השורף גופתו לא יקום לתחיה בעתיד לבוא

הרב אפרים זלמנוביץ' , א' בשבט תשע"ט

יהדות הרב אפרים זלמנוביץ'
הרב אפרים זלמנוביץ'
צילום: באדיבות המשפחה

לאורך ההיסטוריה האנושית, לא נמצא ולו אדם אחד, בכל העולם, עד עצם היום הזה, שקם לתחיה. אעפ"כ אני מאמין באמונה שלימה בתחיית המתים, כי כך כתוב בתורה. יחד עם זאת, אנחנו יודעים בוודאות ששריפת הגוף מחסלת כל אפשרות להפקת ד.נ.א. ובכך נסתם הגולל על האפשרות לשיבוט, לבנית גוף, שישמש משכן לנשמה, אותו חלק אלוה ההופך את הגויה לבן אדם חי.

באחרית הימים הקב"ה יחיה את המתים וישיב את הנשמות לגופם. הרמב"ם שרופא היה, יתכן וראה בחזונו את תחיית המתים ביצירת איברים והשתלתם בגוף ועוד שכלולים והמצאות וגילויים כהנה וכהנה. באותם ימים יחיה האדם שנים רבות עד אלף או יותר כמו שחיו מאדם הראשון ועד נח. בכל אופן האמין שלבסוף ימותו הגופות והנשמות תפרדנה מהן ותזכנה לחיי העולם הבא.

הרמב"ן  סבר שאחרי המוות ישובו המתים ולחיות לנצח בגוף ובנפש. העולם יהיה רוחני. החומר ישמש את הרוח בעולם של ניצחון הרוח. אפס טעויות. אפס עבירות. בני האדם יהיו כמלאכים שבשמים שאינם סוטים ממסלולם כמלוא הנימה. העולם הזה יהיה כה מושלם והחיים יחיו חיי גן עדן. זה העולם הבא.

שאלו הצדוקים את רבן גמליאל: מניין שהקב"ה מחיה מתים? אמר להם: מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים. לכן גם אנחנו מאמינים שיום יבוא ונהיה עדים לתחיית המתים. במו עינינו נראה את ישיני העפר קמים לתחייה.

לאור התפתחות הטכנולוגית והתקדמות המדע הרפואי כמו; היכולת המדעית לבצע שיבוט. ההפריה חוץ גופית או יצירת חלקים לגוף שתילתם בגוף האדם. וכן כל הגילויים וההמצאות, מחזקים בקרבנו את האמונה בתחיית המתים.

בטוקיו הצליחו לשכפל עכבר מעכבר מת. בסקוטלנד נולדה הכבשה דולי בשיטת שיבוט מתא בוגר שאיננו תא רביה. מן הסתם לא ירחק היום בו נראה גם שיבוט בבני אדם, כמהלך טבעי, במסגרת הכוחות הקיימים בעולם מששת ימי בראשית, יצירה ממשית בהליך טבעי של יש מתוך יש.

הרמב"ם (מורה נבוכים ח"ב כ"ח) כתב בשם שלמה המלך שהעולם וכל אשר בו עומדים כפי טבעם לעולם. כי כל אשר יעשה האלוהים הוא יהיה לעולם, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע... הדבר אשר ישתנה אינו משתנה אלא מחמת חסרון שיש בו כדי שיושלם או יש בו תוספת שאין בה צורך ואז תוסר אותה תוספת" זה כלול בפסוק המתאר "ויניחהו (את האדם) בגן עדן לעבדה ולשמרה".

"ויאמר ה' אל משה: הנך שוכב עם אבותיך וקם" (דברים ל"א ט"ז). "וקם" לתחיית המתים (סנהדרין צ' ב'). "אני אמית ואחיה" (דברים ל"ב ל"ט). "הקיצו ורננו שוכני עפר" (ישעיה כ"ו י"ט) "ורבים מישני אדמת עפר יקוצו" (דניאל י"ב).

בתפילה אנחנו אומרים את העיקר האחרון מי"ג עיקרי האמונה להרמב"ם (פירוש המשניות פ' חלק) "אני מאמין באמונה שלימה, שתהיה תחיית המתים, בעת שתעלה רצון מאת הבורא יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד ולנצח נצחים".

