בקש עבדך

הרב יוסי יזדי , ג' בשבט תשע"ט

הרב יוסי יזדי
הרב יוסי יזדי
צילום: באדיבות המצולם

בפרשתנו נאמר "ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף." בספרים הקדושים (זוהר ח"ב ד) מדייקים לשון 'כשש' בכ"ף הדמיון, שהדמיון הוא לצבא השמים, למלאכי מעלה. שבני ישראל בעת יציאתם ממצרים היה להם דמיון ושיווין לדרגת המלאכים.

'השפת אמת' זיע"א כותב שיש לראות בזה דבר נפלא- יום קודם לכן הרי היו עם ישראל במ"ט שערי טומאה, על סף שער הנ', ויום אחרי זה כבר היו בדרגה גבוהה כזו שהיה להם דמיון למלאכי מעלה, שנפשטו מהגשמיות.

מכך אנו למדים על מעלת בני ישראל, אשר כל זמן שהיו תחת ידי מצרים ויד הסטרא אחרא שלטה עליהם, אז היו שקועים בתוך הטומאה. אבל מיד ברגע שהוציאם ה' יתברך מתחת גלות מצרים, אז התגלתה הקדושה הפנימית הטמונה בכל יהודי, והגיעו לקדושת ישראל אשר היא גדולה מקדושת מלאכי מעלה.

ועוד כותב 'השפת אמת': "ובאמת כמו שצריכין להאמין בהקב"ה אף שאין יכולין להבין הנהגה הנעלמת של הקב"ה, כמו כן צריכין להאמין בבני ישראל אפילו שנראין כעורין ושחורין כמו שנאמר (שיר השירים א, ה) 'שחורה אני ונאוה'". 

היינו, בכל נפש ישראל גנוזה ונעלמת קדושה גדולה עד מאוד, ומחוייבים אנו להאמין בקדושה זו. לדעת, כי ברגע אחד יכול יהודי להתהפך מרע לטוב ולהיות מלא קדושה גדולה כל כך. 

כותב בעל ספר "הלקח והלבוב": 'השפת אמת' מחזק בזה לבות בני ישראל השרויים בגלות ומצפים לישועת ה'. שהיצר מחליש אמונתם באומרו, הלא דורות הקדמונים היו מלאים צדיקים וקדושים, ואם הם לא נגאלו, האיך שייך לומר שלנו, שאין אתנו יודע עד מה ולב יודע מרת נפשו, שתהיה לנו הגאולה. רק שבפנימיות יש לנו נשמה קדושה ובכל יהודי טמון אוצר גדול, וכשירחם ה' ויגאלנו גאולה שלמה, יתגלה האור הזה".

דבר זה מחייב אותנו שכל אחד ישתדל שיהיה לו רצון ותשוקה לגלות את הנקודה הפנימית שלו, ויעשה כל מה שביכולתו להתבונן בקדושה המיוחדת שנתקדשו בה בני ישראל, וממילא יתאמץ בכל כוחו לשמור את הנקודה הפנימית שבתוכו שתישמר בטהרתה.

ואף אם נפל למקום שנפל, ואף אם עובר עליו מה שעובר, עליו לדעת כי "אין עוד מלבדו" והקב"ה נמצא איתו, עמו ואצלו, גם במקומות הירודים. כוח של יהודי נובע מהאמונה שהקב"ה נמצא בכל מקום "ומלכותו בכל משלה". וגם אם חס ושלום נכשל ונמצא בעומק הטומאה, עדיין יש בתוכו נשמה אלוקית 'חלק אלוק ממעל' שעל ידה יש לו התקשרות נצחית לבורא יתברך. 

ידועה הקושיה מדוע כתוב "בא אל פרעה" ולא "לך אל פרעה", והתשובה היא- בני אדם חושבים שבזמן שהם עושים דברים לא טובים אז הקב"ה עוזב אותם, ויש להם ניתוק מהקב"ה. ודבר זה הוא הגורם לייאוש אחר העבירה, כי האדם חושב שאינו מקושר עוד לקדושה ואיבד הכול חס ושלום. 

וזו הכוונה "בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו", שהקב"ה הולך תמיד עם האדם. האדם לעולם לא נפרד ממנו יתברך, ולכן תמיד יכול לשוב בתשובה כי "ואציעה שאול הנך". היינו, אפילו בעת שהוא נמצא בשאול תחתיות, במקומות הרחוקים מכבודו יתברך, אף על פי כן הקב"ה עמו וקרוב אליו בבחינת 'בא אל פרעה כי אני וכו''. 

בספר 'הלקח והלבוב' כתוב: "כאשר בני ישראל ילמדו הלימוד העמוק של 'בא אל פרעה', ויחזקו לבם לשוב אל ה' נגד כל הנסיונות הקשים שאנו חיים עמהם, ולא יהיו מלאים חס ושלום ייאוש ועצבות, אז תבוא הגאולה השלמה, כפי שמרמז הרב הקדוש רבי לייבל איגר זיע"א בספרו 'תורת אמת', כי כאשר מכניסים תיבת 'בא' לתוך תיבת 'פרעה' עולה בגימטריה 'משיח'. 

ומוסיף, שבעת שילמדו הלימודים שעליהם מורה ה'בא אל פרעה', ונתחזק לעשות תשובה כראוי, אז יעזור ה' יתברך שתבוא הגאולה השלמה במהרה".

כתוב בתהלים 'תעיתי כשה אובד בקש עבדך'. אנו תועים בדרך מסוכנת מאוד של רשת היצר הרע. לכן צריכים אנו לבקש את דרך האמת, לבקש מהקב"ה שהוא יסייע בידינו-' בקש עבדך'. ימי השובבי"ם הם בבחינת 'קול דודי דופק' ובת קול יוצאת ומכרזת 'שובו בנים'. יכולים אנו לשמוע את הקול הקורא אותנו לשוב אל הטוב, ובנקל למצוא את הדרך הישרה. 

וזו עבודת האדם בימי השובבי"ם להתחנן על נפשו- 'בקש עבדך', כי בימים אלו השערים פתוחים ביותר לאלו הדופקים בתשובה, ומי שיודע את הקדושה הגדולה שיש בקרבו, ירצה לטהר את עצמו ולהוציא תשוקה זו מהכוח אל הפועל.