סוד ה'שם' ומהותו של ספר שמות

הרב ראובן ששון , י"ט בטבת תשע"ט

אורח
אורח
ערוץ 7

ספר שמות – ספר הגאולה

"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ".

יש להבין מדוע חזר למנות את שמות השבטים, והלא נתפרש הדבר באר היטב בספר בראשית, ומה טעם חזרה זו.

התשובה לדבר נעוצה בסוד שם הספר כולו, שנקרא 'שמות', וברצוננו לומר שסיבת החזרה היא בשביל עצם הזכרת שמותם, ויש לדבר זה כוונה תכליתית ועמוקה שהיא נוגעת בנשמת כל ספר שמות. וכדי להבין דבר זה יש לנו להתבונן בקצרה בהתבוננות כללית על מהות הספר כולו. 

למעשה, ספר שמות הוא ספר הגאולה של עם ישראל, וזה כל מהותו, מתחילתו ועד סופו. תחילתו - שעבוד מצרים, סוד הגלות, שגם הוא חלק מהגאולה, שכן אין אור הגאולה ניכר אלא מתוך החושך, והכוונה התכליתית שבעצם הגלות היא הגאולה, בחינת ירידה לצורך עליה. והמשכו של הספר היא כבר הגאולה ממש.

וכאן יש לדעת, שהגאולה איננה מסתיימת בסיום יציאת מצרים, אלא נמשכת לאורך הספר כולו - במתן תורה ולבסוף בבניין המשכן, אשר אלו הם כל שלבי הגאולה של עם ישראל. ואף על פי שבמבט פשוט נראה שהגאולה הסתיימה בסיום היציאה ממצרים, שהלא לאחר מכן אנו כבר בני חורין ברשות עצמנו, לא כן הדבר.

וכך עולה מדרשת חכמים על הפסוק "והכתב מכתב אלוקים הוא חרות על הלחות", ודרשו "אל תקרי חרות אלא חירות", שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. נמצא שמתן תורה הוא פעולה של חירות, ומשמע שקודם לכן היה עדיין שעבוד. אף שכבר יצאנו ממצרים, ולכאורה אנו כבר בני חורין, מורים לנו חכמים שלא כן הדבר. ושורש העניין הוא, שהגאולה השלמה והחירות המלאה הם בהגעה אל השלמות הגמורה, וכדי להבין זאת, צריכים אנו לבאר מעט מהי גאולה.

מהות הגאולה

המצב השלם הוא שיהיה האדם שלם בכל כוחותיו וכל שיעור קומתו. כך היה בעת בריאת העולם, שאדם הראשון נברא שלם בכל כוחותיו. הוא לא נברא כמו שאנו נולדים, ילד שהולך וגדל, אלא נברא מיד בשלמות צורתו, ככל מעשה בראשית, שנבראו בצביון מלא, והיינו שלמים בכל מילואם. זהו המצב השלם, שבו האדם עומד בכל צביונו ושלמותו. 

כל עוד האדם איננו בשלמות המיועדת לו, הרי שיהיו בו חסרונות, וממילא נחשב שהוא מצוי עדיין בשעבוד. כי כל הכוחות של האדם נצרכים לשלמותו, וחסרון אחד מהם מסבב בהכרח איזה בעיה או שעבוד. כמו שאנו מכירים בחיינו, שאף על פי שאנו מתקדמים בעבודת ה' ובתיקון הנפש בכל עת, מכל מקום עדיין יש שלמות שלא הגענו אליה, ובגינה אנו לוקים בחסר, ונופלים בכל מיני בעיות, כתוצאה מחסרון אותם כוחות בקרבנו.

זהו כלל גדול בשלמות האדם, שסילוק הרע ממנו יהיה רק לאחר שיוציא אל הפועל את כל כוחותיו בשלמות גמורה. וכל עוד נותר כוח חיובי שלא מומש והתגלה, הרי שחסרונו יסבב לאדם כל מיני פגמים ובעיות. ובאמת דבר זה הוא טוב ביסודו, כי הוא יאלץ את האדם להתקדם תמיד ולהוציא כוחותיו אל הפועל. שכן אחרת יסבול ויכאב מהעדרם.

