עד כמה צריך להיזהר מצורת צלב?

הרב משה כהן , כ"ב בטבת תשע"ט

הרב משה כהן
הרב משה כהן
צילום: עצמי

שאלה: עד כמה יש להיזהר בצורה המזכירה את צלב הנוצרים (שתי וערב)? האם צורה זו נאסרה גם כאשר הפכה לסמל מסחרי של חברה זו או אחרת?

תשובה: ככלל ישנו איסור הנאה מכל פסלי עבודה זרה וכן כל דבר שנעבד (ע"ז נא ע"ב). אמנם חילוק יש בין ע"ז של יהודי לע"ז של גוי. בעוד ע"ז של יהודי אסורה רק מעת שנעבדה הרי שע"ז של גוי אסורה כבר מעת שעשו אותה לשם ע"ז וכ"פ השו"ע קלט, א. לענייננו שתי וערב הינו צורה שנעבדת ומשתחוים אליה וכאשר הוא נעשה לשם ע"ז על ידי הגויים הרי שהוא אסור בהנאה ואין להשהותו ברשותנו.

אולם, מה הדין אם אדם מוצא כלי ועליו מצויה אותה צורה כיצד הוא ידע שהיא נעשתה לשם ע"ז או סתם למטרות אחרות כנוי וכד'? המשנה בע"ז מב ע"ב מביאה את דברי רשב"ג המחלק בין אם הצורה נמצאת על כלים מכובדים ואז היא אסורה כי מן הסתם נעשתה לשם ע"ז או על כלים מבוזים ואז מותרת כי מן הסתם נעשתה לנוי. מבואר מלשון הגמרא שרק מה שנעשה לשם ע"ז אסור ומשה נשעה לשם מטרה אחרת מותר. ממילא עלינו לדון האם הסמלים שהתקבעו בארגון המצילים של הצלב האדום או בדגל שוויץ וכד' נעשה לשם ע"ז או שמא אינו אלא לכבוד בעלמא ולנוי?

הראבי"ה (סימן אלף נא) כתב שצורת שתי וערב שעושים הנוצרים על צווארם אינו אלא לזיכרון בעלמא ולסמל ולכן לא מחמירים בו. הריטב"א מוסיף על כך: "ומעתה צורות שתי וערב שרגילים הגוים לצייר בכלי כסף מותרים, אף על פי שצורת שתי וערב נעבדת להם, מכל מקום הרי אנו יודעים בודאי שאין הגוים עובדים אותה בכלים, ולא עוד אלא שאין הם עובדים אלא לצורת שתי וערב שטימא אותה הכומר שלהם".

נמצא, שבעצם השאלה אינה אם זוהי צורה שנעבד בדרך כלל אלא האם הצורה הספציפית על הכלי הזה נעבדה בעבר. ברור הוא שבמציאות שמדובר בסמל מסחרי המודפס לרבבות שהוא לא נעבד מעולם ואין בדבר איסור כלל ואכן כך פסק הרמ"א קמא, א. אמנם הש"ך ס"ק ו התנה את ההיתר בכך שבידוע לא השתחוו לצורה זו עצמה.

אף העיר מדברי הרשב"א (שצוטט בר"ן) שגם הצורות המצוירות בכלים אסורות, אך הר"ן דחה זאת שכנראה אינם עובדים לצורות הללו בכלים ואינם אלא לזכר בעלמא. לאור זאת נראה ברור כי אין להחמיר בסמלים אלו ואחרים שביסודן ההסטורי סימלו את אותו הסמל של שתי וערב אולם כיום אינם אלא סמל מסחרי ואינם נעבדים. השואל ומשיב (ג, עא) התיר ללכת עם מדליה של צלב למי שקיבלה לכבוד מהמלך וכ"כ ביחוה דעת ג, סה. המשנה הלכות (יב, מג) התיר ללכת עם חולצה של הצלב האדום כי זה סמל רפואי  

אמנם כתב רבינו ירוחם (יז, ד) שאם הם בולטים מאוד יש בכך משום חשד וראוי להחמיר בשל ספק תורה. כ"כ בתשובות והנהגות (ב, תיא) לגבי שמיכה שיש עליה שתי וערב גדול שהדבר מותר מעיקר הדין אולם ראוי להתרחק מן הכיעור כדרך שמופיע במדרש שיעקב ראה את העגלות של פרעה שהיה עליהם סמל ע"ז ונרתע מלהשתמש בהם. הש"ך (שם) הוסיף שאם ישנה הצורת שתי וערב עצמה בלבד ואינה על גבי כלי (כמו שיש לכמרים בשרשרת) יש להחמיר ולא להשהותה ברשותו אולם  אם ירצה להתיכה בהנחה שהיא מכסף או מזהב רשאי.

למעשה, צורת שתי וערב למיניו השונים אסורה רק אם עבדו אליה ממש. לאור זאת, כל הצורות שנמצאות על גבי בגדים כלים וכד' אינם אסורות מן הדין שכן נעשו לשם נוי או למטרות אחרות ואין איסור בהנאה מהן או בהשהיה ברשותנו. יחד עם זאת, סמל זה הינו נתעב ואם מדובר בסמל גדול מאוד ובולט יש מקום לפגום אותו מפני החשד והכיעור שבדבר.