ברכת יעקב לבניו

הרב אלי טובול , י"א בטבת תשע"ט

הרב אלי טובול
הרב אלי טובול
צילום: יחצ

בפרשתינו יעקב מבקש מבניו "הקבצו ושמעו...", האב הגדול בוחר לשוחח עם בניו באופן ייחודי לפני מותו, הוא מבקש להראות להם את הדרך אשר יילכו בה ואת המעשה אשר יעשון.

בחירת שעת המפגש ייחודית, רגע לפני מותו מבקש יעקב למסור את צוואתו לבניו. המדרש (ספרי דברים פיסקא ב) עומד על סיבת העיתוי לפגישה:

"ומפני ד' דברים אין מוכיחים את האדם אלא סמוך למיתה: שלא יהו מוכיחו וחוזר ומוכיחו, כדי שלא יהיו חבירו רואהו ומתבייש הימנו, שלא יהא בלבו עליו וכדאי שיפרשו ממנו בשלום שהתוכחה מביאו לידי שלום".

שעת מפגש בין הורים לילדיהם, נראית לכאורה כל כך פשוטה ואף נדמה כי ניתן לומר הכל ובכל זמן, אך יעקב אבינו מלמד אותנו כי יש דברים שיש למצוא את התזמון הנכון עבורם, יעקב יודע שלמרות שמדובר ביב' שבטי י-ה, לו היה מוכיחם בזמן אחר, הרי שהיה נצרך לחזור ולהוכיחם בשנית.  זאת ועוד מקבל הדברים עלול להתבייש או להקפיד על המוכיח. אמנם הצד האחד רוצה לתת, לקדם, "לפתוח את העיניים", אך לא תמיד הצד השני פנוי להקשבה.

בבואנו לשוחח עם ילידנו עלינו למצוא את הזמן, המקום ובעיקר את הגישה הנכונה על מנת לשוחח אתם. כפי שכותב בעל הנתיבות שלום (נתיבי החינוך עמ' לד' -לה'): "אחד מהעניינים הקובעים בהצלחת החינוך הוא אופן ההשפעה... הכלל בזה הוא שההשפעה של המשפיע על המקבל צריכה להיות דווקא בעת "שחם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש" רק אז "דברתי לשוני" אחרת יפה שתיקתו מדיבורו. וכמו שצריך תנאים אצל המשפיע, כמ"כ צריך מצד המקבל.. המשפיע צריך למצוא אצל המקבל את הזמן המוכשר ואת המצב הנפשי המתאים לזה".
עלינו לברר היטב שאכן יש אוזן קשבת בצד השני, ושיש קרקע של קשר בריא שיאפשר לו לשמוע ולקבל.

ביחס לגישה הראויה כותב השל"ה הקדוש(פרשת וישלח): "אין ראוי לאדם, כשירצה דבר מה מאנשי ביתו, שיכריחם על זה בדרך אונס וניצוח אף כי הוא מושל בהם, אבל ישתדל לפתות אותם על מה שירצהו, כדי שיתעוררו לזה מעצמם". לעורר את הרצון אצל הנערים אמנם משימה לא פשוטה ולעיתים ארוכה אך משתלמת ועליה נאמר "אף כי יזקין לא יסור ממנה".   

הדברים נראים כפשוטים, אך וודאי במרוצת החיים, ברצון עז במיוחד בדורנו שרבו המפריעים, היכולת ליישם עקרונות אלה לא פשוטה ולעיתים נראית כחלום וטובה בעיקר לכתיבת מאמר או להרצאות, יחד עם זאת עלינו להתאמץ, לעסוק וללמוד מהי ביקורת בונה, מהו שיח בריא עם הנוער, כיצד בונים מערכת בריאה של קשר שתאפשר פתיחות וקשר מתמיד עם ילדינו, להאמין כי הדבר אפשרי ובעיקר מצמיח.

הרש"ר הירש (בראשית, מט', א') מוסיף נדבך מיוחד כשהוא מתייחס לבקשת יעקב "האספו" – "אסף פירושו להוציא דבר מתוך חוג זר, ממקום שאינו ראוי לו". יעקב מבקש מבניו התנתקו מכל דבר זר, היוועדו יחד למטרה משותפת, עמדו כולם על קרקע אחת. בבואנו לשוחח עם ילדינו עלינו להקדיש לכך זמן, לייחד מקום, להתפנות באמת על מנת שנוכל גם להקשיב מה שיאפשר פתיחות של כולם ומציאת פתרון משותף. אזי הבה נאסף, נקבץ ונשוחח במתינות ויחד נזכה לקדם את ילדינו ותלמידנו. וכפי שהרש"ר הירש בהקדמה לספרו חורב כתב:

הורי,

שומרי בימי ילדותי,

מדריכי בימי נעורתי,

וידידי בימי בגרותי.