מדוע אסר הרב צבי יהודה לעלות להר הבית?

בירור דעת רבינו הרצי"ה זצ"ל בענין הר הבית במלאות ל"ז שנים לפטירתו

הרב דוד לנדאו , י"ד באדר תשע"ט

הרב דוד לנדאו
הרב דוד לנדאו
צילום: באדיבות המצולם

היום חל היארצייט של רבנו הגדול, הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל. לפיכך רציתי לחזור, להזכיר ולברר את יסודי שיטתו בענין כניסה להר הבית בזמן הזה.

א. התנגדות מוחלטת לכניסה להר

אפתח בתיאור עמדתו האיתנה, שזכורה לי היטב: כידוע, הרצי"ה היה ראש וראשון לזירוז כל פעולה מעשית לחיזוק אחיזתנו בארץ, וכל ההתיישבות ביש"ע באה מכוחו. עם זאת ביחס להר הבית הוא דחה בתוקף כל מחשבה וניסיון לחזק את אחיזתנו בהר ע"י כניסה אליו. גם כשפנו אליו בטענה שהערבים משתלטים על הר הבית, ולכן יש להיכנס לשם, הוא התנגד תמיד לסברות מעין אלו, וחזר תמיד על דברי מוטה גור: "הר הבית בידינו!". הוא הסביר שיש לנו שם ריבונות, והסידורים המעשיים בשטח לא משנים עובדה בסיסית זו. אני זוכר שהדברים האלו חזרו על עצמם, והוא תמיד היה החלטי מאוד, ולא הסכים לשנות את דעתו, גם כשהרבו לשאול אותו על כך.

יחד עם הדברים שבע"פ, שכאמור זכורים היטב לי ולרבים, ראיתי לנכון לברר זאת גם מתוך הדברים שכתב ופרסם ברבים:

ב. הכרוז בתשכ"ז

באלול תשכ"ז, לאחר שהגר"ש גורן זצ"ל ניסה לארגן תפילה המונית בדרום הר הבית ע"פ המדידות שערך, חתם הרצי"ה עם כל גדולי ישראל דאז (ובכללם הגרש"ז אויערבך, הגר"י אריאלי, הגר"ש זוין, הגר"ש ישראלי ועוד רבים) על איסור הכניסה להר:  

"...מדורי דורות אנו מוזהרים ונמנעים מלהיכנס בכל שטח הר הבית כולו, פן ניכשל ח"ו באיסור חמור בפגיעה בטהרת המקום הקדוש הזה. זאת ועוד, ברבות הימים נעלם מאתנו המקום המדויק של המקדש, וכל הנכנס אל שטח הר הבית עלול להיכנס מבלי יודעים אל מקום המקדש וקדש הקדשים, ואז ייכשל באיסור חמור של כרת ח"ו. לפיכך אנו חוזרים ומזהירים על מה שהוזהרנו מכבר, שבל יהין איש ואשה להיכנס לכל שטח הר הבית, בלי הבדל דרך איזה שער שנכנסים בו. ומלבד עצם הזהירות מאיסור חמור זה של פגיעה בטהרת מקום הקודש והמקדש, יש גם מצווה רבה של מורא המקדש ושמירתו".

ג. כרוזים נוספים

כעשר שנים לאחר מכן, בשנת תשל"ז, כתב הרצי"ה "בירור דברים בענין הר הבית" (לנתיבות ישראל ח"ב הוצאת מאבני המקום עמ' רפא): "כל החומרה הגדולה ההלכתית של איסור הכניסה אליו, מפני היותנו עוד ע"פ ההלכה במצב של טומאה, איננה נוגעת, פוגעת וגורעת במשהו בערך הבעלות הקנינית שלנו על שטח המקום הקדוש הנאדר בקודש הזה...".

ברור מתוך הדברים שהם נכתבו כתגובה לטענות שנטענו כבר אז, שההימנעות מכניסה להר הבית גורמת להחלשת הריבונות עליו, והרצי"ה קובע 2 דברים: א. שיש איסור הלכתי חמור להיכנס להר.

ב. שאיסור הכניסה אינו פוגע בריבונות על ההר, שהוא "ככל שטחי מקומות ארץ חיי קדשנו, ברשותנו ובבעלותנו", ו"ברשותנו ובבעלותנו הם מסדרים להם שם סדרי תפילותיהם ביום השישי" (מתוך המשך הכרוז שם).

