אשר נשיא יחטא

הרב יעקב הלוי פילבר , ד' באדר ב תשע"ט

הרב יעקב הלוי פילבר
הרב יעקב הלוי פילבר
צילום: ערוץ 7

בעוד על כל החוטאים המופיעים בפרשתנו, המביאים קרבן על חטאם, נאמר: "אם" כאפשרות, כמו: "אם הכהן המשיח יחטא", או "ואם כל עדת ישראל ישגו", ורק אצל הנשיא נכתב: "אשר נשיא יחטא", לא כספק אלא כאפשרות ודאית.

את הסיבה לכך מסביר ספר הזהר [ויקרא עמ' כג א]: שאצל הכהנים לא שכיח בהם חטא, כי הכהן שומר עצמו תמיד, מפני שמשאוי (עול) אדונו עליו בכל יום, ומשאוי של כל ישראל ושל כל אחד ואחד, על כן רחוקה האפשרות שיחטא.

וכן לגבי "כל עדת ישראל" הדבר רחוק שיחטאו כולם כאחד בחטא אחד, שהרי אם חלק חוטאים השאר אינם חוטאים, לכן נכתב בהם "אם" בלשון ספק. ואילו אצל הנשיא נכתב: "אשר נשיא יחטא", שוודאי יחטא, משום שלבו גס בו, ולכן לא כתוב בו "ואם", כי חטאו אינו בספק.

את ודאות חטאו של הנשיא מסביר ה'כלי יקר' בפירושו לתורה: כל מי שהוא גדול מחברו בעושר או בכבוד יצרו גדול ממנו (השלטון משחית) ועליו נאמר: 'וישמן ישורון ויבעט', על כן נאמר: "אשר נשיא יחטא" כי לשון "אשר" מורה על הוודאי, לפי שנשיאותו מביאו בוודאי לידי חטא מפני שיצרו גדול מחברו.

עוד נאמר על הנשיא: "ועשה אחת מכל מצות ה' אלוקיו אשר לא תעשנה בשגגה ואשם", ומעיר על כך הנצי"ב בפירושו "העמק דבר": לכאורה היה צריך להיות כתוב: "ועשה בשגגה אחת מכל מצוות ה' אלקיו", מדוע הצמיד הכתוב את ה"שגגה" ל"לא תעשנה" ככתוב: "אשר לא תעשנה בשגגה ואשם". ומפרש הנצי"ב שהכוונה היא, שהנשיאות גורמת לנשיא לחטוא בעבירות חמורות כאלו, שבני אדם רגילים לא היו חוטאים אותן אפילו בשגגה.

מיהו הנשיא שהכתוב מדבר בו? לפי המשנה [הוריות י א] הנשיא "זה המלך, שנאמר (בנשיא החוטא) 'ועשה אחת מכל מצוות ה' אלוקיו' - מי שאין על גביו אלא ה' אלוקיו". ואכן ביחזקאל [לז כה] נקרא המלך נשיא ככתוב: "ועבדי דוד נשיא להם לעולם".

וכן כתב הרמב"ם: "אי זהו נשיא האמור בתורה? זה המלך, שאין עליו רשות מאדם מישראל ואין למעלה ממנו במלכותו אלא ה' אלוקיו, בין שהיה מבית דוד או משאר שבטי ישראל. ואם היו מלכים רבים ואין אחד מהם עובד את חברו, כל אחד ואחד מביא שעיר עזים על שגגתו" [הל' שגגות פט"ו ה"ו].

לעומתם כותב הראב"ע בפירושו לתורה: שהנשיא הוא לאו דווקא המלך, אלא גם "נשיא השבט או נשיא בית אב" ויתכן שמקורו בתרגומים שכתבו: "אם רבא יחוב" (אונקלוס) או "בזימנא דרבא בעמא ייחוב" (יונתן בן עוזיאל), ולשיטתם הנשיא אינו דווקא המלך אלא כל מי שהוא גדול בעם.

ואפשר להביא ראיה לדבריהם ממה ששאל רבי את רבי חייא [הוריות יא ב): "כגון אני מהו בשעיר?" (ופרש"י את השאלה: הנשיאות שלי האם היא נשיאות מעולה, שאילו הייתי בזמן שבית המקדש קיים הייתי מביא שעיר או לא?) 

והשיב לו רבי חייא: "הרי צרתך בבבל", וכוונתו: שישנו ראש הגולה שבבבל שאתה כפוף לו. (ולכאורה גם בלי ראש הגולה הרי רבי היה כפוף לשלטון הרומאי, ואולי מפני זה כתב הרמב"ם: "שאין עליו רשות מאדם מישראל"). והנה משאלתו של רבי ומתשובתו של רבי חייא משמע שאם רבי לא היה כפוף לראש הגולה כי אז היה לו דין של הנשיא המביא שעיר, אעפ"י שרבי לא היה מלך.

ואולי אפשר לומר ששתי השיטות מתכוונות לדבר אחד, שהנשיא האמור בתורה הוא הסמכות הגבוהה ביותר הקיימת בישראל באותו הזמן, ושבזמנו אינו כפוף לשום סמכות של בשר ודם מישראל אלא לה' אלוקיו בלבד. ואכן בדרך כלל המלך הוא הסמכות העליונה, אבל בזמן שאין מלך, אז כל סמכות אחרת (כמו נשיא השבט או נשיא בית אב) אם היא אינה כפופה לשום סמכות אחרת של בשר ודם, יש גם לה דין הנשיא המביא שעיר על חטאו.

על אף הכבוד הראוי לנשיא עלינו לדעת שכולם שווים בפני החוק ואין לאחד מהם חסינות משפטית על חטאיו, ויתרה מזו כאשר המנהיג הוא עבריין הריהו כורת את הענף שהוא יושב עליו, והופך להיות כאחד האדם, כמו שפסק הרמב"ם: "חכם זקן בחכמה וכן נשיא או אב בית דין שסרח, אין מנדין אותו בפרהסיא לעולם אלא אם כן עשה כירבעם בן נבט וחבריו - אבל כשחטא שאר חטאות, מלקין אותו בצנעה ואומרים לו: הכבד ושב בביתך" [שם פ"ז ה"א]. ואין במעמדו הקודם סיבה להתעלם מהפשע שעשה בבחינת על כל פשעים תכסה אהבה.