שאלה המלכה קליאופטרה את רבי מאיר: אני יודעת שיחיו המתים לעתיד לבוא  כדכתיב (תהילים ע"ב ט"ז) "ויציצו מעיר כעשב השדה" עתידים המתים לצאת מהאדמה כמו שהעשב הצומח מן הארץ אבל איני יודעת האם יעמדו מקברם עירומים או לבושים? ענה לה: אני למד דבר זה בקל וחומר מחיטה. מה חיטה שנקברה ערומה (טומנים בארץ את הגרעין) ואעפ"כ היא צומחת מתוך האדמה ועליה כמה מלבושים, כך הצדיקים שנקברים עטופים בתכריכים על אחת כמה וכמה. ובכלל, ממש כמו החיטה הנרקבת בקרקע, כן עתיד האדם לקום מקברו.

כל מי שמצווה לשרוף את גופתו אחרי מותו לא יקום לתחיה. אפילו אינו אלא אומר אין תחית המתים מן התורה, הרי הוא כופר בתחיית המתים (עי' סנהדרין צ' א' וכן עי' שו"ת אחיעזר ח"ג סי' ע"ב). היה מי שהתיר לכתוב בשבת צוואה כדי לבטל צוואה קודמת, המורה על שריפת גופו. שמא תטרף דעתו עליו אם לא יוכל לתקן ויש כאן פיקוח נפש שדוחה שבת (נדרים מ"א א'), עד כדי כך ביקשו חז"ל למנוע מהיהודי לצוות על שריפת גופו וראו בכך כפירה ממש. בעל הצפנת פענח אסר שריפת המתים באיסור גמור שמבטל מצוות הקבורה ועיין ירושלמי י"א. והמצווה לשרוף גופתו צוואתו מבוטלת ואין נשמעים לו.

העיקר הראשון "אני מאמין באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו הוא ראשון והוא אחרון". בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ וכל הנמצא בטבע מתחת או ממעל לשמים, הכל נברא בששת ימי הבריאה. כולל גם את כל הפעולות הנראות כפעולות חוץ לגדר הטבע. זאת יש לדעת שגם הם נוצרו באותם ששה ימים. אין חדש תחת השמש. בעולם הזה ניתן ליצור יש מתוך יש.

אמר רבי ירמיה בן אלעזר: כל אשר נמצא תחת השמש, הטבע כולו, כולל כל הגילויים וההמצאות והחידושים, ואפילו ניסים כקריעת ים סוף, מקורם בבראשית שברא אלוהים בששת ימי בראשית דכתיב (ישעיהו מ"ה י"ב) "אני ידי נטו שמים וכל צבאם ציויתי". דרשו על קריעת ים סוף "וישב הים לפנות בוקר לאיתנו" בשעת יצירת ים סוף, בששת ימי בראשית, התנה עמו הקב"ה שעתיד ים סוף להיקרע בפני בני ישראל (קבע זאת בין חוקי הטבע שטבע בעולם הזה).  וכן כל הפעולות הלא טבעיות שהיו או יהיו בעולם נצטוו עליהם מעת יצירתם. כל מה שנברא או נוצר אחרי ששת ימי בראשית, יכול להיווצר על בסיס יש מתוך יש וזה כולל אפילו תחיית המתים. (ברא"ר פר' ה'). הכל נוצר ע"פ חוקי הטבע.

לשכלנו אין את הכוח להבין מהות כח עליון. אלוהים. הכח היחידי ואין שני לו בכל העולמות, המסוגל לבדו לברוא יש מאין. בששת ימי בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ. הנמצאים וההמצאות והגילויים נגזרות ממה שברא ה'. לכן אנחנו מבינים שצריך ד.נ.א. לשבט אדם. החומר בא מתוך החומר. נשמה ואיך מתחבר אותו חלק אלוה ממעל אל הגוף, זאת אין שכלנו משגת.

