והשיבו וחיו

הרב יוסי יזדי , י' בשבט תשע"ט

הרב יוסי יזדי
הרב יוסי יזדי
צילום: באדיבות המצולם

ספר 'הלקח והלבוב' מביא דברי התוספות (ערכין טו, א ד"ה כשם) שבקריעת ים סוף בני ישראל לא חצו את הים לצד השני, אלא עברו אותו בחצי עיגול ויצאו על שפת הים שבה נכנסו. ונשאלת השאלה- מהו הטעם שיצאו באותו הצד שנכנסו, שנראה כדבר מיותר.

אלא, הלימוד מכך הוא ממה שמובא בספר 'שערי קדושה' לרבי חיים ויטאל זיע"א שיסוד המים הוא תאווה לדברים גשמיים. וקריעת ים סוף היא סמל לשבירת יסוד המים, לבטל את החמדה. כל זה בא ללמד את בני ישראל שעמדו על שפת הים והאמינו כי יש ביכולתם לצאת ממצרים, אבל לא האמינו בעצמם שטומאת מצרים תצא מהם.

לכן, לפי ההסבר הנ"ל מובן הטעם שיצאו באותו הצד שנכנסו, כי מהות קריעת ים סוף היא להראות לבני ישראל שיש לכל אחד יכולת לשנות את הטבע שלו, לקרוע את הים ולבטל את התאווה השלילית.

כתוב בתהלים (קלו, יג) "לגוזר ים סוף לגזרים", וחז"ל דורשים שלכל שבט נקרע שביל אחר בים. 'השפת אמת' זיע"א מחדש לנו חידוש עצום: "ולא זו בלבד, רק כל  איש ישראל ראוי לקרוע הים בשבילו".

עם זאת, עלול היצר הרע לייאש את נפש האדם באומרו, כי כל זה נאמר לדור המדבר, דור דעה, שהיו להם נשמות גדולות שזכו לקבל את התורה. אבל אתה במצבך, איך ראוי שיקרע הים עבורך, ואיך תוכל לקרוע את ים התאווה שהנך שקוע בו.

בעל ספר 'באר מים חיים' מביא את דברי המדרש כי דתן ואבירם לא נמצאו בשעת קריעת ים סוף אלא באו אחר כך, ונקרע עבורם הים במיוחד. ויש בדבריו אלו לימוד עצום לחזק ליבות נשברים שחושבים על העבר שלהם ונעשים מלא ייאוש ועצבות, והיצר הרע אומר להם שהכול אבוד. הרי מי לנו רשעים יותר מדתן ואבירם שחלקו על משה ואבדו בעדת קרח, ולאלו הרשעים נקרע הים. וזה להורות החשיבות הגדולה שיש לכל נפש מישראל שיכול להתחיל מחדש לבקוע את הים הפרטי שלו.

כאשר אדם רוצה לקחת חיזוק לשוב אל ה', בעת שעולה על דעתו הניסיונות המרובים העומדים נגדו, ואת מה שעבר עליו כל השנים, ורוצה לדעת שיש ביכולתו לצאת מכל המיצרים שלו, יתבונן בזה שנקרע הים אף לדתן ואבירם, ולהאמין שנשאר זה הכוח בכל יום ויום לעבור את הים, לכל יהודי באיזה מצב שיהיה. 

מובא בספר 'מאור ושמש' דברי חז"ל על הפסוק "אז ישיר משה"- מכאן לתחיית המתים מן התורה, שהכוונה שאז ניתנה לבני ישראל האמונה בתחיית המתים. ממילא, לפי דבריהם ז"ל קריאת התורה בשבת זו, וכן קריאת שירת הים בכל יום מעוררות באדם את האמונה בתחיית המתים. 

ויש להוסיף, שנכללת באמונה זו גם האמונה ביכולתו להחיות את עצמו. ידוע שחז"ל דימו רשעים למתים. עניין תשובה הוא תחיית המתים, כלשון הפסוק ביחזקאל (יח, לב) 'והשיבו וחיו', ויש לנו התחזקות עצומה מקריעת ים סוף שיש כוח להשיב החיות אפילו במת. 

ודבר זה עוקר מהאדם את הייאוש שבראות מצבו ביהדות חושב שאין לו תקווה, הרי האמונה בתחיית המתים מלמדת שיש לכל אדם תקווה לשוב אל ה', כי יסוד התשובה הוא שהאדם נולד מחדש והופך לאיש אחר.

אנו נמצאים באמצע ימי השובבי"ם. עברו כבר קרוב לארבעה שבועות, והקב"ה ברוב רחמיו נתן לנו את יום ט"ו בשבט בימים אלו לאמץ רוחנו, וכן את הקריאה של שירת הים בפרשתנו שיש בו לימוד גדול לימים אלו כנ"ל.

האדם סובר בדעתו- הנה רוב ימי השובבי"ם עברו והוא עומד על מקומו הראשון. היצר הרע מחלישו במחשבות פסולות שאין לו עוד יכולת לשנות את דרכו. חושב האדם על עצמו 'וילך שוב"ב' (ישעיה נז, יז), שהפרשיות ש'מות ו'ארא ב'א ב'שלח הלכו כבר לאיבוד, ואיך יכול עכשיו להתחיל מחדש לשוב ולהתחזק. לכן, הקב"ה שלח את יום ט"ו בשבט שבו אנו יכולים להתעורר מחדש, לנצל ימים קדושים ונעלים אלו לשוב ולתקן חטאות נעורים.

כותב בעל ספר 'הלקח והלבוב': "הרי העצים והאילנות בזמן החורף הם יבשים לגמרי, ונראה לעין כאילו עוד לא יצמחו מהם לא ענף ולא פרי, ונראה כאילו מת האילן. וביום ט"ו בשבט נכנס שרף לתוך האילנות ונכנס בהם חיות, שמזה, יהיו האילנות מלבלבין בניסן.

ביום זה יש לימוד ל'האדם עץ השדה' (דברים כ,יט) החושב על עצמו כי הוא עץ יבש, ואין בו עוד לחלולית דקדושה, ואין ביכולתו לשוב אל ה', כי אף שנראה כעץ יבש, אבל עדיין נשאר בו נקודה קדושה שממנה יכול לבנות את עצמו מחדש ולהחיות את עצמו."