נשמת הגאולה - ידיעת ה'

הרב ראובן ששון , כ"ה בטבת תשע"ט

אורח
אורח
ערוץ 7

"וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלוֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלוֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם"

ידיעת ה' – דבקות בה'

מסוף הפרשה הקודמת מתחיל דיון בין הקב"ה למשה לגבי הגאולה וההתמודדות מול הכבדת יד פרעה, והנה הקב"ה כביכול עושה עצירה מדיון זה, ונכנס לדבר על ההבדל בין השגת האבות בשמותיו יתברך לבין השגתו של משה רבנו ועם ישראל, שאליהם עתיד ה' להתגלות בשם הגדול והנורא, שם הוי"ה ברוך הוא. ולכאורה אינו מובן, מדוע נכנס עניין הודעת שמותיו יתברך למשה, בתוך העיסוק בשעבוד ובגאולה.

למעשה ידיעת ה' היא דבקות בו יתברך שמו. כי הידיעה משמעותה חיבור, וכשהכתוב מורה שעם ישראל יזכה לדעת את הוי"ה, משמעות הדברים שהוא משתייך למדרגה של דבקות בשם הוי"ה ברוך הוא. וכאן שהקב"ה מבשר למשה רבנו על ידיעת שמו יתברך שתתגלה לישראל, הוא למעשה מורה למשה רבנו מהי תמצית הגאולה, שהיא המדרגה העליונה בה ידעו ישראל את ה'. 

מכאן מתברר יסוד חשוב מאוד. בפשט התורה אנו רואים, שהתגלות ה', שהיא ידיעת ה', היא הכוח שיוציא את ישראל מהשעבוד. וכך אומר משה לפרעה בזמן המכות - "למען תדע כי אני ה'". במבט פשוט אפשר לחשוב, שההתגלות של הקב"ה היא רק אמצעי, בשביל המטרה התכליתית, שהיא היא היציאה מהשיעבוד.

היינו שעם ישראל נמצא בעול, והקב"ה רוצה להוציאו, ולכן מתגלה ברוממותו. אך באמת ההיפך הוא הנכון. התכלית היא התגלותו של הקב"ה, זוהי הנשמה של יציאת מצרים כולה, עצם ההתקשרות שנחקקת בין הקב"ה ובין עם ישראל, בסוד ידיעת ה'. ולא זו בלבד, אלא שכל הגלות והשעבוד סובבו במחשבה תחילה בשביל התכלית העצומה הזו.

את העובדה הזו, שהקב"ה סיבב את כל הגלות והשעבוד, בשביל להוליד את מדרגת הקשר בינו ובין עם ישראל, אנו רואים בתחילת פרשת בא. שהקב"ה אומר למשה, שהמטרה בהכבדת לב פרעה, היא בשביל המופתים, ומטרת המופתים היא בשביל שאנחנו נספר לבנינו את מה שעשה ה' למצרים, וכל זה נועד בשביל שעל ידי כך נדע את ה'. הווה אומר - השעבוד, הבא על ידי הכבדת הלב, נועד בשביל לסבב את התגלות ה' העליונה על ישראל כדי שנדע את ה'.

הדבקות בה' – מרכז כל החיים

היסוד הזה בא ללמד אותנו עניין עצום הנוגע לכל היחס שלנו לה'. לפעמים אפשר לחשוב שהקשר לה' הוא אמצעי בשביל דברים אחרים. כך לדוגמא בתפילה, יסבור האדם שהתכלית היא פרנסה, ובשביל זה הוא מתפלל ועומד לפני ה'. אך באמת לא כן הדבר. עצם הדבקות ה', הוא ערך כל הערכים, ונשמת כל הנשמות, וכמו כן הוא המוציא אל הפועל את המהות העמוקה ביותר של האדם, סוד נשמתו שהיא חלק אלו-ה ממעל. לכן הדבקות היא התכלית, וכל השאר נועדו בשבילה, ובמצב השלם הם ניצוצות והופעות שלה, כפרטים וסעיפים של מרכז נשמתי שורשי.

ך אנו רואים לגבי התפילה, שהקב"ה מסבב חסרונות לצדיקים בשביל התפילה, כמאמר חכמים שעשה הקב"ה את אמותינו עקרות כי נתאווה לתפילתם. והוא כמשל המלך שיש לו אוהב גדול, ואינו מספק צרכיו פעם בשנה, אלא מבקש לתת לו מנה יומית, כי מבקש לראותו בכל יום. כך גם בין הקב"ה ובין ישראל. ומכאן יתבהר ששורש וסיבת כל הקשיים והמורכבויות היא תכלית עליונה, הדבקות בשם ה', שהיא ההתקשרות העמוקה גם עם עצמנו, כי אנו חלקו ונחלתו, ובדבקות זו, באים אנו לעצמיותנו האמיתית, חלק אלוק ממעל ממש.