לפיכך נצטווינו בתורה לכבד את הגוף ולקברו שלם באדמה.  "עד שובך אל האדמה כי ממנה לוקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב" (ברא' ג' י"ט). אומר זקני הב"ח (יו"ד שס"ב) יפה יותר לקברו בארץ" בלא ארון למטה כדי שגופו של מת יהא נוגע בארץ שזהו מצווה. ולא מיבעי בארץ ישראל אלא אפילו בחוץ לארץ כדכתיב "וכפר אדמתו עמו" (דברים ל"ב מ"ג). אמר רבי שמעון בר יוחאי "ואל עפר תשוב" – ליצירה חדשה – מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה (בר"ר כ').

השולחן ערוך פסק "יפה לקברו בקרקע ממש אפילו בחו"ל". (יו"ד סי' שס"ב). הטור שם כתב "א"ר יוחנן מניין לקבורה מן התורה פירוש שצריך לקוברו בקרקע ולא יתננו בארון ויניחנו כך ת"ל "כי קבור תקברנו" לפיכך הנותן מתו בארון ולא קברו בקרקע, עובר על הלנת המת אלא צריך לקוברו בקרקע, ואם עשה לו ארון אינו עובר עליו בבל תלין, ומכל מקום יפה לקוברו בארץ דקבורת ארץ ממש מצוה אפילו בחו"ל. ובכל מקום ומקום לפי מנהגו... שקבורת קרקע מצוה, ולא תימא משום חביבותא דארץ ישראל אלא אפילו בחוץ לארץ דכתיב כי עפר אתה ואל עפר תשוב... אין נותנין שתי ארונות זה על זה, ואם נתן כופין העליון שיפנה, שאין נוהגים ביזיון במתים. ודווקא שאין ביניהם עפר ששה טפחים אבל אם יש ביניהם עפר ששה טפחים מותר"

הנביא עמוס (ב' א') מתאר כפשע של מואב את שריפת עצמות מלך אדום "על שרפו עצמות מלך אדום לשיד". כעונש "ושילחתי אש במואב ואכלה ארמונות הקריות ומת בשאון מואב". חז"ל (סנהדרין פ"ב א') ראו בשריפת גולגלתו של יהויקים עונש גדול (עי' בית יצחק קנ"ה).

התורה אוסרת שריפת גופות מהטעמים; ביטול מצוות קבורה. ניוול המת, איסור לא תלין נבלתו על העץ (דברים כא כג), ובחוקותיהם לא תלכו, הכפירה תחיית המתים (עי' מלמד להועיל ח"ב יו"ד קי"ד, שו"ת אחיעזר ח"ג סי' ע"ב).

הכל בו כתב שמידה טובה לכבד את הגויה אחרי ששכנה בו הנפש כמו שאדם חייב לשאת פנים למי שעשה לו טובה. מי שלא מכבד את הגוף אלא משליכו על פני האדמה כנבלה אינו מכבד את החיים וברור שלו היה מאמין בתחיית המתים היה מכיר בקדושת הגוף בהיותו משכן לנשמה.

הרשב"א (סי' שס"ט) מתיר לשפוך על הגופה סיד כדי לעכל הבשר ועל כל פנים יקברו העצמות. שריפת הגופה מותרת רק במקרה שקיים חשש שעד שעצמותיו יבואו לקבורה בקרקע הוא יסריח. גוויותיהם של שאול המלך (שמואל א' ל"ב י"ב) את שאול ובניו שרפו מפני הרימה אבל הקפידו לקבור את עצמותיהם. כיום כשהחברה קדישא מקפידה להביא המת לקבורה בו ביום או אף בלילה את המת לקבורה בקרקע אנחנו מתנגדים לשריפת הגופה מכל וכל ובכך אנחנו מחזקים האמונה בתחיית המתים.

לאפר הנותר מהשריפה אינו גוף ואין לו דמות הגוף ולכן אינו מטמא ואין עליו כל  דין מת. כיום אין מתירים לקבור את האפר בבית קברות יהודי חוץ מהנשרפים על קידוש ה' מצווה להעניק להם הכבוד הנעלה ביותר (יעב"ץ ח"ב קס"ט).