דו"ח בריק לציונות הדתית

עד לרגע זה לא קם ה'בריק' של הציונות הדתית, זה שבאומץ רב יכתוב את הדו"ח על הישגי הציונות הדתית ואתגריה.

הרב אליעזר שנוולד , י"ח בטבת תשע"ט

דעות הרב אליעזר שנוולד ויאיר נווה
הרב אליעזר שנוולד ויאיר נווה
צילום: עצמי

שנת השבעים למדינה היא צומת דרכים שגופים רבים, מציינים אותה כציון דרך משמעותי ויש שגם מנצלים אותה לבחינה של ההישגים עד כה וכהזדמנות לגבש מבט ארוך טווח לעתיד.

הציונות הדתית הייתה והינה אחד מהמרכיבים החשובים של החברה הישראלית אשר הולכת ותופסת מקום משפיע בתחומים רבים, מן הראוי שגם היא תבחן את הישגיה ותבחן את דרכי ההתמודדות שלה מול אתגרי העתיד. עריכת בחינה מסוג זה אינה פשוטה. משום שבצד ההישגים וההצלחות יש גם דברים לא מוצלחים. ומי רוצה להיווכח שיש לו גם דברים שלא הצליחו. קשה לקבל ביקורת.

אולם דווקא מי שאמון על דרכה של תורה אמור לעשות חשבון נפש תקופתי בבחינה אמיתית וללא משוא פנים. רק בדרך זו אפשר לתקן את הנדרש ולשפר את ההישגים בעתיד. דוגמה לקושי מסוג זה אנו רואים בתקופה האחרונה סביב הדו"ח של האלוף במיל יצחק בריק, על מוכנות צה"ל למלחמה. הרוחות סוערות כבר זמן רב בעקבות הביקורת שלו. יש הסבורים שדבריו מוצדקים באופן מלא בכל התחומים שבהם עוסק הדו"ח ויש החולקים עליו וסבורים שמעולם מצבנו לא היה טוב יותר. (האמת כנראה נמצאת איפה שהוא ביניהם). זה לא מפתיע.

אין ספק שבריק נדרש לאומץ לב ציבורי אזרחי כשהחליט לומר את דעתו ובקורתו. הוא מספיק מנוסה כדי לצפות מראש שכביקורת היא עלולה לא להתקבל טוב ועלולה לייצר לו אויבים. קל יותר להתקרנף, לזרום, ולומר שהכול טוב, להיות חביב ואהוד על כולם, מאשר להיתפס כמבקר, להיות בעמדה לעומתית כמי שמקלקל את האופוריה. אומץ הלב שלו העלה את הנושא במלוא עוצמתו לסדר היום וכפי הנראה יוצרת את האווירה הנדרשת לשינוי ותיקון של מה שצריך תיקון.

עד לרגע זה לא קם ה'בריק' של הציונות הדתית, זה שבאומץ רב יכתוב את הדו"ח על הישגי הציונות הדתית ואתגריה במדינת ישראל במלאת לה שבעים. גם הוא ידרש לאומץ רב משום שהוא ימשוך אליו אש. שלא באופן רשמי הבחינה נעשית והדברים נאמרים זה מכבר אבל לא בפני הציבור הרחב אולם אם הדברים לא יעלו לדיון ציבורי הבחינה לא תשיג את מטרתה.

יהיה מי שיהיה שיכתוב את הדו"ח הזה, יהיו בו הישגים כבירים לציונות הדתית בתחום לימוד התורה, הקהילתיות, ההתיישבות, החינוך, ההשתלבות במוסדות המדינה, בביטחון, בעמדות מפתח בצבא, בשאר כוחות הביטחון, במשפט, במדע, בכלכלה ועוד. יכתב בו על פריחה חסרת תקדים בהיקף בתי המדרש לגברים ונשים בפריסה רחבה על פני הארץ בפריפריה ובערי המרכז המשפיעים ועל כך שהיא הפכה לתנועה הרבה יותר מגוונת ופחות דוגמטית ומאפשרת ביטוי לדעות ודגשים שונים.

אולם אל מול החלק של הכוס המלאה שבדו"ח, שכולנו נביט עליו בסיפוק ונודה לקב"ה על שזכינו, תהיה בו מן הסתם גם התייחסות לחלק של הכוס הריקה והוא יעורר ביקורת וחוסר שביעות רצון על כך שבשונה מהציבור החרדי הציונות הדתית לא גדלה בהתאם לשיעור הילודה שבה ואחוז לא קטן בקרב בניה 'חוזר בשאלה' (המרבים מדברים על שלושים אחוז ומעלה והממעיטים על עשרים אחוז) או 'נמצא על הרצף'.

וגם ועל כך שהולכים ומשתרשים בה נורמות שמהוות נסיגה מהמחויבות המלאה להלכה ושגם היקף הפוקדים את מוסדות התורה אינו גדל בהתאם לשיעור הילודה שאמנם יש יותר בנים מהציונות הדתית בצבא, אולם בשקלול הכללי הצבא היום מאפשר פחות מבחינה דתית מאשר לפני עשור (ושכנראה רוב ה'חזרה בשאלה' מתרחשת במהלך השרות הצבאי) שאומנם יש יותר מבני הציונות הדתית בעמדות מפתח במדינה אולם בשנים האחרונות חל כרסום ניכר בסטטוס קוו הדתי בפרהסיה של המדינה.

מן הסתם יהיו כאלה שינסו להפריך את החלק הזה של הדו"ח ויטענו שמדובר בהשחרת התמונה או שיהיו כאלה שיקבלו אותו אבל יטענו שאין מה לעשות, שאלו תהליכים רחבי היקף ורבי עוצמה שאין דרך להתמודד אתם ויהיו כאלה, ואני בתוכם, שיאמרו שאסור להישאר שווי נפש לנוכח חלק זה של הדו"ח, ואסור לנו להשלים עם המצב, כיוון שלא מדובר על גזירת גורל.

אדרבא יש לנו אחריות ציבורית להתמודד ולתת מענה הולם לבעיות שהוא חושף. גם בין הקבוצה האחרונה צפוי לפרוץ ויכוח האם ההיקף של ה'חוזרים בשאלה' הוא תוצאה של חוסר בלימוד ובברורי אמונה, או שמדובר על תהליכים של שחיקה תרבותית. שהתרבות שאינה מושתת על ערכים ציונים דתיים, מצוידת בכלים מתקדמים רבי עוצמה, בעלי כח משיכה רב, הגורמים לשחיקת התרבות הציונית דתית בעיקר בקרב בני גילאי העשרים, ובמיוחד במהלך התקופה השוחקת של השרות הצבאי.

וגם שאין מספיק חשיבה ועשיה למציאת אלטרנטיבות, ולפיתוח כלים אלטרנטיביים בעלי עוצמה שישמרו את התרבות העשירה של הציונות הדתית, שכן לא די בכלים המסורתיים, בשיעורים פרונטליים או בסדנאות, צריך כלים חזקים יותר, המגיעים אל הפרט, המוסד החינוכי, היחידה הצבאית ואל הקהילה. ללא ספק, גם אם דו"ח כזה יעורר סערה, הוא יעשה טוב לציונות הדתית, הוא יעורר אותה לתקן את הנדרש ולשפר את הישיגיה לעתיד.