פרשת "ויחי" – פרשת מעבר

כדי להורות דרך נכונה וברורה, עלינו להביט על דרכם של ילדינו מבעד לעיניהם, לחוות את רגשותיהם וממקום זה להיות שותף ומכוון בצמיחתם.

הרב משה רפאל מן , י"ג בטבת תשע"ט

יהדות הרב מן
הרב מן
צילום: יחצ

מפורסם הסיפור אודות אותה אשה תמימה שכל פעם בפרשת "וישב" עת יוסף מורד אל הבור, פורצת בבכי כאומרת, הרי כבר היית צריך לדעת את זה, מדוע שוב לא נזהרת?!

מקובלני מרבותי שכך צריך להאזין לתורה, לשמוע להוראתה ולקחה, כביכול זו פעם ראשונה ששומעים אותה ועדיין לא יודעים את הסוף שהכל מושגח ומכוּוָן.

לאור זאת, כבכל שנה בקריאת פרשת "ויחי", אנו נפרדים. אנו נפרדים מאבות האומה שהדריכו אותנו ממש באופן אישי. יחד למדנו על ההתמודדויות, הנסיונות והגבורה העילאית בה הם הפיצו את ידיעת ה' בעולם.

התורה הדריכה אותנו ללמוד מ"לך לך", מ"קח נא", מ"וישב יצחק ויחפור", מ"לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם", מ"אני יוסף העוד אבי חי" וממכלול חייהם של אבותינו שאנו כהולכים בעקבי עוצמתם כל צעד ושעל.

החיבור הזה עם "הדמויות הפרטיות" עומד להסתיים. מספר שמות ואילך אנו נפגשים עם האומה, עִם עָם ישראל. גם את משה ואהרן אנו פוגשים דרך מאורעות האומה וקורותיה.

כאשר התורה מפרטת לנו את מעשיהם של האבות, הקרבה ומוחשיות הארועים יוצרים אצלנו הזהות וחיבור עד כדי בכי של: "יוסף, כיצד לא נזהרת"?

המעבר שלנו מההיכרות האישית עם האבות לבין תפיסה של אומה והעיסוק בכלל עלול לעורר תחושה של מבט מרוחק יותר. קשה ליחד רגשות לאומה. אפשר להתפעל מהעוצמות, מהגדלות, מההתגלות הניסית וההשגחה הפרטית שהקב"ה נוהג עמנו אבל החיבור שהרגשנו בהליכתו של אברהם אבינו ע"ה לעקידת בנו, בשותפות התחושות שהיו לנו בגדלותן האדירה של האמהות לכל אורך הדרך, בגבורתו של יצחק, בכאבו של יעקב ובצדקותם של יב שבטי ישראל, נראה שהמעבר לספר שמות יוצר נקודת מבט שונה וההתרגשות עלולה להיות חסרה.

הרב הוטנר זצ"ל בספרו "פחד יצחק" מראה כיצד התורה קושרת ומעבירה את כולנו מספר בראשית לספר שמות. אומר הרב הוטנר שספר בראשית הוא ספר האבות וספר שמות הוא ספר הבנים. חייהם, מיתתם וקבורתם של האבות כולם נכתבה בספר בראשית. מיתתן וקבורתן של השבטים כתובה בספר שמות. היחיד שמיתתו וקבורתו (חניטתו) כתובה בשני הספרים הוא יוסף. יוסף הוא החוליה המקשרת בין ספר בראשית – אבות, לספר שמות – בנים. (הרב הוטנר מאריך להסביר היכן אנו מוצאים ביוסף מידה של אבהות למרות שהוא מהשבטים).

פטירתם וקבורתם של יוסף ואחיו בתחילת ספר שמות גורמים לנו להרגיש את כאבם וסבלם של עם ישראל תחת יד המצרים שהרי גם אנו בניהם ובני בניהם. שייכות זו, מעוררת בנו את התחושות של עם ישראל הנתון תחת הנוגש המצרי. את השמחה בהתגלות ה' ובתהליך הגאולה כפי שבא לידי ביטוי בפרשיות ספר שמות.

דרך המעבר הזה אנו חווים עִם עָם ישראל את היציאה ממצרים, את קבלת התורה, ההליכה במדבר והכניסה לארץ ישראל עם ההכרה של היד החזקה והזרוע הנטויה שהקב"ה מלווה את אבותינו ואותנו בכל רגע ועת.

מתוך הסתכלות זו אנו לומדים, הורים ומחנכים, שכדי להורות דרך נכונה וברורה, עלינו להביט על דרכם של ילדינו מבעד לעיניהם, לחוות את רגשותיהם וממקום זה להיות שותף ומכוון בתהליך צמיחתם.

שנזכה