נערי המחתרת רוצים מדינה יהודית

מפלגות לאומיות עם שלל סיסמאות על ערכי היהדות וזהות ישראלית, ישנן למכביר, פעולות מעשיות בתחום, טרם נכיר.

דודי וכטל , כ"ב בשבט תשע"ט

דוד וכטל
דוד וכטל
עצמי

את ילדותי ליווה ספר אחד יחיד ומיוחד. לא תנ"ך (לצערי), גם לא משנה או גמרא ואפילו 'כה עשו חכמינו' שמו לא היה. הספר – 'נערי המחתרת'.

אסתר שטרייט וורצל, שמה של הסופרת. קראתי אותו פעם אחת ואז פעם שנייה, פעם שלישית לצורך ריענון הזיכרון ופעם רביעית לטובת שימור החוויה. אם אומר לא אגזים, קראתיו למעלה ממניין פעמים.

יחד עם הסופרת שבתי אחורה בזמן לימים הסוערים שקודם הקמת מדינתנו. ימי המאבק של המחתרות השונות כנגד השלטון הבריטי.

עם הבחורים הצעירים והאמיצים חמקתי בלילה אל עבר מטעי התפוזים, שם נשבעתי לעשות הכול עבור 'ארגון ההגנה' ונגד הבריטים. תחילה הייתי מדביק על הקירות מודעות תעמולה, בגנות שלטון המנדט ובעד הקמת המדינה. בלילות אחרים למדתי כיצד עם מקלות קפא"פ ניתן להפליא מכות חזקות, מוכן ומזומן הייתי להילחם ב'כלניות האדומות'. אפילו בנשקם של 'הנוטרים' היהודים התאמנתי, בזמני הפנוי סליקים לרוב חפרתי. בחלומותיי, יחד עם אלפי מפגינים עמדתי וקראתי בתקווה שהשלטון יישבר: "מדינה עברית, עלייה חופשית", "בוז לספר הלבן". כלל לא פחדתי להיעצר.

אחת לכמה ימים, כשהתעוררתי מחלומותיי ושבתי אל המציאות, נזכרתי שאינני אחד מהנערים האמיצים ושלהילחם בבריטים כבר אין אפשרות. לספינות מעפילים שוב אין דרישה, פיצוץ גשרים נשמע כמו בעיה קשה, אין טעם להסתתר בפרדסים וכבר קמה ונהייתה לה מדינת היהודים. 'מה כבר נשאר לנו לעשות?!', תהיתי במבוכה, 'מדוע נולדתי בזמן כזה של נחת ורווחה?!'.

השנים חלפו, העיניים נפקחו, ויחד איתם השאננות, הנחת והרווחה נלקחו. ישנו צבא וישנה גם מדינה ליהודים, אבל הכיוון אליו צועדים מעורר פחדים וסיוטים. מפלגות, עמותות, משפטנים, והוגי דעות, כולם עמוק בתוך הקלחת, לא טומנים ידם בצלחת. משאלת הגיור, דרך זכויות לבעלי סטיות ועד לערבוב גברים ונשים בצה"ל, היכן שלא תביט ידם במעל. אין רגע דל ואין סממן יהודי שלא מוכה בראש חוצות, על הכול באים אתנו במשפט בעלי אותן דעות.

"א-לי! ציון ועריה", ישנם שרוצים בהן 'מדינת כל אזרחיה'.

מפלגות לאומיות עם שלל סיסמאות על ערכי היהדות וזהות ישראלית, ישנן למכביר, פעולות מעשיות בתחום, טרם נכיר.  זה יביס את החמאס, ההוא יחלק דירות בחינם, יהדותה של המדינה איננה חלק ממצעם. כמעט אין מי ששם על ליבו עד כמה הבעיה רצינית, דרושים לנו שוב נערי מחתרת אמיצים עבור הקמת מדינה יהודית.  

"הבו לנו מדינה יהודית כפי שהבטחתם", יפגינו הנערים, "האם עבור ממלכה לזכויות וחשקים של הפרט ציפינו וקיווינו אלפיים שנים?!". ברחובות העיר נערים אלמונים שוב יתלו מודעות, "רוצים ערכים אלוקיים במדינתנו", יזעקו הקירות. עוד בלניות! למה אין תקנים מספיקים להדרכת כלות, ואיה הכסף לנשמת האומה – הישיבות.

סינון וטיהור ל'פלאפונים החכמים', ניסוח מחודש של חוק לשון הרע וביקורת על מה שכתוב בעיתונים. 'גדודים מעורבים' זה מה זה משוּנה, "ונשמרת מכל דבר רע", חוזרים להחמיר בקדושת המחנה. ומה עם תקצוב מחקרים עבור רפואה לבעלי סטיות, חלילה לנו מהזנחתם בידי מפארי אותן נטיות.

לא לנו לשוב ולהילחם את מלחמת תש"ח, המאבקים האחרונים עושים חשק למהפך. סדר יום יהודי למדינת ישראל, עליית קומה ותחייה תרבותית מחודשת, עד יבוא לציון גואל.