סוד העיבור

הרב חגי לונדין , ל' באדר תשע"ט

אופטימיות. הרב לונדין
אופטימיות. הרב לונדין
צילום: קהלים

אנו נכנסים כעת לחודש אדר ב. הסיבה 'הטכנית' בגינה מעברים שנה - היא עקב הפער בין פרק הזמן בו סובב כדור הארץ סביב השמש (כ-365 יום) לבין פרק הזמן בו סובב הירח סביב כדור הארץ במהלך 12 חודשים (כ-354 יום).

מציאות זו גורמת לכך שבעוד שעונות השנה (התלויות בחמה) נותרות 'קבועות', הרי מועדי השנה (המתקדשים בהתאם ללבנה) 'צוברים פיגור'. כך עלול להיווצר מצב בו אחת לכמה שנים לא יחול חודש ניסן בתקופת האביב. הוספת חודש אדר ב' 'מצמצמת טווחים' ומביאה לכך ששתי המערכות תשארנה מתואמות.

שני יסודות קיימים בעבודת ה': הראשון הוא השמש, "המאור הגדול" (בראשית א, טז) - כוכב גדול שמשפיע אור וחום לעולם; תוכן אלוהי, שמימי, שנותן חלום ותקווה. היסוד השני בעבודת ה' הוא הירח, "המאור הקטן" (שם) - כוכב קטן יותר שסופג את אור השמש; היכולת לקלוט את החלומות הגדולים וליישם אותם בעולמנו הארצי.

הגמרא (חולין ס, ב) מלמדת כי במצב הראשוני היו שני המאורות בגודל זהה אולם 'הירח קיטרג' וטען ש'אין שני מלכים משמשים בכתר אחד' ולכן 'נענש' והוקטן. כלומר למרות שבמצב האידאלי לא אמור להיות הבדל בין החלום לבין המימוש - במציאות מתברר שהירח לא מסוגל להכיל את כל אור השמש. החלום ושברו. העולם כיום אינו יכול להכיל את האידאל המלא.

הנוצרים "מונים לחמה" (סוכה כט, א), כלומר, מסתפקים בחלומות רוחניים מעורפלים, באמונה מרחפת, חסרת רלוונטיות לחיי היום-יום; ולכן לוח השנה הגיאורגיאני בנוי על השמש. המוסלמים לעומת זאת 'מונים ללבנה'. לוח השנה המוסלמי בנוי על הירח - התמקדות בממד הרצי המוגשם. עם ישראל חותר למצב של תאום מלא בין אור הלבנה ואור החמה.

מחד גיסא - איננו מסתפק באמונה אשר איננה מנהלת את החיים האנושיים, ומאידך גיסא - איננו משלים עם חולשותיה של המציאות הארצית.

בכדי שחודש ניסן, החודש בו נולד עם ישראל, יופיע בתיאום עם הפריחה והאביב העולמי - השנה כביכול 'מתעברת' (נכנסת להריון) ונולד לנו חודש נוסף, חודש אדר - חודש אדיר - 'ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ'. אנו מאדירים חודש שלם של מצוות ושמחה כדי ליישם את החלום האלוהי בארץ חיינו.