פאזל של שני חלקים
פאזל של שני חלקים

היה זה בחור מהטובים בישיבה, בחור מוכשר מאוד, נראה טוב מבפנים ומבחוץ, כולם אמרו שהבחורה שתתחתן איתו תזכה. אבל הכל היה טוב חוץ מדבר אחד - יש לו צלקת גדולה בפנים. בצר לו, בא הבחור לפני הרב חיים קנייבסקי וסיפר שהוא התחיל לצאת לשידוכים ואכן באמת הלך טוב והייתה התעניינות הדדית, אך בסופו של דבר אף אחת לא רצתה להתקדם איתו לחתונה בגלל הצלקת הנוראית. הן אומרות לו שזה נורא מפריע.

הבחור היה על סף ייאוש, לא ידע את נפשו. בירך אותו הרב קנייבסקי ואמר לו שלא יפול ברוחו - הבחורה הבאה שמגיעה לשידוך אתו והוא רואה שהיא בוהה בצלקת שלו, שיפנה אליה מיוזמתו בישירות ויגיד לה: ״אני רוצה לספר לך מאיפה הצלקת הזאת״. וכך היה, הבחור הגיע לפגישת שידוך, ולאחר חילופי דברים ראשונים כשהבחין שהבחורה שמולו בוהה בצלקת, אמר לה בישירות: ״אני אספר לך מאיפה הצלקת הזאת".

"לפני כמה שנים הלכתי ברחובות ירושלים וראיתי ערבי עוקב אחרי בחורה. המשכתי ללכת אחריהם ולפתע ראיתי שהוא מתחיל לרוץ אחריה. לא יכולתי לעמוד מנגד. התנפלתי עליו, ובמעט הכוחות שלי התחלתי להתעמת אתו, בזמן שאפשרתי לבחורה להימלט מהתקיפה. לבסוף, הוציא הערבי סכין וחתך לי את הפנים. ככה קיבלתי את הצלקת".

הבחורה ששמעה את הסיפור התחילה לבכות. במקום לדעוך, הלך הבכי והתחזק, כשהיא החלה לרעוד ממש. "שתדע לך" אמרה, "הבחורה שהצלת - זו אני! כבר כמה שנים אני מחפשת את מי שהציל אותי כדי להחזיר לו תודה. הצלקת הזו בעיניי אינה סמל לכיעור, אלא להקרבה". ההמשך משמח כמובן, הם נישאו כדת משה וישראל וברוך ה' מגדלים יחד משפחה לתפארת, כשאנו רואים שוב איך א-לוקים הופך לעיתים עולמות עבור זיווגו של אדם. 

בפרשתנו, יעקב מברך את בניו לפני מיתתו, מעניק כוחות לעם ישראל להמשך דרכם הארוכה של בניהם ובני בניהם בעתיד. כשהגיע לבני יוסף מנשה ואפרים, הוא מתקשה לברכם. יעקב אבינו שואל את יוסף "מי אלה?". רגע, הוא לא מכיר אותם, הרי הם חיים יחד כבר 17 שנה? אלא שרגע לפני הרגע המכריע התכוון לשאול - האם כשרים הם? האם נולדו בדרך כשרה ולא נפל יוסף בהנהגות ארץ מצרים "ערוות הארץ"? בתגובה, מראה לו יוסף שטר אירוסין ושטר כתובה, כאומר: הילדים נולדו בקדושה וטהרה, כמסורת אברהם, יצחק ויעקב.

מה כל כך מיוחד בשטר הזה? הבא נבין. שטר הכתובה אינו עוד "הסכם ממון" בין אנשים שרוצים זה בזו, או חוזה להפיכת שני אנשים שנפגשו במקרה למשפחה. הנשמות היהודיות שנפגשות אינם שני זרים, אלא נשמות שהותאמו זה לזה עוד קודם ירידתן לעולם. הנישואין היהודיים הם קשר עוצמתי ועמוק, שאינו תלוי בנסיבות, חיבור נשמות שרק בכח התורה ליצור. כריכה של גורל האיש בגורל האישה, וגורלה בגורלו, למציאות אחת ממש.

הסיבה לקידושין היא לא רק מוסרית, אלא התורה רואה בקשר שבין איש ואישה מהות אחרת לגמרי: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו, ודבק באשתו - והיו לבשר אחד". אחד ועוד אחד אינם שניים, אלא אחד גדול ושלם, שכל אחד מהווה רק חצי ממנו. בתלמוד למדים כי הכינוי "אדם" ניתן לאיש ולאשה כשהם ביחד, ככתוב: "ויברך אותם, ויקרא את שמם אדם", ולכן, מי שאין לו אישה - אינו אדם.

לתפיסה זו יש משמעות לכל חיי הנישואין. לדוגמה - אם אנחנו אחד, אין סיבה שאכעס על החסרונות הנמצאים ב"חצי השני שלי" כשם שאיני כועס על עצמי על חסרונותי. כמו כן, אם שנינו לא באותה הדעה, זה בסדר גמור - כי אנחנו לא שכפול אחד של השני, אלא שני חצאים משלימים. והחשוב ביותר - כשאני עושה טוב לזוגתי, אינני "עושה לה טובה" או מוותר, אלא מעניק לעצמי.

חזק חזק ונתחזק
שבת שלום
הרב שמואל רסקין
בית חב"ד קרן אור בודפשט