עשה טוב וסור מרע

הרב יוסי יזדי , י"א בטבת תשע"ט

הרב יוסי יזדי
הרב יוסי יזדי
צילום: באדיבות המצולם

בפרשתנו נאמר "וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר, ואת שמאלו על ראש מנשה, שיכל את ידיו כי מנשה הבכור”. תגובת יוסף הצדיק למעשה אביו -"ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי כי זה הבכור, שים ימינך על ראשו".

כותב בעל ספר 'הלקח והלבוב': "וקשה להבין שיאמר כן יוסף הצדיק לאביו, אם לא שהיה כאן חילוקי דעות בעניינים הנוגעים לעבודת ה'." ומביא גם בשם ספר 'דברי יחזקאל' שיעקב אבינו ויוסף הצדיק נחלקו בסדר עבודת ה'.

מנשה נקרא בשמו- 'כי נשני’, לשון שכחה, ומורה על עניין 'סור מרע', בבחינת עזיבת ושכחת הרע. אפרים שנקרא על שם 'כי הפרני', הוא עניין ריבוי מעשים טובים. בתהלים (לד, טו) כתוב: "סור מרע ועשה טוב". לפי סדר הפסוק מובן שאי אפשר לעשות טוב עד שיסור מהרע לגמרי, וחייב אדם לעשות תשובה שלמה קודם שעוסק ב'עשה טוב'. 

כזאת הייתה דרכו של יוסף הצדיק, לכן אמר 'לא כן אבי' ורצה להקדים את מנשה לאפרים, ואילו יעקב אבינו הקדים את אפרים למנשה כי רצה לקבוע שאפשר על ידי התחזקות ב'עשה טוב' לבוא לידי 'סור מרע'.

אומר הרבי ה'בית ישראל' זיע"א, הטעם שהדיבר "אנכי ה' אלוקיך" נאמר לפני "לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני" הוא כדי שיהיה ביכולת האדם לקבל עליו עול תורה ומצוות, אפילו קודם שמנקה את עצמו מכל סיג ופגם של 'לא יהיה לך'. וזו הייתה כוונת יעקב אבינו להכין דרך לדורות שנוכל להגיע לדרגת 'סור מרע' על ידי התעסקות במעשים טובים. 

מנגד, מביא רבי נפתלי מרופשיץ זיע"א בשם אביו הגה"ק רבי מענדל מלינסק זיע"א (בספרו 'זרע קודש' פרשת כי תצא) שפירש את הפסוק בתהלים (קכז, ב) "שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים", שהכוונה לאותם אנשים המאחרים ה'שב ואל תעשה' ומקדימים 'הקום ועשה'. היינו שמקדימים 'עשה טוב' ל'סור מרע', שאינם עושים כראוי, כי ‘סור מרע’ מוכרח להיות קודם ל’ועשה טוב’.

ונשאלת השאלה, איך דבריו הקדושים מסתדרים עם שיטתו של יעקב אבינו לפי הסברו של ה'דברי יחזקאל'?

ומתרץ בעל 'הלקח והלבוב', כי יש שני אופנים לפרש 'סור מרע'. האופן הראשון הוא להפסיק לעשות דברים רעים וזה בוודאי קודם לעשה טוב, כי איך יכול האדם לעשות באותו הזמן גם רע וגם טוב?! דרך זו בוודאי אינה נכונה כלל, וכדברי ה'זרע קודש'.

ויש אופן שני כפי שכתב ה'דברי יחזקאל', והוא לנקות את הפגמים של הרע שנדבקו בו מהעבר ולטהר את עצמו לגמרי, שיהיה נקי מכל פגם שעשה. ואכן, זו עבודה קשה להקדים סור מרע באופן כזה לעשיית טוב.

ועוד, שבאותה העת שממתין האדם להיטהר לחלוטין מהרע שבקרבו, הרי שמפסיד הוא זמן יקר שיכול להרוויח מצוות ומעשים טובים. ודרך זו רצה יעקב אבינו להנחיל לבניו אחריו, כי דווקא על ידי התחזקות ב'עשה טוב' אפשר לתקן את הפגמים ולזכות ל'סור מרע'.

לחידוד הדברים נדגיש מלשון הפסוק כי מנשה הוא הבכור. לעולם ראשית העבודה היא עניין סור מרע. וכמו שכתוב בפסוק עצמו "סור מרע ועשה טוב" וזהו התכלית של יהודי להיות נקי לגמרי מרע, ולכן יעקב אבינו רק שיכל את ידיו כי הוא פעל שעל ידי התעצמות מעשיו הטובים של האדם יהיה ביכולתו לבוא לידי דרגת סור מרע, אבל בוודאי לו הבכורה והוא התכלית הנרצה.

אנו עומדים בפתח ימי השובבי"ם, אשר ידוע שעבודת ימים אלו לתקן את העבר של האדם. אלו ימים אשר יכולים לתקן בהם חטאי נעורים. היצר בא לאדם ומטעה אותו לעסוק ב'סור מרע' על ידי שיעשה תיקונים וסיגופים ועבודה קשה, כי יודע שעבודה זו תשבור את רוחו ולא יצליח.

על זאת כותב 'השם משמואל' בפרשה זו: "מוטב שיאמר כל אחד לנפשו, מוטב להשתעבד בביתה של תורה ולצמצם את כל מעשיו ותהלוכותיו שיהיו בדרך התורה ולא להשתעבד לתעניתים וסיגופים, כמו שהגיד זקני כ"ק זקיני האדמו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק, שההילוך בדרך התורה הוא הגדול שבסיגופים לגוף".

מוסיף בעל 'הלקח והלבוב': "עיקר העבודה בימים אלו הוא לעסוק בריבוי הטוב, אין דבר המטהר את הגוף כמו לימוד התורה. התורה משנה את האדם ומגדלתו. על ידי התורה האדם נולד מחדש, ועל ידה הוא מתרומם להיות לאיש אחר. וזו עבודת ימי השובבי"ם לשעבד עצמו לתורה, ללמוד תורה יותר ולהיות עסוק בעשיית הטוב ועל ידי זה יבוא ממילא לידי סור מרע".