מ"הפרוטוקולים" ל"מזה"ת חדש"

הרס בתים וגירוש בני משפחותיהם של מחבלי תופת, הם חלק מהאמצעים שישראל נוקטת כנגד "טרור המתאבדים".

רותי אברהם , כ' באלול תשס"ג

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
הרס בתים וגירוש בני משפחותיהם של מחבלי תופת, הם חלק מהאמצעים שישראל נוקטת כנגד "טרור המתאבדים". אמצעים אלה מעוררים לעתים מחלוקת כשהמתנגדים לשימוש בהם טוענים כי הם משפיעים על המוטיבציה של המחבלים רק באופן חלקי. עם זאת הם טוענים כי "רק תהליך מדיני שיתן לערביי הרש"פ תקווה" יכול לבלום את גל הטרור.

התשובות למחלוקת שונות, כשלכל צד של המפה הפוליטית טיעונים משלו. עם זאת נראה כי על השאלה היסודית יותר מדלגים. האם באמת "תקווה לתהליך מדיני" קשורה למוטיבציה "סיטונאית" להתאבדות תוך כדי רציחתם של נשים ותינוקות?

נראה לי כי בשורשו של "טרור המתאבדים" המפלצתי טמון יסוד קמאי ועמוק יותר מאשר רק "תקוות לתהליך מדיני" כלשהו. כדי להתחקות אחר יסוד קמאי זה יצאתי למסע נוסח "היהודי הנודד" .

התחנה הראשונה מצויה במכתבה של סוזנה קליין, סטודנטית יהודיה מאוניברסיטת ברקלי,שהתפרסם לאחרונה באתר frontpagemagazine . במכתב דורשת קליין כי נשיא האוניברסיטה רוברט ברדל יערוך בירור ויפטר את עבאס קדהים המרצה שלה ממוצא ערבי עירקי. קליין הסבירה במכתב כי במהלך שיעור שעסק בנושא הציונות טען קדהים כי "הפרוטוקולים של זקני ציון" הוא מסמך אמיתי, וזאת למרות שמזה שנים רבות הוברר כי מדובר בזיוף.

"העובדה שאוניברסיטת ברקלי קליפורניה מעניקה למר עבאס קדהים במה לדעותיו הלוקות בבורות בגזענות ובאנטישמיות, מעוררת דחייה. אני דורשת כי האוניברסיטה תפתח בחקירה ותפטר אותו", כתבה קליין והוסיפה כי "קדהים מפיץ פרופגנדה אנטישמית מסוכנת ששימשה במשך דורות כהצדקה לאנטישמיות ואף לרצח יהודים.

הפרוטוקולים שימשו כבסיס לתכניותיהם האלימות של הצארים הרוסיים וחלקים מהם משובצים בספרו של היטלר ימ"ש "מיין קאמפ" שנועד להכין מבחינה פסיכולוגית את דעת הקהל הגרמנית לקראת "הפתרון הסופי".

מאבקה של קליין ב"פרוטוקולים של זקני ציון" המשמשים כבר דורות, עילה בידיהם של אנטישמים לניגוח ולפגיעה ביהודים, הוא חלק משרשרת של מאבקים בזיוף זה,"הפרוטוקולים".
לאחרונה פורסם מאבק שניהלו ישראל וארה"ב בהמשך שידור סדרה טלוזיונית במצרים. הסדרה "פרש בלי סוס", מבוססת על "הפרוטוקולים", מומנה על ידי הסעודים וזכתה לפופולריות רבה בעולם הערבי.

מקורותיהם של הפרוטוקולים וגלגוליהם מתבררים מתוך מחקר בן 7 שנים שערכה השופטת בדימוס הדסה בן עתו והוא מתפרסם בספר "השקר שמסרב למות" – 100 שנות 'הפרוטוקולים של זקני ציון'". במחקרה חושפת בן עתו כי מקורם של הפרוטוקולים באלגוריה "דיאלוגים בגיהינום", פרי עטו של מוריס ז'ולי סופר אנרכיסט צרפתי, שכתבו ב 1846 . עיקרו של הדיאלוג הוא התרסה כלפי שלטונו העריץ של נפוליון השלישי, בן תקופתו של ז'ולי. ז'ולי נעצר והפצת הספר נאסרה. רק 4 עותקים ממנו נשמרו בספריה הלאומית בצרפת.

ה"דיאלוגים" הפכו ל"פרוטוקולים" בידיו של פטר רצ'קובסקי ראש המשטרה החשאית הרוסית בתקופת הצאר. את מקומו של נפוליון ב"דיאלוגים" תפסו עתה "300 יהודים", הם "זקני ציון" המפורסמים. בפיהם הושתלה "מזימה" כלל עולמית יהודית להשתלט על העולם. חדירת הזיוף לרוסיה נעשתה על ידי איש סודם של הצאר ואשתו סרגיי נילוס, שהוגדר בספרה של בן עתו כ"אדם מוזר, אקסצנטרי" שהרבה לעסוק במיסטיקה ובכשפים.

