העברת כספי צדקה למטרה אחרת

הרב ישועה רטבי , כ"א באדר תשע"ט

הרב ישועה רטבי
הרב ישועה רטבי
צילום: יעקב אפללו

בפרשת השבוע ויקהל נאמר: "וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם לְכָל הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ וְהוֹתֵר", כלומר נאספו תרומות יותר מהנדרש לצורך בניית המשכן. לפעמים נותר עודף מתרומות, למשל כספי תרומות שנאספו עבור חולה והוא הבריא (או חלילה נפטר), או אם כספים שנאספו עבור עני והוא העשיר - מה ניתן לעשות עם הכספים שנותרו.

המקרה: 

תלמידי כיתה יא מהישיבה התיכונית במצפה יריחו, אספו (מיוזמתם) כספים, בכדי לארגן יום חסד לכ-200 ילדים יתומים. הכספים נועדו בכדי לממן את כל הפעילויות ביום חסד: מתנפחים, דוכני אוכל, דוכני משחק, הגרלות, מופעי להטוטנים, חלוקת חולצות ומגנטים, ועוד מגוון רחב של פעילויות לאורך כל היום.

מטרתו של יום החסד היא להביא לישיבה ילדים יתומים ללא בית, ולתת להם לחוות חוויה שלא תישכח במהרה, וכל זה כמובן ללא עלות מצד הילדים.

לפני מספר שנים, לאחר מימון כל הפעילות, עדיין נותר סכום כסף עודף, והשאלה היא האם התלמידים יכולים להעביר את הכספים הנותרים לעמותות צדקה אחרות, או שהם חייבים להעביר את הכספים לבית היתומים?

תשובה:

מי שאסף כספים עבור עמותה מסוימת, או עבור עניים מסוימים, ובמהלך אסיפת הכספים פורט והודגש שהכספים יעברו לאותה עמותה או לעניים ספציפיים, אוספי הכספים חשבו שיצטרכו להשתמש בכל הכספים, אך בפועל נותרו כספים - אסור להעביר את הכסף לעניים אחרים או לצורך מצווה אחרת, אלא יש להעביר את הכספים הנותרים לאותה עמותה.

מי שאסף כספים בצורה כללית לצורך חסד, ובמהלך אסיפת הכספים לא פורט ולא הודגש לאן הכספים יעברו - מותר להעביר את הכסף לעניים אחרים או לצורך מצווה אחרת. במקרה כאן, התלמידים לא הדגישו שאוספים עבור בית יתומים מסוים, (כי לא ידעו עדיין אלו יתומים יזמינו), אלא אספו בצורה כללית ליום חסד, לכן ניתן להעביר את הכספים הנותרים לעמותת צדקה אחרת.

בשני הסעיפים הנ"ל מדובר שהתחילו להשתמש עם הכספים עבור המצווה, ונותרו כספים, אך אם כספים נאספו, ולפני שהתחילו להשתמש עם המעות השתנו הנסיבות ואין עוד צורך בהעברת הכספים, (למשל אספו כספים לחולה והוא הבריא או אספו כספים לעני והוא העשיר) - יש להחזיר את הכספים לתורמים שנתנו את הכספים, ואם קשה לדעת מי תרם - יש לתת את הכספים למטרה דומה לשמה נאספו הכספים. 
כמובן, שבכל מקרה אסור להעביר את הכספים לשימוש אישי.

החיד"א (ברכי יוסף יורה דעה סימן רנג) כתב בשם מהר"י עאייאש (שו"ת בית יהודה ח"ב סימן ט): מומלץ לתקן שהגבאים יערכו תנאי עם המקבל ועם התורם - שכל סכום עודף יועבר למטרת צדקה אחרת. לאור המלצה זו על התלמידים שאוספים את הצדקה להתנות, שהכספים שיוותרו - יועברו לעמותות צדקה אחרות. יש לציין זאת בפרוספקטים שמועברים לתורמים.

א- העברת כספי צדקה לצרכים אחרים

במשנה במסכת שקלים (פרק ב משנה ה) מובא: "מותר עניים - לעניים, מותר עני - לאותו עני". כלומר, כסף צדקה שיועד עבור כלל העניים - שייך לכלל העניים, אך כספים שיועדו לעני מסוים - יועברו רק לאותו עני כולל המותר. וכ"פ הרמב"ם (הלכות מתנות עניים פרק ט הלכה יח) והשולחן ערוך ביורה דעה סימן רנג סעיף ו.
הבית יוסף (יורה דעה סימן רנט) כתב בשם רבינו פרץ (הגהות הר"פ על תשב"ץ קטן סי' תו): "מיהו אם פירש הנותן העני למי יתן - אסור לשנותה לעולם". כלומר, אדם שאסף כספים עבור עני מסוים, או עבור עמותה מסוימת, ובשעת אסיפת הכספים אמר במפורש שאוסף את הכספים עבורם - אסור לו לשנות את ייעוד הכספים, וחייב לתת לאותם עניים או לאותה עמותה שהתחייב לתת לה.

הרמ"א (יורה דעה סימן רנו סעיף ד) כתב בשם מהר"י ווייל (סימן כו): "אם פירש הנותן ואמר שיתנו לעניי העיר או לעני פלוני - אין להם לשנות אפילו לתלמוד תורה". הש"ך (יורה דעה סימן רנו ס"ק י) ביאר: "דכיון שאמר לעניי העיר - מיד זכו בה אותם עניים, והוי כאלו בא הממון לידם".

