פסיכואנליזה של השנאה ליהודים

אחר חרבן בית המקדש השני והתפזרות שארית הפליטה היהודית בין העמים, נתפס המיעוט היהודי בעיני האוכלוסייה המקומית כזר, משונה, מבודד, חסר אונים וחסר ערך.

ד"ר אריה לייב גולצגקר , י"ג באלול תשס"ג

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
סייע בכתיבת המאמר: אלכס לכיש

אחר חרבן בית המקדש השני והתפזרות שארית הפליטה היהודית בין העמים, נתפס המיעוט היהודי בעיני האוכלוסייה המקומית כזר, משונה, מבודד, חסר אונים וחסר ערך. האינסטינקט לרדוף את החלש שאינו יכול להגן על עצמו השריש בפסיכולוגיה של ההמונים שהמיעוט היהודי מפריע, טמא, מפיץ רע למרחקים. שהוא האשם בכישלונות של היחיד והרבים. שנוכחותו מרעילה את הציבור ואת הסביבה.

היהודים נהפכו ליצירה מפחידה ומנדה. פגיעה בהם התקבלה כמאבק לטובת הנצרות והאנושות. הם נשרפו על מגרשי האינקוויזיציה ככופרים בנצרות. סבלו מרדיפות, גרושים פוגרומים ועלילות שווא.

הפסיכיקה של ההמונים ספגה ורוותה שנאה ליהודים במשך דורות. בתעמולה פרופגנדית הפחידו את הציבור שהיהודים חותרים להשתלט על העולם (פרוטוקולים של זקני ציון). אגרסיביות נגד החלש היא תופעה שכיחה בטבע. גם הווירוסים והחיידקים מגבירים את התוקפנות בגוף מוחלש.

למרות הרדיפות והסבל, איפשר הכוח הרוחני המסורתי של המיעוט היהודי לעמוד איתן בכל התנאים הקשים. העקשנות ואי הכניעה הגבירו את חמת הזעם של השונאים, אבל מצד שני הפחיד אותם הכוח הרוחני הנסתר הטמון במיעוט הפלא.

בגלות הממושכת התגלתה בפסיכולוגיה של המיעוט היהודי תכונה חיובית של כושר הסתגלות. היכולת במצב של שנאה למצוא עיסוק מחוץ לגטו במלאכה במסחר ושירות הפריצים. כישרון להיות בין המתקדמים בעולם בכל תחומי המדע, הוסיפו לשנאה גם רגשי קנאה מטורפת.

תשתית האיבה והשנאה שהשתרשה בפסיכולוגיה במשך זמן רב, איפשרה להיטלר הפושע נגד האנושות, בדמגוגיה של גזענות, לכבוש את דעת העם הגרמני ולהפוך את האנשים לרוצי סילוק "פיזי" של העם היהודי כולו. הפסיכולוגיה של השנאה שהשתרשה במשך דורות גרמה לכך שכל מדינות אירופה היו שותפות ומסייעות לטרגדיה הנוראה.

בידי הנאצים ועוזריהם המקומיים, נהרגו, נטבחו, נשרפו, 6 מיליוני יהודים, בהם טף נשים וזקנים חפים מפשע, חסרי אפשרות להגן על עצמם. יד הוותיקן גם היא הייתה ברדיפות ובגיהינום השואה. השואה היא תוצאת פסיכוזה המונית, מקיפה וממושכת של שנאה איבה וקנאה ליהודים בגולה.

האנטישמיות הגלותית הממושכת השפיעה על הפסיכולוגיה של היהודים לחפש את האשמה בעצמם. גם בפריצת האינתיפאדה, אנחנו מאשימים את עצמנו בזה שעלינו על הר הבית, בזה שאין מבקשים סליחה ורחמים אצל רב המחבלים לא לשלוח שהידים להרוג יהודים חפים מפשע, בזה שלא נותנים לו לפעול כרצונו בתכנון מאבק מזוין להשמדת ישראל וכדומה.

זאת היא הפסיכולוגיה הגלותית של ניסוי להיפדות במתנות מהגזרות, לחכות ולראות מה יעשה הזמן. הפסיכולוגיה של פחדנות, חוסר אונים, הייתה מציאותית בגלות, אבל היא מפריעה בימינו בבניין הארץ, במאבק על קיומנו. עתה נדרש ביטחון עצמי המבוסס על כוח הגנה והרתעה.

מפת הדרכים לפתרון הסכסוך באזורנו מעורפלת, קיימים בה אינסוף אי בהירויות. דרושה זהירות מכסימאלית ופסיכולוגיה אנליטית שופעת חכמת חיים בכדי לא לשגות ולא לטעות בתוך הלבירינטים הנסתרים. פליטות פה לשלום עכשיו, מיידי, ללא תנאים הן סימני חולשה ופחדנות המסייעים לערבים במלחמה הפסיכולוגית.

חברי כנסת של מר"צ שמרצים את הערבים, הנותנים אמון ברב המחבלים ואי אמון בממשלה, נראים כגלגולי נפשות האיסלאם הפונדמנתליסטי. הטענה של האופוזיציה כי הממשלה צריכה בפעולותיה להיות אור לגויים, להתפאר בנדיבותה לזרים, לא מציאותית ולא טבעית. המדינה הלוחמת על קיומה חייבת לדאוג לצורכי האוכלוסייה, והם רבים. ולא להעניק הטבות לשונאינו הרוצחים בכדי למצוא חן בעיני אויבנו בעולם.

הוויכוחים הסכולסטיים של אוהדי אוסלו בדבר הוויתורים הנרחבים לפלשתיניים ללא תמורה, במקום הקפדה על הדדיות, פוגעים במשא ומתן , מסיתים את הערבים להעלות דרישות קיצוניות מקסימליות ולהפוך את מפת הדרכים לאסון אוסלו שני.

יהי רצון שתצילנו משנאת הבריות.