וסוף דבר, אין שום נברא לבטלה, ואין שום כוח בכוחות האדם שאיננו חשוב לכלל שיעור קומת האדם. ולכן צריך האדם למצוא תמיד את הכוחות הפוטנציאלים שגנוזים בו, ולהוציאם אל הפועל, אחרת הם ידחקו להיוולד, ודחיקה זו עלולה להופיע דווקא בכאב על חסרונם של אותם הכוחות. 

גאולה שלמה בסוד נפש רוח ונשמה

לאור זאת נבין, שמהות הגאולה היא הוצאה מהכוח אל הפועל של כל מה שטמון בפנימיות. ובמובן זה, ככל שהאדם הולך ומתפתח ומוציא אל הפועל את כוחותיו, כך הוא הולך ונגאל מן השעבוד. עד שיבוא לשלמותו הגמורה, ורק אז יבוטלו ממנו כל הרע וכל השעבוד.

מכאן נבוא למהות ספר שמות. ספר זה, כולל את כל תהליך הלידה וההתפתחות של עם ישראל. מהלך הספר בנוי על גדילה של האומה, ובמובן זה, הגאולה השלמה של עם ישראל הולכת ומתממשת לאורך הספר כולו, והיא נחלקת לשלושה שלבים מרכזיים – יציאת מצרים, מתן תורה ובניין המקדש.

ולמעשה שלושת הקומות הללו מבטאות שלוש מדרגות בשיעור הקומה של עם ישראל, בסוד נפש רוח ונשמה. בתחילה חירות הנפש, שהוא יציאת מצרים, ולאחר מכן חירות הרוח, בסוד מתן תורה, שהיא הממד הרוחני של עם ישראל, ולאחר מכן שלמות שתי הקומות, גם של הנפש וגם של הרוח, בהתגלות ה' במשכן, שהוא סוד שלמות הנשמה, אשר מחברת יחדיו את הנפש ואת הרוח.

שלושה שלבים אלו מקבילים לחיי הפרט, בחינת ברית, ובר מצווה וחתונה. כך, דם המילה בפסח, מתן תורה ומצוות בהר סיני, והמשכן, כניסה לחופה, בחינת חג הסוכות. אלו הם שלושת הרבדים של שיעור קומת האדם, בסוד נפש ורוח ונשמה, שקיימים גם כן באומה הישראלית, כי האומה הרי היא כמו אדם כללי, וממילא שלמותה צריכה להיות בסוד נפש ורוח ונשמה, אשר הם שלושת השלבים של יציאת מצרים ומתן תורה ובניין המקדש, בסוד פסח ושבועות וסוכות, המהווים יחדיו חטיבה אחת שלמה.

הגלות – ל'שם' ולמהות

מכאן נחזור לעניין שם הספר - 'שמות'. מבואר בספרים הקדושים, שה'שם' הוא הגרעין העמוק והשורשי של המהות, והוא מקפל בתוכו את כל שיעור קומת האדם. כמו גרעין שיש בקרבו את כל העץ כולו. ונמצא שלמעשה כל ספר שמות מכוון לגלות את השם של עם ישראל, שהוא המהות האמיתית של האומה הקדושה הזו. כי זהו עניין הספר, שהוא הגאולה, ומהות הגאולה היא המימוש השלם של העצמיות, והיינו התגלות השם. ולכן תראה שהגאולה של עם ישראל נעשתה על ידי משה רבנו, שמשה הוא אותיות 'השם', כי הוא נוגע במהות העצמית של עם ישראל, ובכוחו לגלותה, בסוד הגואל, שהוא משה.

וכן היא התורה, שהיא סוד שמו של הקב"ה, והיא המפתחת את עם ישראל, עד שיוציאו את כל כוחותם אל הפועל. לכן הגאולה תלויה בשלמות התגלות התורה בעם ישראל. כי בכך יצאו אל הפועל כל העוצמות הכלולות באומה היקרה והחביבה והנפלאה הזו, האומה הישראלית.