(גם כיום כל סדרי תפילות המוסלמים בהר הם ברשותנו ובבעלותנו, וכשהמשטרה רוצה היא מגבילה את מספר הנכנסים וגילם. אכן יש חולשות בהופעת רשותנו ובעלותנו, כפי שהיו גם אז, וכפי שישנה חולשה בהופעת ריבונותנו גם בשאר "שטחי מקומות ארץ חיי קדשנו" אז והיום, אך אין זה משנה את קביעתו היסודית של הרצי"ה שהר הבית נמצא "ברשותנו ובבעלותנו").

מהו האיסור ההלכתי החמור? בכרוז נוסף מאותו יום (שם עמ' רפב) כותב הרצי"ה: "בענין הכניסה להר הבית - הדברים מפורשים בספר משפט כהן של אאמו"ר הרב זצ"ל סי' צו, וגם אם מעוכבת לנו הכניסה שמה מפני קדושת המקום, ששכינה אינה בטלה, וקיימת גם באין בנין המקדש, כדברי הרמב"ם בהל' בית הבחירה - אין זה משנה במאומה את הערך הממשי של 'הר הבית בידינו'". א"כ הרצי"ה קובע בבירור שדברי הרמב"ם על קדושת המקדש שאינה בטלה בחורבנו, ותשובת הראי"ה המכריעה כך הלכה למעשה - גורמים לאיסור חמור בהר הבית כולו, וזאת –

(א). מפני שאין אנו יודעים היכן בדיוק מקום העזרה בהר הבית (כעדותו של הגר"א שפירא זצ"ל בנאומו בישיבת מרכז הרב ביום ירושלים תשס"ז: "כשהביאו לרב צבי יהודה ספר שחובר בשעתו על היתר כניסה להר הבית במקומות מסוימים - אמר להם: 'נאך אשטיקלע כרת... נאך אשטיקלע כרת'..."- עוד חתיכת כרת, עוד חתיכת כרת).

(ב). מפני החשש הברור והוודאי, שאם הכניסה תהיה מותרת, יהיו רבים שיכנסו גם בלי טבילה ובלי שום גבולות. כיום אנו רואים בעינינו איך אכן בהתלהבות העליה להר הולכים ונפרצים כל הגבולות. כך הולכת ומתגברת תנועת עליית הנשים להר, בניגוד לדעתם הברורה של גדולי המתירים, וכן ישנם כאלו שעולים למקומות האסורים גם לפי הרבנים מתירים, ואף ישנה עליית חילונים להר, בעידודם של פעילים דתיים. אף מאלו שעולים בטהרה למקומות המותרים (לדעתם), אפשר לראות לא מעט תופעות של תערובת אנשים ונשים ודוגמאות נוספות לעבירה על מצות עשה של "מורא-מקדש". כך שהיום לא מדובר רק על חשש, אלא על מכשול ברור וגלוי לעיניים.

כבר הראי"ה קוק זצ"ל צפה אלו מכשולות היתר העליה יכול לגרום, וכפי שכתב בתשובתו הנ"ל: "אין פלא אם תחת להתנהג עם המקום הקדוש בדרך גסות וכניסה של טומאה, שהיה בלא ספק מתנהג כך אם לא היה איסור להיכנס בו בטומאה כבזמן הזה, הרחיקו אותנו חז"ל מלהתקרב אליו, אפי' לשם רינה ותפילה, שאין הריוח הזה כלום לגבי ההפסד של גסות הלב במקום המקודש הזה". – כי כל עוד האומה איננה במצב רוחני המתאים למדרגת בית-המקדש, תיגרם "בלא ספק" התנהגות "בדרך של גסות וכניסה של טומאה".

הרצי"ה כתב זאת בשנת תשל"ז (ופרסם אותם בספר בתשל"ט), לאחר שנערכו כל המדידות בהר הבית, ואף לאחר שהופיע מחקרו היסודי והמפורט של הרב זלמן קורן שליט"א, ומאז עד הנה לא התחדשו עוד חידושים מכריעים במחקר הר הבית, ובכל זאת הרצי"ה מכריע שיש איסור הלכתי חמור להיכנס להר הבית כולו. כאמור, הרצי"ה אינו יחיד בהכרעה זו, כך הורו והכריעו גם כל גדולי ישראל באלול תשכ"ז, וכך היה מקובל ע"פ כל גדולי ירושלים מדור דור. יש לציין שגם בדורות הקודמים ידעו ע"פ מפות קנה מידה את המרחק הגדול בין השטח הדרומי לצכ'רה, ובכל זאת היה פשוט להם לאיסור, כי לא סמכו להלכה על זיהוי הצכ'רה כאבן השתיה.

