות, כדי לשוב ולחדש מקדש.

בגלות, אף על פי שהתרסקנו לרסיסים והתפזרנו בכל קצוות הארץ, ובוטל המרכז הרוחני של האומה כולה, סוד המקדש, מכל מקום השכינה, שהיא כוח הכלל, ירדה עמנו לגלות, ונוכחותה מופיעה בבתי מקדש מעט, היינו בקיבוץ אנשים מישראל. כי כל קבוצת אנשים המתחברים יחדיו, מהווים מעין ודוגמת כוח הכלל כולו. ודווקא מכוח החיבור הזה וסוד כוח השכינה שבו, נוכל לשוב ולחדש את המרכז הרוחני שלנו.

לכן התפילות בבתי כנסיות נתקנו כנגד התמידין, עבודת הקרבנות, כי כוח הציבור מהווה בחינת התנוצצות לאור השכינה הכללית בבית ה', ודווקא מכוח התנוצצות זו, חודר האור הגדול לתוך מעבה החושך, ופועל בסתר המדרגה, לבער את הטומאה, לכלות את הזוהמה, ולהאיר אור פנימי, אשר מגרש את החושך, עד אשר יבוטל החושך כולו מן הארץ, ויואר העולם, בחידוש ימינו כקדם, בבית מקדשנו ותפארתנו.

חג חנוכה נעוץ בסוד הכוח הזה, סוד הכוח הכללי הקיים בקיבוץ אנשים, ובחג החנוכה מופיע הדבר בסוד קדושת הבית בישראל, שהוא מהווה מעין ודוגמת המקדש. כי הן אמת, שכל בית בישראל, יש בו התנוצצות לסוד נעלם, בסוד יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, והוא נשמת כל בית בישראל, בסוד החיבור הפנימי והעמוק, בקדושה, בין האיש והאישה, ובפרי הבא מהם, אלו הילדים. קדושת הבית בישראל שורשה בגבהי מרומים, והוא כאבן בבניין חורבות ירושלים, ובכוחו להאיר ניצוץ, מעין ודוגמת האור הכללי של עם ישראל בבית ה'.

על כן, בחנוכה מתרומם כל בית בישראל, להיות ניצוץ מעין המקדש, ובמובן זה, הדלקת החנוכייה, הרי היא מעין הדלקת המנורה בבית ה'. ונמצא שכוחו הוא כוח הכלל, כוח השכינה ששורה בכל ישראל כאחד. 

על כן אדרבא, חובה שכל בני הבית יתחברו יחדיו בהדלקת החנוכייה, ולא יתפצלו ביניהם. ודבר זה נוגע במהות נרות החנוכה. 

כי אף על פי שגלינו מארצנו, והתפזרנו לכל קצוות הארץ, ובוטל מרכז החיים שלנו, מכל מקום בחג חנוכה מתנוצץ האור הכללי, סוד המקדש, בניצוץ דק, בכל בית בישראל, ודווקא כוח הקיבוץ, החיבור בין בני הבית, הוא אשר מאפשר את התגלות האור הכללי, סוד השכינה ששורה בבית.

ועל כן, אף על פי שבוודאי ריבוי נרות מוסיף אור, מכל מקום אין זה התוכן העיקרי של חנוכה, מבחינת אור כמותי, אלא אור איכותי, בסוד האור הא־להי השורה על כלל עם ישראל, בבית המקדש, ומכוחו בכל בית בישראל, אפילו בגלות. כי השכינה לעולם לא זזה מישראל, ומתגלה בהתקבצות ישראל יחדיו, ששכינה שורה ביניהם. הן בעשרה, בבתי כנסיות, ואפילו בשנים שמתחברים יחדיו, כמאמר חכמים במשנה שאפילו שנים שיושבים יחדיו בתורה, שכינה שרויה ביניהם ("שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה, שכינה שרויה ביניהם" אבות ג ב, וראה גם שם משנה ו).

וכן הדבר בכל בית בישראל, כי שכינה שורה בין איש ואישה. לכן, מכוח השכינה הזו, באה ההדלקה, וכוח הכלל בה, וממילא אין להדליק כמה חנוכיות בבית, כשם שאין מדליקים כמה מנורות בבית המקדש.

שיטת הרמ"א - הפוטנציאל הגנוז בכל אחד

לעומת זאת, השיטה החולקת סוברת שחנוכה בא להורות על הכוח הא־להי שגנוז אפילו במיעוט ובצמצום הגדול ביותר. 

כי זה סוד עצום וגדול, שאף על פי שהשכינה שורה דווקא בציבור, הנה זהו מצד התגלות האור בפועל, אך באמת, מצד העצמיות הנשמתית, הרי שבכל אחד מישראל השכינה שורה, וכוח כלל עם ישראל גנוז בכל אחד מישראל. 

כמשל התא בגוף, שיש בו את הקוד הגנטי של הגוף כולו, ועל ידי תא אחד אפשר לשחזר את כל הגוף כולו. הנה כן הדבר בסוד עצמות קדושת ישראל, שבכל נשמה גנוז כללות כל ישראל ממש. ולכן אפילו שהשכינה התמעטה כל כך, להיותה נקודה אחת, כגרעין דק, בסוד נשמה אחת לבדה, הנה בתוכה גנוז כל כוח הכלל כולו בשלמותו ממש, כמו בהיות השכינה במילואה, כשעם ישראל שלם בארצו, ומקדש על מכונו, והמנורה מאירה לכל באי עולם. הנה כל השלמות הזו, גנוזה בכוח בכל נשמה ונשמה בישראל, כי אין בפרט אלא מה שבכלל.

חנוכה בא להורות לנו על דבר הכוח של ישראל אפילו בהתמעטות הגדולה ביותר, שאין שום חיבור גלוי בין אנשים מישראל, אלא נשמה בודדת שקועה בתוך מחשכים עצומים, כנשמות יהודיות שהיו לבדם בסיביר בקור ובעינויים, ודבקו בקדושת ה'. 

אפילו במיעוט היותר גדול שיכול להיות, שנותרה נשמה אחת לבדה, גנוז כוח עצום ואדיר, כוח שיש בקרבו את כל העוצמות האדירות של האומה כולה, האבות ומשה רבנו, ענקי האומה לדורותיה, בית המקדש וכל מלא אורו וקדושתו, הנה הכול ממש גנוז בתוך כל אחד ואחד מישראל, כתא המקפל בקרבו את כל הגוף כולו. 

זהו התוכן העמוק המובע בחנוכה, בסוד עוצמת האור הגנוז בגרעיניות בכל נשמה בישראל. ועל כן, דווקא צריך כל אחד ואחד להדליק נרות, כדי להורות על המהות הגרעינית האדירה הזו, ולעורר כל אחד מישראל שישכיל את סגולת נשמתו וכוחו הגדול, שיכול לקדש שם שמים בעוז וגבורה ואומץ לב, ואפילו שהוא לבדו, הנה א־להיו עמו, ושכינת א־ל בקרבו, ויעשה ויצליח, בגבורה ושמחה, באור וברכה, ויהי ה' עמו תמיד. "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּה' מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ" (דברים לג כט).