בקרב על המשפחה

הרב עזריאל אריאל , י"ב באדר תשע"ט

הרב עזריאל אריאל
הרב עזריאל אריאל
צילום: עצמי

תחושה המלווה רבים היא שרעיון המשפחה נמצא תחת מתקפה. הדבר לא נובע מגחמה של כמה עיתונאים ופרסומאים, ואף לא ממזימות סתר של גורמים הממומנים בידי מדינות זרות. יש לו שורשים תרבותיים עמוקים, אותם עלינו להכיר.

ניסוח קולע נתן המזרחן מרדכי קידר, במאמר בו ניתח את חולשתה של אירופה מול האיסלאם:

רעיון 'זכויות האדם' תרם גם לביסוס התפיסה הפרוגרסיבית, שחתרה תחת ערכי המשפחה המסורתית.

אנו לא מבינים מה הקשר, ולשם כך נתאזר בסבלנות.

משפט חריף יותר כתב יוסף א' דוד, חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, בחוברת "המשפחה והפוליטי – על השתייכות ואחריות בחברה ליברלית":

ככל שהדברים נוגעים למוסד המשפחה, העמדת החירות האישית ותפיסת הפרט כיצור אוטונומי שיש לו זכויות, הן... מהלך שתוצאותיו הן פרימה ופירוק של מוסד מסורתי המתעקש להתקיים.

כדי להבין את הקשר בין הדברים, עלינו לשים זו מול זו שתי תפיסות עולם. האחת, מעמידה במרכז את הפרט, האינדיבידואל, והשנייה רואה את הפרט כחלק ממערכת המהווה גוף אורגני וחי. כבר ראשוני ההוגים של הליברליזם טענו כי "המצב הטבעי" של האדם הוא היותו פרט בודד הדואג לעצמו. התורה, לעומת זאת, כותבת כי "לא טוב היות האדם לבדו", והרמב"ם מצטט את אריסטו האומר כי "האדם מדיני בטבע" – או, בעברית פשוטה: האדם הוא יצור חברתי.

אם הפרט נמצא במרכז והוא מבין שעליו להסתדר באופן כלשהו עם אלה שמסביבו כדי לשרוד ולהתפתח, עליו ליצור בינו לבין סביבתו מערכת יחסים 'הסכמית' המבוססת על הכרה במעמד של 'שוויון' בין כולם ומכבד את ה'זכויות' של כל אחד ואחד. אבל אם "המצב הטבעי" לאדם הוא היותו חלק ממערכת חברתית, אשר המשפחה היא המבנה הבסיסי ביותר שלה – אזי מערכת היחסים בין האדם לזולתו איננה 'הסכמית' אלא 'טבעית'. היא תעמיד במרכז את ערך ה'אחווה', כאשר ערך ה'שוויון' יאבד מן הנוקשות שלו ויתבטא ב'הדדיות א-סימטרית', שהיא רכה וגמישה בהרבה. היא לא תדגיש את ה'זכויות' שכל אחד תובע מן השני אלא את ה'אחריות' של כל אחד כלפי זולתו.

מהבדל זה נובע הבדל תהומי במערכת היחסים בחברה בכלל ובמשפחה בפרט. האם זוהי מערכת הסכמית הנובעת מסוג של 'חוזה' או מציאות של 'ברית'?

ה'ברית' – שלא כמו ה'חוזה', היא נצחית ביסודה. היא לא מיועדת להפרה [הגירושין הם רק 'כסא מפלט' ממטוס מתרסק ולא אופציה המונחת על השולחן]. היא מקיפה את כל תחומי החיים ודורשת נאמנות מלאה. כך הם היחסים בין בני משפחה, וכך הם היחסים שבין בניה של אומה. התפיסה החלופית למושג המשפחה היא תפיסה של 'חוזה' הניתן להפרה בכל עת, ואולי רק 'הסדרה' זמנית המבטאת הסכמה של 'כאן ועכשיו'. היא לא מקיפה בהכרח את כל תחומי החיים ואין בה דרישה לנאמנות מלאה, המגבילה את החופש של כל אחד מן הצדדים לקיים קשרים נוספים במקביל.

יחסים של 'חוזה' באים לשרת מטרה אחת בלבד – את האינטרסים של הצדדים. יחסים של 'ברית', יש בהם ערך מוסף, בהיותם נושאים ערכים משותפים ומורשת משותפת, אותה קיבלה המשפחה או האומה מן הדורות הקודמים והיא שואפת להנחיל אותם לדורות הבאים.

הצרכים האנושיים החיוניים ביותר הם שייכות ומשמעות. מה שנותן אותם לאדם הן שתי הבריתות החברתיות הגדולות: ברית המשפחה וברית האומה. החלופה לכך היא הבחירה להיות לא יותר מגרגר אבק הפורח באוויר.

המאמר מתפרסם כחלק מסדרת מאמרים של תנועת בוחרים במשפחה לקראת יום המשפחה