ידיעת ה' – נשמת הגאולה

מכאן נוסיף עוד ממד עומק. אף שאמרנו שהתכלית היא ידיעת ה', עדיין אפשר לחשוב שהגאולה ממצרים היא דבר אחד, וידיעת ה' היא דבר אחר. אך באמת לא כן הדבר. ידיעת ה' היא בעצמה הגאולה השלמה ממש, כי המצב הגאולי השלם, אינו רק שחרור מעול שעבוד, אלא היותנו מי שאנו, מקושרים למהותנו האלוקית, שהיא עצמה סוד הדבקות בה', סוד ידיעתו יתברך שמו. זהו המצב המאושר, השלם והחי של עם ישראל, שכאשר נהיה בו בשלמות, אז ראוי שנקרא גאולים באמת, גאולת עולמים.

כך אנו רואים תמיד בדברי הנביאים, המתארים את אחרית הימים, וכך מתארת התורה את הגאולה, שהסיומת היא השיא - 'והייתי לכם לאלוקים ואתם תהיו לי לעם וידעתם כי אני ה''. ידיעת ה' היא המדרגה העליונה ביותר מכל מה שקיים במציאות. 

דעת אלוקים – מאירה את כל החיים

לאור זאת נבין, שמה שכתוב בספרים הקדושים, שהגאולה תלויה בלימוד פנימיות התורה. נראה שאין זה רק כ'אמצעי' סגולי לסבב גאולה, אלא אדרבא – עצם המצב בו עם ישראל מלאים בדעת אלוקים, ומחשבותיהם מאירות באור חכמת ה' הפנימית, זוהי ממש הגאולה! זוהי ידיעת ה' השלמה שהיא המתוארת בנביאים כשיא הגאולה – "ומלאה הארץ דעה את ה'".

כשכל איש מישראל יתהלך בעולם הזה, ולבבו ומוחו יהיו מלאים באור אלוקות וידיעת שמו, זהו המצב המופלא והמענג שאין כמוהו. ובאמת, הוא גם יסבב את האושר, בכל רבדי החיים. כי כשאור התורה בשלמות חלקיה חי בקרבנו בצורה מלאה ורעננה, הלב מתמלא שמחה ורננה מתוקף הקדושה האלוקית שמתעצמת בו, וממילא הפנים מחייכות וקורנות באור של אהבה, והכל מתמלא ידידות קודש, אהבת ישראל ושמחה איש ברעהו.

במצב זה, אין שטן ואין פגע רע, אין קנאה ושנאה ותחרות. איזו השפעה כבירה תהיה לכך על המסחר והכלכלה, על האומנות והתרבות, על הנסיעה בכבישים והעמידה בתורים! 

כללו של דבר, דעת ה' היא נשמת כל החיים שלנו, וכשהיא מאירה, היא מרוממת את הכל – וחוסננו הכלכלי, הצבאי החברתי והמדיני, יתרומם לשיאים שלא נוכל לשער. וכל זאת, בלי להוסיף את ברכת ה' העליונה שתופיע עלינו, מתוקף הקדושה שמתגברת בקרבנו. כי כשהפנים שלנו מכוונות כלפי מעלה, באהבה וגעגועים אלוקיים, הרי שהקב"ה ממרומים מאיר פניו אלינו, ובאור פניו הוא נותן לנו תורה וחיים אהבה וחסד צדקה ורחמים ברכה ושלום.

העיקרון, שנשמת הגאולה היא דעת ה' עולה ממה שכתב הרמב"ם ביד החזקה (הלכות מלכים יב ד): "לא נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח לא כדי שישלטו על כל העולם... אלא כדי שיהיו פנויים בתורה ובחכמתה". זוהי התכלית הגדולה, חמדת כל החמודות, שאין ערוך אליה מכל ענייני העולם הזה.

מתן תורה – הופעת נשמת הגאולה

אם כן, לא זו בלבד שהתגלות ה' אינה אמצעי בשביל היציאה מעול מצרים, אלא להיפך, העול נוצר בשביל שה' יתגלה, ולא זו בלבד שהוא פרי של הגאולה, אלא הוא עצמות הגאולה ממש. לפיכך, שלמות יציאת מצרים היא במתן תורה, בו הופיע עלינו ה' יתברך בתורתו, שהיא עצמה ידיעת שמותיו יתברך, ונמצא שבאנו לתכלית הגאולה, בידיעת שמו יתברך בדבקות שלמה.

גם בדורנו, בבואנו ארץ ישראל, צריכים אנו להאזין לסוד נשמתנו, לעומק רחשי לבבנו, המבקש דעת ה', דבקות בקדושתו, הבאים לידי ביטוי בכל מדרגות הקודש שצריכים להופיע עלינו, מקדש כהונה ומלכות, שכל אלו הם פנים שונות של דעת ה' ודבקות שלמה בו יתברך. אלו הם הצעדים הבאים של הגאולה, שיופיעו את רוחה ונשמתה, וממילא יבססו, יעמיקו וירחיבו גם את כל השלבים שקדמו להם.

אי אפשר לעצור את הגאולה באמצע, וגם אי אפשר לשלבים הקודמים להתבסס בבניין עולם, אלא מכוח הקומות הבאות אחריהם, שהם גמר מלאכת הגאולה, בשלמות דעת ה' ודבקות באורו וקדושתו, שיהיו ממלאים את לבבנו ומוחנו, וממילא יופיעו גם בכל המרכזים המבטאים קומות אלו, ובראשם בבית הגדול והקדוש שנקרא שמו יתברך עליו. שנזכה במהרה בימינו אמן!