לקחים מחנוכה

הרב דניאל שילה , י' בטבת תשע"ט

בשבוע שעבר סיימנו לציין את ימי החנוכה. הדבר המעסיק ביותר את בית ישראל הוא הדלקת הנרות בכל הידוריהם פרטיהם ודקדוקיהם. אולם עיקר חשוב מעיקרי חנוכה אינו בא לידי ביטוי כראוי לו.

כך כותב הרמב"ם בהלכות חנוכה: בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות...

עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם. והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני.

דבריו מעוררים שאלה. החשמונאים לא יצאו למלחמה בגלל העדר ריבונות מדינית. מאה ושמונים שנה ראשונות של בית שני, לא היה שלטון יהודי בארץ. המשנה במסכת מידות מזכירה שבשער המזרח של בית המקדש היתה חקוקה צורת שושן הבירה, לכבוד מלכות פרס ששלטה אז בארץ. כשעבר השלטון מידי פרס אל יון, לא התנגדו לכך היהודים, עד גזרות אנטיוכוס. מדוע איפה רואה הרמב"ם לנכון להזכיר ש"חזרה מלכות לישראל", עוד בטרם הזכיר את נס פך השמן.

הרב סולובייצ'יק כותב ב"חמש דרשות" "רמב"ן כבר ניסח את האמת, שריבונות מדינית בארץ ישראל היא מיסודות של ירושה וישיבה. "שנצטווינו לרשת את הארץ ... ואל נעזבנה ביד זולתנו מן האומות, או לשממה. אי אפשר לפרש אחרת את דברי רמב"ן"

קדם לו רבי מאיר שמחה מדווינסק "משך חכמה" על התורה פרשת וישב, פרק לז כד: והנה עיקר הנס היה לנצחון מלכות אנטיוכוס וישראל קבלו מלוכה מאתים שנה (רמב"ם ה' חנוכה רפ"ג) ולזכרון צריך להאיר נרות.

על מקומה של הריבונות על ארץ ישראל לעניין מצוות יישוב הארץ , נכתב עור קודם. בפולין חי רבי יהושע מקוטנא, מגדולי המשיבים באירופה. כך כתב. שו"ת ישועות מלכו חלק יו"ד סימן סו, ב"ה יום עש"ק מצורע תרנ"א לפ"ק פה קוטנא... אמנם גם לפי דעת הרמב"ן שחשב זאת למצוות עשה, מ"מ בעיקר המצוה אינו אלא הירושה והישיבה כאדם העושה בתוך שלו, לכבוש א"י שתהי' תחת ירושתינו לא על ביאה ריקנית של עתה... ואין ספק שהיא מצווה גדולה כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה, ונאמר עוד אקבץ עליו לנקבציו

ועוד לפניו : שו"ת הלכות קטנות לרבי ישראל יעקב חאגיז .חלק א סימן רנא [בערך 1620] שאלה: העומדים בירושלים ת"ו אם יאמרו והביאנו לירושלם עיר קדשך. תשובה: זו היא ביאה ריקנית, ועל אחינו ג"כ אנו מבקשים.

פירוש "הלכה רווחת לר' בן ציון אלקלעי טבריה 1888: "ביאה ריקנית" פירוש – כיון שאין לנו חלק ונחלה בארצנו, ועדיין יד זרים מושלת בנו – לא מקרי "ביאה"..."והביאנו לירושלים ..בשמחת עולם" – הכוונה לשמוח בארצנו שתהיה תחת ידנו".

המושג "ביאה ריקנית" עוסק במקורו במי שנכנס לבית המקדש ללא צורך. כאן הוא הושאל לישיבה בארץ ישראל ללא ערך, וזה בהעדר ריבונות.

הספר כלבו סימן מה דן בשאלה מדוע אין אומרים הלל בפורים וזו תשובתו: יש טעם אחר בגמרא, דהיכי לימרו הלל, הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש- אכתי (עדיין) עבדי אחשורוש אנן רוצה לומר שבאותו הזמן היו בגלות עדין תחת יד אותו רשע. ואין לומר הלל כי אם על הגאולה שלמה כגון יציאת מצרים ונס חנוכה שחזרה להם המלכות. (הכלבו הוא מחשובי ספרי הראשונים, ושם מחברו לא ידוע בברור. מצוטט בשו"ע 170 פעם.) הוא מכנה את חזרת המלכות לא "אתחלתא דגאולה" אלא "גאולה שלימה".

ישעיהו פרק יא פסוק יא וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּם: הנביא מדבר על הגאולה העתידה, שכן גאולת בית שני לא הייתה ממרחב ארצות כזה. מדוע איפה זה "שנית" ולא שלישית? רש"י א) שנית - כמו שקנאם ממצרים שהיתה גאולתם ברורה, מאין שיעבוד אבל גאולת בית שני אינה מן המניין, שהרי משועבדים היו לכורש:

החגים לא נועדו להתקיים במועדם בלבד, כי אם להשפיע על רוח ישראל לכל השנה. הרעיון של "חזרה מלכות לישראל" אמור לקנן בנו היום, כדי שנכיר טובה על כך היום. התעלמות מדבר זה היא כפית טובה כלפי שמים. ההסתייגות מן המנהיגים את המדינה שלא על פי תורה, איננה יכולה להצדיק כפית טובה כלפי מושיעם של ישראל. זכינו עתה לקיים מצוות יישוב הארץ, כפי הנדרש. זכינו לאפשרות של קיבוץ גלויות. מי שאינו עולה- בבחירתו אינו עולה.

את השאלה על ידי מי באה הישועה כבר שאלו חכמים. הנה: דודי שלח ידו מן החור, אמר ר' אבא בר כהנא וכי מה טיבו של חור זה להיות מגדל שרצים, אלא כך אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע כל נסים שעשית לי על ידי כורש, לא היה מוטב לעשותן לי על ידי דניאל, ועל ידי אדם צדיק, אעפ"כ מעי המו עלי, ומפרש בעל "תורה תמימה": "לא הרהרתי אחר מידותיו" (שיר השירים רבה פרשה ה)

הקב"ה הרבה "חורים" עומדים לרשותו. פעם כורש, פעם בלפור, פעם חבר הלאומים והאו"ם . וגם בן גוריון ואנשיו. מי יאמר לו "מה תעשה"?