ד. הימנעות מכניסה להר מחזקת את הריבונות

יתרה מזו, לא רק שהרצי"ה קובע שאיסור הכניסה אינו פוגע בריבונות, הוא מלמדנו עוד שדווקא שמירתנו על קדושת ההר והימנעותנו מכניסה אליו היא היא שתחזק את ריבונותנו בהר. שכן כך הוא כותב בסיום הכרוז הנ"ל: "גם אם אנחנו נזהרים בכניסה שמה, כפי מידת ההלכה, גם בתוך כך ומתוך כך קבועה וקיימת בכל תוקפה בעלותנו על כל שטח המקום הזה, ורשותנו למציאותם זאת של הגויים שם, שאינם בשום אופן בעלי המקום הזה". כי הר הבית - הר ד' הוא, מקום הקודש והמקדש, ואי אפשר בשום אופן שריבונותנו בו תתחזק על ידי חילולו, אלא רק על ידי הזהירות השלמה בקדושתו העליונה, שהיא ורק היא תפיח בנו עוז לשמור על ריבונותנו וקישורנו אליו.

ה. המדרגה העליונה של הר הבית

נוסף לאיסור ההלכתי, הרצי"ה סבר גם שהר בית ד', שנצטווינו בכולו על מורא מקדש - שייך כולו למדרגת המקדש, שעדיין רחוקים אנו ממנה מאד, אלא מתפללים אנו בכותל המערבי, שבו מופיעה אלינו השכינה במדרגתנו עתה, ולא נעלה אל הר אלקינו אלא כשנהיה שייכים כולנו, כל בית ישראל, למדרגתו האלקית העליונה. הדברים מבוארים במאמר 'מאחר כתלנו' בספרו לנתיבות ישראל ח"א: "עומדת ומסוככת מצבת-חיים זו (-הכותל המערבי) בפני הר-החמדה, ואסירי-תקוה, חלושי-גולה וצופי גאולה, עומדים הבנים ומתדפקים על מסך האורה, מייחלים להיטהרם מטומאת גלותם ומגיעולי אויר ארצות העמים, בהיגלות האור הבהיר, בקום החיים השלמים, בהיבנות העולם המלא עם השם המלא, אשר אך אז ימלאם לבם, תשאם נפשם ותכשירם רוחם, וכל הגויים יביאום אז, לעלות ההרה ולבוא אל המקום פנימה, בהינשא פתחי-עולם להדר מלך הכבוד..." (ההדגשות במקור).

אם ביחס לארץ ישראל מקובלים אנחנו מרבותינו הראי"ה והרצי"ה שבניינה בדורותינו הוא מהלך אלוקי, גם כשהבונים אינם מודעים כלל ואף רחוקים מקדושתה - הר הבית הוא מדרגה אחרת לגמרי. הר הבית הוא הר ד', הר הקודש, המיוחד כולו לקודש ואסור בו כל שימוש של חול. הר הבית הוא ההר של הבית, בית המקדש, "כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו" (ירמיה יז), ולא נוכל לעלות בהר אלא כשנהיה ראויים לבית, בהופעת החיים השלמים והטהורים של עם ישראל כולו, (וכשנהיה במדרגה עליונה זו גם הגויים יכירו ש"הר ד'" הוא "בית א-להי יעקב" (ע"פ ישעיהו ב, ג), ולנו הוא עד עולם).

התנאי להגעה למדרגה זו, שרק כשהוא יתמלא (“אך אז" בלשון רבנו) נוכל לעלות להר: “בהיבנות העולם המלא עם השם המלא". מדרגה זו היא גבוהה מאד, ומתאימה לדברי מרן הראי"ה זצ"ל המובאים בעולת ראיה (א עמ’ רלג) שמדרגת בית המקדש היא “ההוד", שבה אין כבר צורך במלחמות. בדומה לכך רבנו היה חוזר ואומר שמפורש בחז"ל (סנהדרין כ:) ובפסק הרמב"ם (מלכים א, א-ב) ש"שלש מצוות נצטוו ישראל": מינוי מלך, מחיית עמלק ובנין בית המקדש, ודוקא בסדר הזה!