ממילא נבין מדוע התחיל הספר עם מניין שמות בני ישראל, וכל זה טמון בפסוק הראשון – "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה". הפסוק אומר לנו – 'שמות בני ישראל, הם באים למצרים, יורדים לשיעבוד'. 'הבאים מצרימה' פירושה שעבוד, ובא להורות שמה שנכנס לאותו שעבוד הוא השם של ישראל, והיינו נקודת המהות שלהם.

וממילא מובן, שמה שצריך לצאת מהשעבוד הוא השם, והיינו שכל מהות ישראל צריכה להיגאל, כי כולה כלולה במושג 'שם', שנכנס לשעבוד וצריך לצאת לאור עולם. ובא להורות לנו, שלא נחשוב שהגלות היתה לגוף בלבד, ולכן הגאולה היא רק השחרור מהעול הגופני של עבודת הפרך. לא כך הוא, אלא השעבוד היה עמוק מאוד, לכל מהות ישראל, בסוד 'השם' שהוא בא וירד למצרים ונכנס לשעבוד. ולכן הגאולה, צריכה להיות שלמה, ולכלול את השם כולו, והיינו את מהות ישראל השלמה.

ידיעת ה' מתוך ידיעת עצמו

ויש כאן עומק נוסף - אנו רואים, שהתכלית העליונה של הגאולה, הוא התגלות שמו של הקב"ה עלינו. כפי שהתורה מתארת בתחילת פרשת וארא, שהקב"ה לא נודע בשם הוי"ה לאבות, ולעומת זאת הולך הוא להתגלות לעם ישראל, מתוך היציאה מהשעבוד, כפי שאומר "לכן אמור לבני ישראל אני הוי"ה, והוצאתי אתכם...", וכן בתחילת פרשת בא אומר – "למען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים... וידעתם כי אני הוי"ה". ובא להורות, שתכלית היציאה מהשעבוד, הוא התגלות שם הוי"ה על עם ישראל, כפי שהיה במעמד הר סיני ובמשכן.

הסיבה העמוקה לכך ששם הוי"ה יתגלה על עם ישראל ביציאה מהשעבוד, היא גאולת 'השם' של עם ישראל בעצמם, שדבר זה בעצמו מסבב את התגלות שמו של הקב"ה עלינו. כי דווקא מתוך שאנו יודעים את שמנו, שהמהות שלנו התגלתה בשלמות, יכולים אנו גם לדעת את שמו של הקב"ה. 

וסוד העניין הוא, שהשם והמהות של עם ישראל, הם סוד התגלות האלוקות בעולמות התחתונים, בסוד השכינה, שהיא עצמיותנו, סוד שמנו. ומתוך התגלות השכינה בקרבנו, יכולים אנו לדבוק גם לעילא לעילא, בשמו של הקב"ה שבמרומי מרומים. בלי שנדע את עצמנו, לא נוכל לדעת את ה' אלוקינו. ושורש הדבקות בה', הוא חיבור האדם לעצמיותו ולנשמתו.

וכך כתב הרב קוק זצ"ל בעניין זה (אורות התשובה טו י): "כששוכחים את מהות הנשמה העצמית, כשמסיחים דעה מלהסתכל בתוכיות החיים הפנימיים של עצמו, הכל נעשה מעורבב ומסופק. והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל האלוהים, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה ובטהרה. 

ודבר זה נוהג בין באיש יחידי, בין בעם שלם, בין בכל האנושיות, בין בתקון כל ההויה כולה, שקלקולה בא תמיד ממה שהיא שוכחת את עצמה. ואם תאמר שהיא חפצה לשוב אל ה' ואת עצמה היא אינה מכוננת לקבץ את נדחיה, הרי היא תשובה של רמיה, שתשא ע"י זה את שם ה' לשוא.

על כן רק באמת הגדולה של התשובה אל עצמו ישוב האדם והעם, העולם וכל העולמים, ההויה כולה, אל קונה, לאור באור החיים. וזהו הרז של אורו של משיח, הופעת נשמת העולם, שבהאירו ישוב העולם לשורש ההויה, ואור ה' עליו יגלה. וממקור התשובה הגדולה הזאת ישאב האדם את חיי הקודש של התשובה באמתה.   

