ההבדל בין נוער גבעות לטרוריסטים

תגובה לדבריו של רכז השב"כ לשעבר דביר קריב.

עו"ד מנשה יאדו , ח' בשבט תשע"ט

דעות עו"ד מנשה יאדו
עו"ד מנשה יאדו
צילום: חוננו

תגובה לדבריו של רכז השב"כ לשעבר דביר קריב.

לדברי קריב יידויי אבנים על ידי נערי הגבעות הוא טרור לכל דבר, ויוצא מדבריו כי דין אחד במדינת ישראל לנערי גבעות שמיידים אבנים על ערבים, ולערבים שמיידים אבנים על יהודים.

לכאורה עומדת תפיסתו במאזני הצדק ההגינות והסבירות, מדוע שאחד יטופל באופן שונה מחברו, זה יידה אבן וזה יידה אבן, זה ממניע אידאולוגי לאומי וזה ממניע אידאולוגי לאומי, "אלו עובדי עבודה זרה ואלו עובדי עבודה זרה" מדוע אלו יוגדרו כטרוריסטים ואלו לא?

התשובה לא נעוצה לא באלו שידו אבנים ולא באלו שידו אבנים אלא באלו שמגדירים את המעשים כטרור או כפשיעה ולמעשה במר קריב בי ובנו כחברה וריבון במדינת ישראל.

אתה מר קריב, או אני, או אנו כחברה ריבונית בארץ לא משמשים בכל הנוגע לטרור בתפקיד של שופט רגיל שעושה דין בין אדם לחברו או בין אדם לרשויות המדינה. התגובה לטרור היא תגובה בה כל המדינה כאחת נלחמת במי שבא לתקוף אותה.

הטרוריסט נלחם באדם אותו הוא הורג כמו שהוא נלחם באדם ששופט אותו ובשוטר שתופס אותו ובסוהר שכולא אותו, כלפי הטרוריסט אין הבדל בין האדם שנרצח לבין השופט שדן את המשפט, הוא נלחם בכולנו ואנו צריכים להילחם בו כי הוא טרוריסט. וזה לא ניתן לומר על נערי הגבעות ולכן הם לא טרוריסטים על פי ההגדרה הלאומית שלנו כמדינת ישראל.

הערבים תוקפים אותנו בכל החזיתות בסוריה בלבנון בעזה ממעגלים רחבים יותר כמו איראן וקטר- אנו באיום קיומי מתמיד. 

כנגד איום קיומי זה אנו חייבים להשתמש בכלים מתאימים, לא די בכלים שיפוטיים רגילים שנועדו להסדיר את החיים בתוך החברה, אנו צריכים כלים שמתאימים לחברה הנלחמת על קיומה כלפי אוייבים מבחוץ.

זה הרציונאל לאבחנה בחוק הטרור בין זכויות מהותיות ודיוניות של עבריין פלילי לבין הזכויות של טרוריסטט.

הזכויות של העבריין משקיפות עליו כעל פרט מתוך החברה שחטא לערכיה או פגע בה אבל כפרט עליו החברה חומלת וכלפיו נושאת החברה באחריות ושותפה היא לתקווה לשיקומו.

לעומת זאת הטרוריסט לא גדל בקרבנו ולא ישוב לפעול בקרבנו לעולם, הטרוריסט הוא זר לנו ורוצה בחיסולנו, ויש למגר את פועלו ולהרתיע את סביבתו.

נערי הגבעות הם הבנים שלנו הם יצאו מתוכנו הם כואבים את מכאובנו, ואם מישהו בינותם הלך ועשה עבירה פלילית ממניעים לאומניים אידיאולוגיים, אז הוא  עבריין לאומי שיש לדון אותו בכלים פלילים אבל הוא לא טרוריסט.

הטרור היא לא הגדרה אבסולוטית אלא הגדרה רלטיבית. אין לטרור הגדרה קוסמופוליטית וטוטאלית אלא הגדרה שנובעת בין היתר מהזהות של האדם המגדיר אותו.

אדם שהוא טרוריסט בעין אחת הוא לוחם חופש בעין אחרת. ההשקפה שלך מר קריב נעדרת את נקודת הייחס העצמית ממנה צריך לסגל השקפה נכונה על תפקוד המשפט בתוך המאבק הלאומי העממי.

אין הגדרה נכונה של "אנחנו" ו-"הם". עכשיו תאמין לי שלערבים יש הגדרה מאוד ברורה של "אנחנו" ו"הם".

כאן אתה חלש מהאויב הערבי, וחולשה זאת באה לידי ביטוי בהתרוממות של הכוחות הטרוריסטים הערבים בעשרות השנים האחרונות כנגד מדינת ישראל בכל החזיתות, וכאן יש לרפא את עולם המושגים שלך ושל הקהילה ממנה באת ואותה אתה מנסה לשרת, להגדיר נכונה את האנחנו, את הזהות שלנו כמדינה יהודית כמדינת היהודים שנלחמת על קיומה.