במסכת ערכין דף ו עמוד א מובא: "ת"ר: סלע זו לצדקה, עד שלא באתה ליד גבאי - מותר לשנותה, משבאתה ליד גבאי - אסור לשנותה". נחלקו הראשונים בביאור הגמ':

שיטת רש"י (ד"ה לשנותה) - כל עוד שהכסף לא הגיע לידי הגבאי שאוסף את כספי הצדקה - ניתן להשתמש במעות ולאחר מכן להחזיר כסף אחר, אך אם הכסף כבר נמצא בידי הגבאי - אסור להשתמש בכספים הללו, כי אנו מחשיבים כאילו העניים כבר זכו במעות. כלומר מותר רק להלוות את הכסף ואח"כ להחזיר את הסכום שהשתמש לעניים שיועדו לקבל את המעות, אך כלל אין היתר לשנות ייעוד ולהעביר את המעות לצורך מצווה אחרת. 

שיטת רבינו ברוך (מובא בתוספות בדף ו עמוד ב ד"ה עד) - לא מדובר בהלוואה של המעות אלא בשינוי ייעוד. כל עוד שהמעות לא הגיעו לידי הגבאי - הוא רשאי לשנות את הייעוד המקורי ולהעביר את הכספים לצורך מצווה אחרת, אך אם הכספים כבר הגיעו לידי הגבאי - אסור לשנות את הייעוד המקורי.
שיטת הרא"ש (מסכת בבא בתרא פרק א סימן כט) - גבאי צדקה תמיד יכול לשנות את הכספים לצורך מצווה חשובה יותר, אם אין מימון אחר גם לאחר שהכספים הגיעו לידו. וכ"פ השולחן ערוך ביורה דעה סימן רנט סעיף ב.

ב- לא התחילו להשתמש עם הכספים והשתנו הנסיבות

כל הדיון לעיל שייך במציאות בה כבר התחילו להשתמש עם הכספים לצורך המצווה, כגון שכבר רכשו מוצרים לנזקקים וכד', ולאחר שרכשו את המוצרים ראו שנותר כסף. כעת הדיון הוא במציאות בה כלל לא התחילו להשתמש עם הכסף, והנסיבות השתנו כך שאין צורך בהעברת הכספים, למשל אספו כספים עבור עני והוא העשיר, או אספו כספים עבור חולה והוא הבריא וכד'. נחלקו הראשונים מה עושים עם הכספים שנאספו.

לדעת הרשב"א (חלק ד סימן נה), הכספים שייכים למי שאספו עבורו, ואם הוא נפטר - הכספים עוברים ליורשיו. הרשב"א דן על כספים שנאספו לצורך מצוות פדיון שבויים, אך השבוי נפטר לפני שהספיקו לפדותו. הרשב"א למד מהמשנה במסכת שקלים (שם) שמותר שבוי לשבוי, כך שהשבוי כבר זכה בכספים, לפיכך יש להעביר את הכספים ליורשיו. הרשב"א הוסיף: "ותמה אני אם יש חולק בדבר הזה, דהא טעמא דמילתא משום דמשעת גוביינא - זכו לו גבאין... אלא שדברים פשוטים הם בעיני שינתנו ליורשים".

אבל לדעת הרא"ש (כלל לב סימן ו), יש להחזיר את הכספים לתורמים, ואם לא ניתן למוצאם יש לעשות מצווה דומה למטרה לשמה נאספו הכספים. הרא"ש הדגיש: המשנה במסכת שקלים דיברה על מציאות בה התחילו כבר לעשות את המצווה, ואז שייך לומר מותר שבוי לשבוי, אך אם כלל לא השתמשו עם המעות - אין זה בכלל מותר, ולכן יש להחזיר את הכספים למי שנתנם, כי יש אומדנה שהתורם לא תרם עבור היורשים אלא רק לצורך המצווה, ואם לא ניתן לעשות את המצווה - יש להחזיר את הכספים, ואם קשה לדעת מי התורמים - יתנו את הכספים למצווה דומה.

השולחן ערוך ביורה דעה סימן רנג סעיף ז הביא את שתי השיטות ופסק כדעת הרא"ש. 

החתם סופר (חלק ב יורה דעה סימן רלז) שאל: מדוע יש חילוק בין התחילו להתעסק עם הכספים ללא התחילו, מדוע לא נאמר גם בדין לעיל, שאם התחילו להשתמש בכספים ונותרו כספים שיש להחזירם לתורמים, שהרי יש אומדנה שהתורם התכוון לתרום רק למצווה, ואם נותר כסף יש להחזיר לתורמים?

החתם סופר הסביר: כל הדין כאן הוא מכוח אומדנה, כלומר התורם נתן כספים רק לצורך המצווה ואם כלל לא נעשתה המצווה - יש להחזיר את הכספים לתורמים, כי יש אומדנה שהתורם התכוון לתת את הכסף לעני ולא ליורשיו, אך אם כבר התחילו להתעסק עם המצווה ורוב הכספים אכן עברו ונתנו לעניים, אנו אומרים שהמצווה נעשתה בשותפות מכספי כל התורמים, ומכיוון שהמצווה נעשתה - אין אומדנה גדולה לומר שאת הנותר יש להחזיר באופן יחסי למי שנתן.

לשאלות בדיני ממונות - ניתן לשלוח מייל אל: bdmitzpeyeriho@gmail.com