אנשיו של הצאר הפיצו את הפרוטוקולים ברחבי רוסיה למרות שידעו כי מדובר בזיוף, מתוך כוונה לשכנע את הצאר לדבוק במדיניות ריאקציונית אנטי יהודית. "הפרוטוקולים" שימשו בידיהם להסתה לפוגרומים שכידוע יצאו לפועל.

בשתי מערכות משפטיות שהתנהלו על סיפה של מלחמת העולם השניה כנגד "הפרוטוקולים", בברן בשוויץ ובדרום אפריקה, נקבע כי מדובר בזיוף. אך הדבר לא הרתיע אנטישמיים ברחבי העולם להמשיך להשתמש בהם לצרכיהם. רק אחרי השואה התברר עד כמה "תרם" מסמך מזויף זה ליצירת תשתית רעילה והרסנית שהובילה להשמדת שישה מיליון יהודים.

העולם המערבי שאחרי השואה פיתח דחייה פורמאלית כלפי האנטישמיות וביטוייה, ביניהם "הפרוטוקולים של זקני ציון", ולמרות זאת כפי שניתן היה ללמוד ממכתבה של הסטודנטית קליין הם מופיעים שוב ושוב בידיהם של אנטישמיים על פני הגלובוס, כולל בארה"ב.

עם קום מדינת ישראל נראה היה כי האנטישמיות שהגיעה יחד עם "היהודי הנודד", אל נחלתו הקבועה תעלם באופן טבעי כחלק מ"לידתו" של העם "הישראלי". גם מלחמותיה של ישראל נגד צבאות מדינות ערב נתפסו כ"סכסוכי גבולות" הדומים לאלו המתנהלים ברחבי העולם.

אך בן עתו כותבת בספרה כי האנטישמיות מצאה לה "בית חדש" בעולם המוסלמי, כש"בפועל אימצו הארצות המוסלמיות את "הפרוטוקולים של זקני ציון" כחלק מהאידיאולוגיה האנטי ציונית שלהם, לרבות ההיבטים האנטישמיים".

עוד היא כותבת: "היהודים עדיין מוצגים כמי שמבקשים להשתלט על העולם, אך בשלב הראשון הם מתכננים להשתלט על הארצות השכנות במזרח התיכון. הקמת מדינת ישראל וניצחונותיה על ארצות ערב, בתמיכת מדינות זרות שמנהיגיהן מופעלים על ידי היהודים, כל אלה משמשים הוכחה ניצחת לנכונותם של הפרוטוקולים ומצוטטים בדרך כלל על ידי קבוצות אנטישמיות וגזעניות".

מכל מלחמותיה של ישראל דווקא מלחמת אוסלו, שסיבותיה וכיווניה נראים מעט מעורפלים, קשורה למלחמה העתיקה באנטישמיות. הצבא שניצב מול ישראל במלחמת אוסלו הוא "צבא אש"ף- אל פתח'" שבראשו עומד ערפאת.

אש"ף "מנטזמת תחריר פלשתין" הוקם בשנת 64 (לפני ה"כיבוש" ב 67) על ידי הליגה הערבית והוא נועד להלחם ב"ישות הציונית" באמצעות אסטרטגיה חדשה, מלחמת הגרילה.

למעשה אש"ף נלקח בחשבון רק לאחר תבוסת מדינות ערב במלחמת יום כיפור כשהובן לראשונה כי רק אסטרטגית הטרור של הארגון יכולה להביס את ישראל. בכינוס המדינות הערביות באלג'יר מיד אחרי מלחמת יום כיפור הוחלט לאמץ את מלחמת הגרילה בשלבים ל"כיבושה של פלשתין", כשבשלב הראשון תסולק ישראל מיש"ע על ידי מלחמת גרילה המגובה בתרמיות מדיניות, בשלב השני תוקם מדינה פלשתינית בתוככי מדינת ישראל, ולבסוף "פלשתין" הגדולה תוקם על חורבות מדינת ישראל.

ה"יהודי הנודד" ש"התביית" במדינתו ושאף ליחסי רעות ושלום עם שכניו, חתם על הסכמי אוסלו, שתשתיתם הרעיונית נעוצה בחזונו של יו"ר מפלגת העבודה ושר החוץ דאז שמעון פרס בספרו "מזרח תיכון חדש". הקמת הרשות הפלשתינית עפ"י החזון נועדה לפתור את "הבעיה הפלשתינית" באמצעות מתן "תקווה של תהליך מדיני".

התקווה כידוע נכזבה, אך הסיבה הפתיעה. בן עתו כותבת בספרה: "זמן רב לאחר שישראל חתמה הסכם שלום עם מצרים ראה אור ספרו של שמעון פרס "מזרח תיכון חדש", בתרגומים שונים לערבית. פרס, אדריכל הסכמי השלום בין ישראל לפלשתינים, בעל פרס נובל לשלום, תיאר בספרו חזון של פריחת המזרח התיכון בעידן השלום, אך בהקדמות שונות לתרגום הערבי נטען שהמזרח התיכון החדש שמכין פרס אינו אלא מרשם להשתלטות יהודית על האזור"

במהדורה של הספר שיצאה בהוצאה ירדנית והופצה במצרים הובאה ההקדמה הבאה: "עכשיו מספק שמעון פרס הוכחה ניצחת שהפרוטוקולים נכונים וכי הנאמר בהם הוא אמת לאמיתה. הספר שלו משמש עוד צעד בביצוע התכנית המסוכנת הזו".

