הרב בני – אכזבת!

הרב משה כהן , כ' באדר תשע"ט

הרב משה כהן
הרב משה כהן
צילום: עצמי

קראתי את הדברים שנאמרו בשם הרב בני לאו על עוצמה יהודית והשוואת המצע שלהם ושל הרב כהנא לחוקי נירנברג וסירבתי להאמין. בתוך קלחת הבחירות מבקשים על כל אמירה לייצר סערה ומתוך היכרותי עם כתיבתו של הרב בני בתחום התנ"ך ומדרש חכמים רציתי להאמין שהדברים אינם מדויקים. הבוקר פרסם הרב בני הבהרה לדבריו והתאכזבתי מאוד.

הטענה המרכזית של הרב בני בהבהרתו היא ש"כל מי ששותף לחלום הגדול של התקווה של שיבת ציון יודע שאנחנו מצווים על פרשנות התורה שתעלה בקנה אחד ומלא עם ערך השוויון של בני אדם ובעיקר אחריות על נתינת זכויות שוות לכל יושבי הארץ מצדו של הריבון".

דברים אלו הינם דמגוגיה זולה שבבסיסה קובעת שכל מי שאינו מעקם את התורה ומאמרי חז"ל וגדולי הדורות לכל אורך ההסטוריה עם התפיסה הזאת הרי הוא מיושן בתפיסותיו, קיצוני, וחוטא לצו השעה האלוקי שכנראה נמסר לרב בני במראה הנבואה.

ביחס לכל המרכיבים אותם תיאור הרב בני בהשוואתו הרדודה של תורת הרב כהנא לחוקי נירנברג: מעמד אישי, הגבלת מגורים, נישואים, הפרדה בפעילויות תרבות והוואי ישנן הלכות מפורשות שנכתבו בש"ס ונפסקו על ידי הנשר הגדול הרמב"ם שכתב את היד החזקה כספר המשמש כספר פסיקה גם לימות המשיח שאנו עומדים בפניהם.

הרמב"ם ברוחב דעתו שירטט את האופן בו צריכה להיראות מדינת ישראל של המאה עשרים ואחת בהלכות מלכים ומלחמותיהם וכן בהלכות עבודה זרה גם אם דבריו אינם תואמים את האג'נדות המערביות שחלחלו כנראה גם לתוככי בית המדרש. הרב בני מודה כי "תורת הגזע" היהודית המצטיירת מתוך התנ"ך ותפיסת חז"ל קשה לו לבליעה ובשל כך הוא כנראה עוסק שנים רבות בלהתכחש לה ולנסות לעקם את הדברים כדי שיתיישבו על ליבו ועל תפיסת העולם התורנית המקולקלת שסיגל לעצמו כפי שהעיד בדבריו.

עצם ההשוואה ושימוש במושגים של "תורת גזע" ו"חוקי נירנברג" בהקשר לתפיסות יהודיות יוצרים תחושה של פופוליסטיות זולה ורדודה שלצערי לא תואמת את הרושם שקיבלתי מספריו של הרב בני. אבאר את דבריי. תהום אדירה פעורה בין תורת הגזע האנטישמית הגרמנית לבין תורתנו האלוקית כפי שמצטיירת כבר בתנ"ך, דרך מדרשי חז"ל ודבריהם של גדולי החסידות הקבלה עד ימינו אלו.

בעוד הראשונה יוצרת עליונות בלעדית של הגזע, במטרה לשלול קיום של כל מי שאינו כלול בה ומבקשת להעלים אותו מעל פני האדמה. השניה, מבקשת ליצור עליונות למי שנמנה על הזרע היהודי אך דווקא מתוך מטרה לייצר שליחות ואחריות גדולה לדאוג ולרומם את כל מי שאינו כלול בכך.

הצורך לבודד את הזרע היהודי במסגרת הנישואין, מגורים ופעילויות של חברה והוואי מטרתן היא לשמר את המוסריות, הקדושה ורוחב הדעת והלב של הזרע היהודי על מנת שיוכל לרומם את שאר האומות למקום מוסרי וערכי גבוה יותר ממה שבא לידי ביטוי באומות העולם שערכים רבים נעדרים מתרבותם ומורשתם.

אין בכך ניסיון ח"ו להשפיל את אומות העולם אלא בעיקר להרים בעיני היהודים את קרנם ולהכיר בערכים הרבים הנמצאים בתורת ישראל שעלינו לאמצם ולא להתבייש בהם. בלעדיות זאת אינה יוצרת עליונות דורסנית בעלת זכויות יתר כפי שבאה לידי ביטוי בתורת הגזע אלא חובה אדירה ושליחות אינטנסיבית הדורשת מכל יהודי ויהודי לעשות כל שביכולתו כדי לבטא את הערכים העליונים והמוסריים הללו של צדק, קדושה, וחסד בחייו ולהוות דוגמא למופת עבור שאר אחיו היהודים וגם להביא את היופי האדיר הזה לשאר האומות.

הקביעה שכל יושבי הארץ יזכו לזכויות שוות מצד הריבון נכונה לחלוטין ובתנאי שכולם זוכים לאותם חובות. קרי שבע מצוות בני נח כמו: לא תגנוב, לא תרצח, איסורי עריות, מערכת משפט וכו' והכרה בשלטון הריבון. אם המצוות המוסריות הללו יהיו מקובלות על היושבים בציון הארץ פתוחה עבורם, אך אם זה לא מקובל עליהם אין להם מקום כאן ויש לגרשם (רמב"ם הל' מלכים ו, א). ברור הוא מי שפועל כדי לרצוח יהודים אין לו שום מקום מעל פני האדמה שכן הוא מחלל את אדמת הקודש (במדבר לה, לג). זוהי מוסריות ערכית תורנית שלא תשתנה לעולם גם לא בחברה המערבית שצופנת בחובה גם יסודות מקולקלים שיש לבררם.

אם מדינת ישראל היתה מאמצת את התפיסה היהודית הזאת טוב הדבר היה לגויים החיים בארץ וודאי ליהודים היושבים בציון. אין בעצם ההפרדה בין האומות שום אמירה גזענית משפילה על המובדלים בדיוק כדרך שיש להפריד בין גברים לנשים במצבים מסוימים. לכל מין ואומה טוב לשמר את האופי והסממנים שלו לעצמו במצבים מסוימים ויש לשלב את הכוחות רק כדי ליצור הפריה נכונה וערכית.

זו הבחנה כל כך ברורה ובסיסית למי שרוח ישראל מפעמת בקרבו כך שעצם ההשוואה מתמיהה בעיני ובמיוחד לכל מי שעיני שכל בקודקדו.