אשמה מול אחריות

יהודית אפרתי , כ"ד בטבת תשע"ט

יהודית אפרתי
יהודית אפרתי
צילום: עצמי

סביב העיסוק בפרשיות הירידה במצרים אנו מוצאים מחשבות בנושא אחריות של האדם על מעשיו ועל מה שהוא גורם לסביבתו.

יוסף שנמכר לשיירת הסוחרים על ידי אחיו, מתגלגל לבית פוטיפר, משם לבית האסורים ואז באופן ניסי מגיע עד למעמד של משנה למלך בארמון פרעה. 

לאחר הרעב בכנען ולאחר גלגולים רבים מגיע השלב שבו יוסף מתגלה לאחיו בפרשת ויחי.

ליוסף היה ברור שהאחריות של הבאתו לארץ מצרים הינה של אחיו, אך מכאן ישנן שתי אפשרויות, האפשרות הראשונה הינה הדיון באשמה - האשמה הינה בעצם דיון בעבר ובמקרים שהיו ועברו על יוסף בגלל אחיו. יוסף יודע שבדיון שמתנהל בכיוון של אשמה אין אפשרות להתרומם והפיק לקחים. האפשרות השניה הינה לברר של מי האחריות על ירידתו למצרים ואז עוסקים במהות, בהוה ובהשפעותיו על העתיד.

האפשרות שבה יוסף בוחר מודגשת על ידי הרש"ר הירש בפירושו. 

יוסף בוחר להתגלות לאחיו לאחר שהסיר כל איש מעליו והוא נשאר לבדו עם אחיו ובכך דואג שאחיו לא יעלבו מהביקורת שיכולה לנבוע מהמעשה הנורא שעשו לפני שנים רבות. יוסף שואל את אחיו "העוד אבי חי"? 

ניתן לראות מתוגבתם לגילוי שברור לאחיו שהתחושה שעליהם לחוש הינה תחושת האשמה על המעשה שעשו ובכך להתבוסס בעבר. הם כל כך נבהלו שיוסף צריך במילים הבאות שלו לקרב אותם והוא אומר להם "גשו נא אלי". יוסף אינו בוחר בדרך של הטלת אשמה על מה שעשו, אלא בדרך של בירור האחריות למעשה. 

האחים הם אכן אלה שעשו את המעשה של המכירה, אך יוסף מבקש מהם: "ועתה, אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה". לכאורה, אם אנחנו מחפשים אשמים, מצאנו - אחיו של יוסף הינם האשמים במעשה המכירה ומעמדו של יוסף מאפשר עונש כואב והוגן, אך יוסף, בראייתו הפנימית של המציאות מסוגל לראות מעבר לרובד החיצוני של האשמה אל עבר הרובד הפנימי של האחריות.

יוסף אומר לאחיו "ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה" והסיבה לכך שהעצב לא שייך לכאן - הינה בגלל שרובד האחריות מכניס את הקב"ה לתמונה. 

אפילו ברגעים קשים כאלה כשמשחזרים את המתיחות הקשה שהיתה בין האחים שבשיאה אף הביאה אותם למכור אותו מצרימה יוסף מזכיר "כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם". יש כאן סיבה אלוקית שהתערבה במהלך העניינים והביאה את האחים למכור את יוסף. 

יד השם המניעה את תהליכי המציאות נוכחת מאוד בפסוקים אלה. הצירוף "שלחני אלוקים" מוזכר על ידי יוסף בפסוקים אלה ארבע פעמים.

יוסף בוחר לא להתמקד בהאשמה ובהתבוססות בעבר אלא לדבר על מהות התהליך ועל האחריות האנושית שהיתה לאחים יחד עם התהליך האלוקי שהוביל הקב"ה דרכם. רש"ר הירש מדייק מהמילים "ואל יחר בעיניכם" שיש שני רבדים של התבוננות על המעשה - רובד ענייני של הראיה דרך העיניים והשכל ורובד רגשי, נפשי של "חרה". לפי רש"ר הירש מוסיף יוסף ואומר: "אינני יכול לכוף על רגשותיכם שלא יחר לכם, שכן עוול הוא עוול, הרגש הוא מוצדק. אך שכלכם ימתיק גם הכרה זו, כאשר תלמדו לראות את הדברים "בעיניים אחרות", כפי שהוא הורגל כבר מזמן לראות את הכל באור אחר.  

יהי רצון שנצליח להתמקד באחריות שמקדמת את המציאות מתוך חיבור לקב"ה בכל מעשינו במקום להכנע לרובד הנפשי שלפעמים נופל לעיסוק בהאשמות ובחיסול חשבונות מתוך הסתכלות על העבר.