חזון "המזה"ת החדש" הדליק את "הנורות האדומות" בעולם המוסלמי שראה בו את ניצני "ההשתלטות" המסורתית של יהודים על העולם, המסר האנטישמי הותיק והמוכר. כך הובילו הסכמי אוסלו את אזרחי ישראל הרחק מ"שלום ורעות" הישר אל "זרועותיהם" של "שאהידים", אנטישמיים שיצאו ל"הציל את העולם" מפני מה שנראה לדידם "הסכנה היהודית".

במאמר "האיסלמיזציה של האנטישמיות" בביטאון "ארץ אחרת", כתב מיכה אודנהיימר כי צוות החוקרים אסתי ובמן וד"ר מאיר ליטבק ממרכז דיין באוניברסיטת תל אביב הופתעו לנוכח הגילוי כי הסכמי אוסלו הרחיבו את האנטישמיות.

"אחת הסוגיות המבהילות ביותר בכל הקשור לעולם הערבי בן זמננו, היא שהסכמי אוסלו לא צמצמו את ממדי האנטישמיות אלא להפך, הרחיבו אותם. חלק מהמנהיגים מיתנו את הרטוריקה האנטישמית שלהם בעקבות אוסלו, אך בדרשות יום השישי במסגדים ובעיתונות הפופולרית, חזון "המזרח התיכון החדש" של שמעון פרס חיזק את התפישה כאילו ישראל משמשת ראש חץ בדרך לשליטה יהודית עולמית".

"הפרוטוקולים שימשו לשטיפת מוחם של פוגרומצ'יקים ברוסיה הצארית ושל הקצבים של היטלר בגרמניה הנאצית, משמשים עכשיו בידי מנהיגי ארגוני טרור ציניים כדי לשכנע צעירים ערבים להקריב את חייהם במעשי התאבדות שנועדו להרוג ביהודים, כדי להציל את ארצם מהשתלטות ציונית", כתבה בן עתו.

היא מביאה את סיפורו של מחבל תופת ש"ספג" אידיאולוגיה אנטישמית ויצא גם לממש את הנובע ממנה: "ב 11 בנובמבר 94, חגר הישאם איסמאעיל חמאד לגופו חומרי נפץ, רכב על אופניו אל נקודת השמירה הישראלית במחסום עזה, ופוצץ את עצמו יחד עם עוד שלושה חיילים ישראליים.

שישה ימים לפני אותו אירוע השתתף הישאם במפגש חצי סודי של קבוצת פעילים שנשבעו אמונים לארגון הג'יהאד האיסלמי. אחד המשתתפים במפגש, מחמוד אחמד הצהיר: 'הג'יהאד האיסלמי רואה את ישראל ואת הארצות הנאציות ארצות הברית, בריטניה וצרפת, כסרטן שיש להסירו. זה אחד הרעיונות המרכזיים שלנו. אנו רוצים להזכיר להם שהפצצה בארגנטינה הייתה רק אחת הפעולות של הג'יהאד האיסלמי. אנו מתכוונים להמשיך בסוג זה של פעילות. למעשה, זו האסטרטגיה העיקרית שלנו".

לכתב שנכח במפגש הסבירו את התכנית היהודית להשתלטות על העולם, שפורסמה בפרוטוקולים של זקני ציון: "הם רוצים להרוס את כל העולם. אנו המוסלמים איננו יכולים להשלים עם כך. תגובתנו אינה מתבטאת במילים בלבד'".

"כעבור שישה ימים", כותבת בן עתו "יצא הישאם על אופניו לעבר המחסום בעזה".

רבים מבני העם היהודי נטבחו בשואה וגם לפניה בפוגרומים וברציחות על רקע אנטישמי, תוך שהם מביעים את "הפתעתם" לנוכח "בוגדנותם" של האנטישמיים למיניהם.

אל המשרפות של הנאצים הובלו יהודים "בני דת משה" שאימצו את "מזרח תיכון חדש", נוסח גרמניה.

כבעבר, אנו מתמודדים עם האנטישמיות, עתה בגירסה ערבית. לצורך רצח יהודים "מסורתי" פיתחו הערבים נשק "בלתי קונבנציונלי" הקרוי "מחבלי תופת", כשהמטרה שהוצבה היא סילוקה הטוטאלי של היישות הציונית יהודית מ"פלשתין" כולה.

כלקח מהשואה, וגם משלש שנות "מלחמת אוסלו", עלינו להיזהר מתעתועיו של חזון ה"מזרח התיכון החדש", המוביל אותנו בנתיב הדיאלוג חסר התוחלת עם צוררים אנטישמיים דוברי גרמנית אז, ודוברי ערבית היום.