זהו יסוד גדול מאוד בכל עבודת ה' ודבקות האדם בקב"ה, שצריך להיות בן חורין, נאמן לנקודת הקודש שבקרבו, סוד שמו, רז נשמתו, ומתוך כך יהיה יודע את אלוקיו, דבוק בו באמת ובלבב שלם. כי אי אפשר לאדם לדעת את ה', אלא דרך הצינור הנשמתי, שהוא נקודת המפגש הפנימי ובינו ובין קונו.

וצריך האיש הישראלי להיות שלם בכל כוחותיו - בריא בגופו ובנפשו, משוחרר ברוחו, שמח בלבבו, מלא אומץ וגבורה, טהרה ואורה, ודבוק בקדושת נשמתו, ומתוך כלל הבריאות העצמית הזאת, יוכל לעמוד לפני ה', ותהא עמידה זו ממלאת אותו באורות עליונים, ומנשאת את רוחו למרומים. 

כך הוא בחיי הפרט, וכן הוא בכלל עם ישראל. צריכים אנו להיות נאמנים לעצמיותנו, ומתוך כך דבקים באלוקינו. אם עם ישראל חלש ומדולדל, מנותק מעצמו, משועבד לרוחות הגויים ולטומאתם, לא יוכל באמת לדעת את ה'. צריכה האומה להיות מלאת חוסן, בגופה ובנפשה, רוחה ומתוך כך תאיר בקרבה נשמתה הגדולה, סוד השכינה, ועל ידי כך תתרומם לעילא, להתגלות העליונה, של הקב"ה עלינו. זהו הסוד הגדול, הנרמז בספרים הקדושים, שאין דבקות באור קוב"ה, אלא מתוך השכינה, שהיא שלמות העצמיות וכוחות של עם ישראל, בכל הרבדים כולם. 

סדר הגאולה – בניין עצמי ולאחר מכן דבקות בה'

זהו מה שנרמז בפרשות אלו, פרשות הגאולה, שהתכלית העליונה, שהיא ידיעת שמו של הקב"ה, בחינת "וידעתם כי אני הוי"ה", מושרשת בידיעת שמנו, בחיבור לעצמיותנו, שהוא סוד היציאה מהשעבוד. זהו מה שנרמז בשמו של הגואל, 'משה' שאותיותיו הם אותיות 'השם' במהופך, וסודו אור חוזר, מלמטה למעלה, בחינת הנוקבא. ללמדך, שמתוך ידיעת שמנו, נדע את ה'.

וכך גם הסדר הנכון של הגאולה האחרונה, שבתחילה נבנית האומה בכוחותיה, בתחילה בגופה, ולאחר מכן בנפשה. ובתהליך זה תבריא עצמה מכל השעבודים, ורק לאחר שחרור זה, בחזרה לבריאות הגוף וחוסנו, לחיי הנפש והרגשתם, תלך ותכיר מעומק חייה, את הצורך האדיר, לדעת את ה', לדבוק בסוד הנשמה, ולצקת משמעות קודש עמוקה, לכל רבדי החיים שלנו כאן. אז יתחברו שמים וארץ בשמחת הייחוד הגדול, בין שמו של הקב"ה ושמם של ישראל, כי שמך נקרא עלינו ורוחו עומדת בקרבנו.

ובעת הזאת עומד דורנו על מפתן ידיעת ה'. כי לאחר שנות הבניין העצמי, שבהם שוחררו הרבדים הראשונים מעול הגויים, בחוסן גופני ובריאות נפשית לאומית, צריכים אנו לעלות קומה, לשחרר ולהוציא לאור את הרבדים העמוקים שבעצמיותנו, סוד זהותנו הרוחנית והנשמתית, ומתוך כך נבוא בשמחה ובצימאון אדיר, לבקש דעת ה', דבקות בשמו יתברך, "לשמך ולזכרך תאוות נפש", ותהא האומה נוהרת אל ה' ואל טובו, ומבקשת תורתו וזיו שכינתו. ויהי רצון שנזכה לראות עין בעין בשוב ה' ציון, בגאולה השלמה במהרה אמן ואמן!