המצווה הראשונה בתורה

הרב יעקב הלוי פילבר , ג' בשבט תשע"ט

הרב יעקב הלוי פילבר
הרב יעקב הלוי פילבר
צילום: ערוץ 7

"החודש הזה לכם היא המצווה הראשונה שנצטוו ישראל" כך פותח רש"י את פירושו לתורה, ועל כך יש לשאול מה החשיבות של מצות קידוש החודש להיות ראשונה, מדוע לא נבחרה מצוה כללית יותר כמו "אנכי ה' אלקיך" או "ואהבת לרעך כמוך" שהוא כלל גדול בתורה.

ועוד יש לשאול: מדוע הקדימה התורה את מצות קידוש החודש לפני מתן תורה עוד בהיות עם ישראל במצרים? ולכאורה אפשר היה לומר שמיד לאחר מצות קידוש החודש מצווה התורה את עם ישראל לקחת בעשור לחודש שה לבית אבות לקרבן פסח, ואם לא נדע מתי ראש חודש לא נדע מתי העשור לחודש.

אבל לפי המדרש אנו מוצאים ערך כללי יותר למצות קידוש החודש מאשר סידור הלוח העברי, וכך מובא במדרש [תנחומא בא יב]: "החודש הזה לכם – למה הדבר דומה? למלך שהיה לו אורלוגין (מודד זמן), כיון שעמד בנו על פרקו אמר לו: בני, עד עכשיו אורלוגין זה בידי, מעכשיו מסור הוא לך, כך הקב"ה היה מקדש חודשים ומעבר שנים, כיון שעמדו ישראל אמר להם: עכשיו חשבונם של חודשים ושנים בידי, מכאן ואילך הרי הם מסורים לכם". 

ובצורה אחרת מתאר זאת המדרש: "אמר הקב"ה: משעה שבראתי את עולמי הייתי נושא משאוי, לחשב חשבונות של חודשים, מכאן ואילך הוא מסור לכם, לכם הוא מסור ואין אתם מסורים בידו". מצות קידוש החודש היא מתייחסת לשליטתו של האדם על מימד הזמן.

חשיבותו של הזמן הוא, שהוא המסגרת שבו מגשים האדם את חייו, אבל בתנאי שהאדם שולט על זמנו ולא הזמן שולט על סדר יומו של האדם, והנה בהיות ישראל במצרים כעבדים לפרעה לא היו אדונים על זמנם, שהרי העבד לא רק חייו מוכתבים על ידי אחרים, אלא כל סדר יומו, קצב החיים והצורה שתינתן לחייו, כל אלו אינם בידו אלא נקבעים על ידי אחרים, על כן אין פלא שעם ישראל שקע במצרים במ"ט שערי טומאה למרות ששמר לעל זהותו היהודית.

וכשעמד הקב"ה ליתן לעם ישראל תורה ומצוות ראה צורך להקדים להם עוד במצרים ולהודיע להם שהמצב שהם שרויים בו במצרים אינו בלתי הפיך, ובניגוד למצבם במצרים מכאן ואילך הזמן יהיה מסור בידם, כמו שאמרו במדרש: "החודש הזה לכם –לכם הוא מסור ואין אתם מסורים בידו" [תנחומא ישן שם]. שהרי כל עוד האדם אינו בעלים על חייו אין מקום לצוות אותו בתורה ובמצוות.

ולכן הידיעה הזאת הייתה צריכה להיאמר לישראל עוד לפני שהם באים לקבל תורה במעמד הר סיני, שעד אז האומה תפנים את המסר הזה שמכאן ואילך עתותיה בידה,

ואכן הידיעה הזו שהאדם הוא השולט על הזמן ולא הזמן שולט על האדם, הייתה חשובה מאוד לדור יוצאי מצרים, והיא נחוצה לא פחות לכל אדם ואדם, בכל עת ובכל תקופה. כי לא רק העבד אלא גם מי שבאופן פורמאלי הוא בן חורין, גם מי שעתותיו בידו, גם אז הוא לא תמיד באמת בן חורין, כמו שניסח זאת ריה"ל בשירו: "עבדי הזמן עבדי עבדים המה" ולכן גם לבני חורין, גם להם באה מצוות קידוש החודש להדגיש את חשיבותו של הזמן, ואת היכולת של האדם לקדשו.

הזמן הוא מסגרת החיים שניתנה לאדם במתנה מן השמים, והחיים הם יחידות של זמן, שכל אחד מבני האדם זוכה בהן מי יותר ומי פחות, וכל תפקידו של האדם עלי אדמות הוא לתת משמעות ותוכן למסגרת הזמן שזכה בהן. וכאן מקומה של התורה והמצוות שהן המסייעות לאדם לממש בדרך נכונה את זמנו.

והצורך של האדם לסיוע של התורה ושל המצוות הוא מפני שהאדם העומד לבדו מול המציאות הסובבת אותו, הוא מגשש באפילה, מתלבט ותוהה איך לעצב את הערכים ואורחות החיים הנכונים במציאות שהוא מצוי בה. וגם אם לפעמים מצליח האדם לעצב בכוחות עצמו חלק מחייו, אם בתבונתו השכלית, אם בתחושתו המצפונית או בישרותו הטבעית של האדם שעשהו האלקים ישר.

עדיין האדם מועד לשגיאות וטעויות אם מפני המוגבלות שאנו נתונים בה, אם בגלל אי היכולת לזהות בצורה מדויקת בין הטוב והרע, בין האמת והשקר.

לפי זה יפה עשתה התורה שהציבה בראש תרי"ג המצוות את מצוות קידוש החודש, המצווה המדגישה את שליטתו של האדם על הזמן. שבלעדי השליטה הזאת אי אפשר לצוות את האדם בתורה ובמצוות.