כל ההתחלות מפורים

הרב יוסי יזדי , ה' באדר ב תשע"ט

יהדות הרב יוסי יזדי
הרב יוסי יזדי
צילום: באדיבות המצולם

בפרשתנו נאמר "דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם, אדם כי יקריב מכם קרבן לה'". השפת אמת זיע"א (ויקרא, תרל"א) מביא את דברי הגמרא במסכת תמורה "בשבת אין מקריבין קרבן יחיד" (פרק ב, יא).

וזה לשונו: "ויש לומר גם כן, כי בשבת אין צורך לבחינת המעשה, שבשבת נאסר כל המלאכות, ולכך הרצון בלבד להיות מוסר נפשו לה' יתברך הוא הקרבן". פירוש, בגלל שמעלתה של השבת כה גבוהה, אנו סמוכים וקרובים אליו יתברך בעצם הרצון שלנו, עד שאין לנו צורך בביטוי מעשי של הקרבת קרבנות לגילוי רצון זה.

עניין הקרבת הקרבנות אינו מעשה שהיה רק נחלת העבר בזמן בית המקדש. יותר מכך, הוא אינו מעשה חיצוני בלבד של העלאת בהמה על המזבח. אלא, הכוונה הפנימית היא לגלות את המקום הצפון בלב האדם ששם הוא 'בלתי לה' לבדו'. 

כך כותב 'השפת אמת': "'צפונה לפני ה'- כי עיקר הקרבן היה הרצון למסור נפשו לה' יתברך, וזה ההסתר שהיה בהקרבן ונקרא צפונה, וזה יוכל להיות גם עתה להיות כל האדם משועבד לה' יתברך."

בתוך כל אחד מישראל גנוזה נקודה עמוקה של רצון להתקרב לאביו שבשמיים. אפילו יהודי שבחיצוניותו נראה רחוק ביותר מקדושת ישראל, אנו מאמינים שגם בתוכו יש רצון למסור נפשו, גופו ומאודו למען כבודו יתברך, ושבוודאי יגיע הזמן שיתגלה הרצון העמוק הזה.

אנו נמצאים בחודש אדר, ומתקרבים לימי חג הפורים. בעל ספר 'הלקח והלבוב' (על פורים) כותב בשם האריז"ל שי"ב חודשי השנה מכוונים כנגד י"ב השבטים. והשבט שמכוון כנגד חודש אדר הוא שבט נפתלי.

על נפתלי נאמר בתורה "נפתלי שבע רצון" (דברים לג, כג), ועוד נאמר (בראשית מט, כא) "נפתלי אילה שלוחה". כותב 'הלקח והלבוב': "מורה על גודל כוח הזריזות שיש בכוח שבט נפתלי, היפך עמלק שהוא מכניס בכלל ישראל שירגיש (דברים, כה, יח) 'ואתה עיף ויגע'. קרירות מביא את האדם לידי עצלות. כאשר בא האדם לידי ייאוש, בא לידי עצלות. עמלק בא ברפידים, אמרו חז"ל (בכורות ה, ע"ב) שהוא לשון רפיון ידים ועצלות."

ומוסיף: "כוח הרצון הוא מה שגורם לאדם לבוא לידי מידת הזריזות, הרצון הוא כוח הדוחף שיש באדם. שורש תיבת 'רצון' הוא 'רץ', האדם רץ כפי מידת הרצון שיש בו, כי הרצון הוא הכוח המתגבר על רפיון."
 
ואת 'הרצון' הזה אנחנו מקבלים בפורים. בפורים האדם מקבל לב חדש, וגובר החשק לעשות רצון אביו שבשמים, כפי שחז"ל (שבת פח, ע"ב) דורשים שבפורים קיבלנו את התורה ברצון. כלומר, התגלה הרצון הפנימי שלנו לקרבת אלוקים על ידי קבלת התורה.
 
רבנו נחמן מברסלב זיע"א כותב (שיחות הר"ן יב) שאמנם היום אין קורבנות, אבל האדם שמתאמץ להתפלל תפילה בכוונה, אדם שאחר כל נפילה לא מתייאש אלא אוסף את עצמו להתחיל מחדש, כל זה בחינת קרבן, ועליו נאמר "כי עליך הורגנו כל היום". 
 
קרבן הוא לשון התקרבות. אנו אומרים כל יום בתפילה "וחיי עולם נטע בתוכנו". בתוך כל איש ישראל מונחת תשוקה גדולה לחיות חיי אמת ואמונה. יש פעמים שההרגש רדום, אבל בימים אלו יש יכולת להתחדש ולהצית מחדש את האש היוקדת בתוך לב האדם, כפי שרבינו הקדוש כותב שכל ההתחלות מפורים (ליקוטי מוהר"ן תניינא עד). כי על ידי שמחת פורים יש לאדם את הכוח להתחזק, לעשות התחלה חדשה בדרכי היהדות.
 
בפזמון שלאחר מגילת אסתר אנו אומרים: "להודיע שכל קויך לא יבושו ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך", וזה המסר של המגילה "אין שום ייאוש בעולם כלל"! רק לרצות ולרצות, להמשיך לכסוף להשתוקק לפעול טוב בעולמו של הקב"ה. לא לזלזל במעט טוב שאני כן יכול ומסוגל לעשות, אלא להאמין שכל מעשה אפילו הכי קטן הוא משמעותי כי "והכלל, שהעיקר הוא הרצון והכיסופין, שיהיה כוסף תמיד אליו יתברך" (שיחות הר"ן נא). 

כותב 'הלקח והלבוב': "הרבונו של עולם תובע מאיתנו שנעשה שינויים בדרך החיים שלנו, אינו מבקש דברים גדולים. 'נפש כי תקריב'- עני מביא מנחה, דבר קטן, אבל הוא עם הנפש, עם כל הרצון ובאמת. כן בדורות הללו שאנו עניים בדעת, רוצה מאיתנו הקב"ה דברים קטנים, דברים שיש ביד האדם לעשותם, שיעשה אותם באמת."