לרוץ לספר לבוחרים

האם הסרת העמימות תשרת את טובת המפלגה בטווח הקצר או שמא תכליתה לשרת את טובת המדינה ותפישת בטחונה בטווח הבינוני והארוך?

אל"מ במיל' טל בראון , י"ז בשבט תשע"ט

דעות תקיפה בסוריה
תקיפה בסוריה
ערוץ 7

התקיפות הישראליות בסוריה "יצאו מהארון" ואינן עוד בגדר שמועה "מפי מקורות זרים", כי אם פעילות מוצהרת וגאה של ראש הממשלה.

מלבד אולי קומץ של מנותקי קשר וכמה אחרים עם בעיות קשב בקצה העולם, לא סביר להניח שיש מאן דהוא בעולמנו שהיה זקוק להבהרה זו בעת הזו דווקא, אלא אם ישנן נסיבות מיוחדות שהצריכו זאת ויתגלו ביום מן הימים.

אמנם אנו בתקופת מערכת בחירות אך סבורני כי גם רוב הבוחרים באשר הם, הספיקו להבין בכוחות עצמם וללא עזרה של אמני חושים שונים, שהפעילות ההתקפית נגד הכוחות האיראניים, שלוחיהם וגורמים עוינים אחרים במרחב הסובב את מדינת ישראל, אינה מעשה ידיה של מדינה ידידותית לישראל כדוגמת מיקרונזיה בהכרח. שהרי דיוקן, עוצמתן ותחכומן של התקיפות, מעידות דווקא על מעורבותה של מעצמה אזורית, כזו המצטיינת ביכולות גבוהות בתחומי המודיעין והטכנולוגיה, לצד מקוריות, תעוזה וגב חזק.

בוודאי זכור לוותיקי הקוראים כי במערכות בחירות קודמות, נהוג היה "להינות" לכאורה מכלכלת בחירות, שהעניקה הטבות לאזרחים, על מנת שאלו יתפתו לשוב ולבחור במפלגת השלטון ובחבריה המיטיבים עימם.
הייתכן שכעת "כלכלת הבחירות" הפכה ל"מבצעי בחירות" או ל"התרברבות בחירות" בסגנון ״שופוני יא בוחריי״ או יתירה מכך "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה" רק שאין הדבר נאמר בלב המנהיג אלא התפרסם ברבים למען ידעו זאת כולם, בבחינת לרוץ ולספר לחבר'ה או לבוחרים..

האם ישנה יישות במזרח התיכון ומעבר לו, שלא הבינה עד כה את עלילת המחזה ולא השכילה להבין מי הדמויות המשחקות עתה על הבמה, או למען הדיוק על הרמה (רמת הגולן) וסביבתה? מסופקני.

בל ייפלא הדבר בעיניכם כי גם אויבנו, המוכים שוק על ירך, ידעו היטב מי חבט והלם בהם. הווה ברור שיודעים הם זאת היטב ומפאת שמירה על כבודם מול אזרחיהם ושכניהם, נהנו המה מיתרונות העמימות הישראלית, לא פחות מאשר נהנינו אנו עד כה.

ניתן אף להגדיל ולומר כי העמימות שירתה את כל הצדדים- "החובט", "הנחבט" ו"הפטרונים" שעמדו וצפו מן הצד, בין אם קרצו למי מהצדדים והעלימו עין בוחנת וצופייה, או בין אם חיככו ידיהם בהנאה ויתכן אף חייכו בסתר ליבם ואמרו: "ישחקו נא הנערים לפנינו" שהרי מגיע להם לחטוף וטוב הדבר בעיננו.

ייתכן ואינני מבין עד תום בעת הזו בפרט, מה טוב עושה יציאה זו מ"הארון", בעצם הוויתור הנוכחי על העמימות, אשר שירתה את ישראל נאמנה במשך שנים לא מעטות, בזירות שונות ובמעשים נועזים ועלומים שהשתיקה יפה להם, כמו גם בדברים נוספים הקשורים קשר עמוק לביטחון המדינה ועתידו של עם ישראל, שהם בבחינת מרכיב חיוני במרכיבי הביטחון הלאומי.