וממשיך הרצי"ה שם: "שומרים הם על טורי חומת הר ירושלים... שומרים ומייחלים, ובגבורת תוחלתם ובעוז שמירתם את חומתם, ואותם עצמם, ליום היותם ראויים לעלות בה ולהיכנס לפנים ממנה, בהופעת אור טוהר הקודש הישראלי הא-להי- לא יחשו ולא יתנו לו דומי לכוננו ולשימו את תהילת ירושלים בארץ..." (ההדגשות במקור). הנה גם כאן, כמו בענין הריבונות, מדגיש הרצי"ה שדווקא הגבורה שלא לעלות להר טרם היותנו ראויים - היא הבונה בנו את הציפיה השלמה והנכונה לבנין המקדש ולתהילת ירושלים בכבודם, ברוממותם ובתפארתם, ואילו הריסה לעלות להר טרם היותנו ראויים למדרגתו – מנמיכה ומשפילה את כל יחסנו להר הקודש ולבית המקדש.

ו. מחקרים המעודדים עליה הם בכלל 'רקיקה מקל וחומר'

לאור זאת, נוכל להבין את הדברים עליהם היה רבינו חוזר פעמים רבות בשיעורים, ע"פ המשנה בסוף ברכות: "לא יכנס אדם בהר הבית במקלו, במנעלו... ורקיקה מקל וחומר". והוא היה רגיל לומר, שאפילו עצם המדידות של גבולות הר הבית (על-מנת להתיר כניסה למקומות מסוימים בו) הן חוסר כבוד כלפי הר הבית ונכללות בגדר "רקיקה מקל וחומר". (הדברים אף הודפסו ב'שיחות הרצי"ה' עוד בחיי הרב ובאישורו. ההקלטה פורסמה ברשת בשנה שעברה).

"רקיקה" פירושה זלזול - הוזלת הערך והכבוד של הדבר. וכך גם עצם המחשבה, שהשאלה של "מי יעלה בהר ד' ומי יקום במקום קדשו" היא רק שאלה הלכתית "טכנית" של קוים וסנטימטרים, איפה כן ואיפה לא - כאילו כל מה שחסר לנו בשביל לעלות להר הבית ולבנות את בית-המקדש זה רק כמה מדידות טכניות - יש בה השפלה, ביזיון וחוסר מורא מקדש, השקול לרקיקה, כי היא מתעלמת לחלוטין מקדושתו הגדולה והנוראה של הר הבית, ומגודל הטהרה והרוממות אשר עלינו להתרומם, להתגדל, להתקדש ולהטהר בשביל להיות ראויים אליה.

(כאמור לעיל, הרצי"ה סבר שגם לגופה של הלכה אסורה הכניסה להר, ואין המחקרים מספיקים ליצור ודאות של היתר, וכפי שפסקו גם שאר גדולי ישראל, אך עם זאת הוא מוסיף שעצם ראיית שאלת העליה להר כבעיה הלכתית מעשית בלבד משפילה את ערכו הנשגב).

ז. הכרעת הרבנות הראשית לדורותיה

נקודה אחרונה: ידועה לכל נאמנותו המוחלטת של הרצי"ה לרבנות הראשית, ועמידתו בכל התוקף והמסירות על כבודה כמרכז התורה הממלכתי של מדינתנו, ועל חובת הציות לפסקיה. (כלשונו: "כל ישראל הנאמנים לדבר ד' בתורתו התמימה, מחויבים להישמע להדרכתה הברורה" (להלכות ציבור עמ' קמג).)

כניסה להר הבית היא בניגוד גמור להכרעתה של הרבנות הראשית, ומשדרת זלזול והתעלמות מוחלטים מפסקיה. יתרה מזאת, הר הבית איננו "שטיבל", שיכול להתנהל ע"פ פסקיו של פוסק פרטי, גדול ככל שיהיה. הר הבית שייך לאומה כולה. ולכן בעניין הר הבית, עוד יותר מבעניינים אחרים, הרבנות הראשית לישראל היא הסמכות היחידה שיכולה לפסוק ולהכריע, ולה יש את הסיעתא דשמיא בהכרעה חמורה זו (ולא לחינם הרב גורן זצ"ל בהיותו רב ראשי לא ביטל את איסור הכניסה להר, למרות דעתו הפרטית), וחלילה להמרות את פיה.

ויהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ואז נעלה כולנו, כל עם-ישראל, להר-הבית ולבית המקדש, ונעבוד את ד' אלוקינו ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות.