רוגע ומתינות

הרב אריאל לוי , כ"ד בטבת תשע"ט

יהדות הרב אריאל לוי
הרב אריאל לוי
צילום: עצמי

רוגע ומתינות, ישוב הדעת מופלג ושלוות נפש, היו התכונות הנפלאות של הרב אלעזר מרדכי קעניג זצ"ל מרבני חסידות ברסלב.

את התכונות האלה הקרין לסובבים אותו, לשומעי לקחו. כל פעם שזכינו לגשת אליו, ההרגשה הייתה עילאית. דיבורו מרגיע ומחזק, מתוק ומשתפך. עסק התורה היה כ"כ יקר בעיניו, וכל מצווה הייתה חביבה עליו ביותר. בלי טיפת לחץ. עכשיו עסוקים במצווה, אז לא ממהרים לשום מקום אחר. היה מלא אמון בנשמות ישראל. נפש עדינה הייתה לו, ועדינות הנפש הייחודית שלו השפיעה והאירה עד מאד. הליכתו שקולה ומדודה. הרי הוא הולך לדבר מצווה!

יותר מכול עשה עלי רושם בביקוריו בחברון. על אף שהיה גר בצפת, היה חשוב לו מאד לפקוד את קברי האבות, להגיע לשפוך שיח לפני אבינו שבשמיים במערת המכפלה. כשראיתיו בחברון, שמח ליבי עד מאד. ביקשתי ממנו לומר דברי חיזוק לפני האברכים, והקריא לפנינו בקולו המתנגן את דברי הרמב"ן בפרשת חיי שרה האומר שנצטווינו לכבד מקום קבורת אבותינו. ומאז נחרטו הדברים בליבנו.

כשהלך ברחובות חברון, הביע התפעלות מחידוש הישוב היהודי בחברון ואמר : "זה שאתם גרים פה בחברון זו עשיה גדולה למען ארץ ישראל". וכשהבעתי לפניו צער וכאב גדול על מציאות מסוימת של חוסר צניעות, אמר לי בזה הלשון: "כולם בסוף יבואו על תיקונם". כאומר: אין מקום ללחץ, אין מקום לבהלה הכול יתהפך לטובה.

הרב קעניג היה מוהל, מל ילדי ישראל בשמחה ובנחת, והיה חשוב לו לתת הרגשה טובה להורים ולהישאר איתם לסעודה, להרגיעם. "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב".

ביותר השקיע בבעלי תשובה והיה אוזן קשבת לשבורי לב עם סבלנות רבה מאד.

מעשה באדם שעבר משבר גדול בחייו, וניגש לביתו של הרב קעניג בצפת. הרב דיבר אל ליבו דברי ניחומים ועידוד ברוגע ובמתינות, והיו דבריו מרפא לנפש כאובה. ההרגשה הייתה כאילו הרב אומר ומרגיש: אני כאן בשבילך, קשוב לך. אכפת לי ממך.

מאד היה חשוב לו שעבודת ה' תהיה עם דרך ארץ. והיה מדגיש בנועם הליכותיו שאפשר ללכת בדרך ה' ולקיים את עצות הצדיקים בכל השמחה והרוגע שבעולם, במתינות ובדרך ארץ.

פעם ראיתי שנטפל אליו אדם שאינו בן תורה בלשון המעטה וייעץ לו עצות בענייני עוה"ז, והרב הקשיב לו וכיבד אותו והראה לו שמקיים את עצותיו.

היה אדם שמוכר דברים שלא היו נצרכים לרב קעניג, והרב קנה ממנו, רק כדי לתת לו הרגשה טובה.

כל מציאות של מחלוקת כאבה לו עד מאד.

היה חשוב לו מאד כבוד בית הכנסת, שייראה מושקע ומטופח, כראוי לבית אלוקינו.

היה מכבד את כולם. 

ראיתיו פעם בא להתפלל בציונו הקדוש של מרן מלכא הרב מרדכי אליהו זצ"ל, ביראת כבוד.

המתינות שלו הייתה ממש מרגיעה. כולו ספוג אמונה. כאילו אומר: "אנחנו בידיים טובות, מונהגים ומושגחים בתכלית הדיוק, ואין לנו מה לדאוג".

גם כאשר סבל יסורים רבים, לא איבד את שלוות נפשו ולא פסק מדבקותו ומעבודתו את בוראו. מפעלי צדקה וחסד רבים היו לו, ועשה הרבה צדקה בסתר.

בצוואתו ביקש שהילדים ידעו שהכי חשוב תורה ותפילה ועבודת ה', ויתפללו במניין שלוש תפילות כל יום ולא ביחידות.

הלוואי ונלמד מתרומיות מידותיו הטובות, ונפנים את שראינו אצלו, שעבודת ה' זה הדבר הכי נורמלי והכי טוב שיש, וחוץ מעבודת ה' אין כלום בעוה"ז.