חשיפת פעילות מבצעית וויתור על עמימות, עלולים להתפרש אחרת מהמצופה ולהביא את אויבנו למצבי דחק, בהם יאלצו הם להיגרר למעשים תוקפניים, ולו רק סמליים, לשם הצלת כבודם הרמוס עתה לעיני כל. אותה פגיעה בכבוד לא ניתן יהיה עוד להסתיר או להצניע לדידו של האויב באיצטלות שונות מעיני הציבור, שככל הנראה נחשף לחדשות, לידיעות ולפרשנויות ברשתות החברתיות, באמצעי התקשורת השונים וכפי שגם "שם" נהוג לציין: "מפי מקורות זרים", תוך התעלמות או הכחשה מצד השלטונות המקומיים של האמת לאמיתה.

האם בהסרת מעטה העמימות יש הכרח, תועלת וערך מוסף לשם ביצור מעמדה של ישראל, קביעת מדיניות ברורה יותר וחיזוק ההרתעה, שהינה מרכיב בביטחון הלאומי של מדינת ישראל מימים ימימה?

האם עלה צורך מובהק להצהיר דווקא עתה את שידוע ברבים, מעל לכל צל של ספק כבר תקופה לא קצרה, לאור תמונות הכיתוב בעברית שנמצא על שרידי החימושים שהוטלו, הכתבות ששודרו במגוון שפות וערוצים, העיתונים הרבים שהופצו, ה"פוסטים" הרבים שנכתבו ופליטות הפה שכבר נקלטו?

האם הסרת העמימות תשרת את טובת המפלגה בטווח הקצר או שמא תכליתה לשרת את טובת המדינה ותפישת בטחונה בטווח הבינוני והארוך?

האם מדובר בחשיפת פעילות המציבה לכאורה מלכודת מתוחכמת לאויב, מעין ״מלכודת דבש״ או הזמנה לתגובה ברורה, בכדי לאלצו לפעול במימד מסוים ואז תאפשר למדינת ישראל להכותו בעוצמה רבה אף יותר מכפי הנראה והמצופה?

הווה ידוע שבעתות של בחירות ישנה נטייה מצד המפלגות והמועמדים להקצין, להעצים, להאדיר, לשבח, לפאר ולהתפאר במעשים גלויים וחסויים, שעשויים להשפיע לטובתם על קהל הבוחרים. אך האם נשאלה השאלה מהם גבולות הפטפוט והברבור המותרים עתה למתמודדים השונים, ובכללם המנהיגים והמפלגות שעל שולחן הממשלה יושבים? מי הוא אותו "מבוגר אחראי" שיפקח ויאכוף את הכללים הנחוצים לשמירה על מדיניות העמימות לדוגמא, שעה שישנם נחקרים מקרב הנבחרים שעל ההגה שולטים ולהם אינטרסים מגוונים?

ישנם מלומדים הטוענים בבטחה רבה ששבירת מעטה העמימות עתה, נעשתה משיקולים מקצועיים גרידא וכל אמירה אחרת הינה בגדר המצאה שאינה במקומה.

בהחלט יתכן הדבר ויש טעם בדברים, אך יועילו נא אותם מלומדים, שדעתם אינה בהכרח טובה משל הציבור הרחב בכללותו, לענות לעניין בעניין העיתוי שנבחר להסרת העמימות על ידי הפרסונות שחושפות ומדבררות את הפעולות, ולהסביר את העובדה כי בעבר לא היה תמיד הצורך בתזמון שכזה לחשיפה מעין זו.

ישנן עוד כהנה וכהנה שאלות וקושיות, שייתכן ולא נדע עבורן את כל התשובות הנכונות או הראויות, ואולי חמור מכך הוא שמאז פטירתו של ראש ממשלתנו הראשון, דוד בן גוריון, שקבע בזמנו את מדיניות העמימות, אין גם את מי לשאול!

תשובות לסוגיות ותהיות אלו ואחרות, יובהרו ככל הנראה ביום מן הימים, כטבעם של דברים ודוברים. אך בכל מיקרה השיקולים המנחים את מדיניות שמירת העמימות, או גילוייה במידה זו או אחרת, חייבים להישען על בסיס מקצועי מובהק, המשלב שיקולים מבצעיים, ביטחוניים ואסטרטגיים, לצד שיקולים נוספים הנוגעים ליתר מרכיבי הביטחון הלאומי של מדינת ישראל בעת הזו, ובוודאי שלא על תפישת הגאווה והאגו של מאן דהוא שרץ לספר לחבר'ה על מעשיו עם מאן דהיא וכעבור יום חוטף ממאן אחיה או מאן דאבי אביה.

לפיכך אמליץ לכל מנהיג לשקול מילים ולכל בר דעת לשקול היטב את הצעדים והמעשים שינחוהו בתקופה הקרובה- עת בחירות, ובכלל למען בטחון המדינה ועתידה.