פורים – זמן לראות מהלב

אבינועם הרש , ג' באדר ב תשע"ט

אבינועם הרש
אבינועם הרש
עצמי

בסוף הגשת המנה הראשונה בבר מצווה השבוע באולם אירועים ב'עין חמד' אני רואה ילד קטן (להערכתי לא יותר מכיתה ג') מעמיס צלחת ושתייה ויוצא החוצה.

לא הבנתי לאן הוא הולך אז הסתכלתי עליו:

הוא הגיע למאבטח בכניסה ונתן לו את הצלחת. לאחר מכן רץ לבר, חזר עוד פעם והביא למאבטח בקבוק מים.

מתוך סקרנות שאלתי את המאבטח:

"ביקשת ממנו להביא לך?" ענה לי: "מה פתאום, אסור לנו לעשות דברים כאלו. הילד הזה מעצמו שאל אותי".

הלכתי לילד ושאלתי אותו: "תגיד, מעצמך חשבת על המצווה הגדול הזו?"

ענה לי: "אבא אמר לי".

ורק חשבתי מבלי להכיר את האבא הזה: איזה אדם מדהים ואיזה חינוך נפלא.

מאות אנשים השתתפו בבר מצווה כולל אני, ובכל זאת אחד מהם מצליח לראות גם את המאבטח.

*

ושמעתי הבוקר על יוזמה נהדרת של כמה בתי ספר שהחליטו במקום להשקיע את הכסף ומשאבי ההורים על כל מיני משחקים נחמדים בין התלמידים כמו 'הגמד והענק' שבהם כל תלמיד מעניק משלוח מנות לחבר שלו (דבר נחמד אבל אלו ואלו מן הסתם יוכלו לשרוד בלי זה)

לחשוב איך אפשר לנצל את רוח החג ולעודד את התלמידים לנתינה אמיתית לאנשים נצרכים שמבחינתם מדובר בהצלה:

כל כיתה קיבלה משפחה בעילום שם כמובן וכל התלמידים התגייסו להביא פריט מזון אחר מהבית: שימורים, פסטות, סוכר, קמח וכו (והיה גם תלמיד יקר שלא ממש הבין את רוח הדברים ושם בתוך הסל את ה'שובר לארוחה זוגית ומושקעת' שהוא זכה בו יום קודם).

באופן כזה התלמידים מתרגלים כבר מגיל קטן לאמן את שרירי הראייה שלהם ולראות ולהבחין באנשים השקופים שאין להם, אלו שיכולים להיות ממש מולנו, אבל יותר מידי פעמים אנחנו מגלים שבכלל לא ראינו אותם

או כמו שהרב שלי היה אומר: "יש כאלו שרואים מהבטן ויש כאלו שרואים מהלב. ויש כאלו שבשביל לראות אותם, אתה צריך להרגיש פעם אחת בחיים מהי חרפת רעב אמיתית".