אתם שולטים ביקר מכל?

הרב נתנאל יוסיפון , ז' באדר ב תשע"ט

יהדות הרב יוסיפון בסדר ט"ו בשבט
הרב יוסיפון בסדר ט"ו בשבט
צילום: יח"צ

אדם אחד בא אל המגיד ממזריטש והתלונן בפניו, שאינו יכול לטהר את מחשבתו ממחשבות לא טובות והרהורים רעים, שנכנסים אליו בעל כרחו ומבלבלים אותו.

אמר לו הרב המגיד ליסוע לצדיק רבי זאב מז'יטומיר, (שיום ההילולא שלו בפורים, יד' אדר), מחבר הספר 'אור המאיר'. נסע האיש לרבי זאב, אך כשהגיע לביתו היה כבר לילה, והבית היה סגור.

דפק האיש על הדלת שוב ושוב, ואיש לא פתח לו. הלילה היה קר, והאיש התחנן שיפתחו לו, אך איש לא פתח לו.

כשראה האורח שאיש לא פותח, אמר בכעס וברוגז – 'אינכם מרחמים על יהודי, ומכניסים אותו לבית?' אך אף אחד מבני הבית לא הגיב ולא פתח.

בבוקר, נפתחה הדלת, והאורח נכנס והתארח בבית כמה ימים, אך רבי זאב לא שאל אותו דבר.

התפלא האורח – למה שלח אותי הרב המגיד לכאן? והחליט לחזור לביתו.

לפני שנסע, פנה לרבי זאב ושאל: 'הנה, רבנו המגיד שלח אותי לכבודו, ואיני יודע למה'.

השיב לו רבי זאב: 'רבנו, שלח אותך אלי, כדי שתלמד ממני, שהאדם הוא בעל הבית, ולמי שאיננו רוצה אין הוא מניחו להיכנס...' (לפי סיפורי חסידים, תורה, מס' 222).

סיפור עמוק, שמעביר מסר יסודי וחשוב. האדם חושב כל העת, ומחשבותיו רצות במהירות. זו הסיבה, שרובנו חיים בתפיסה, שמחשבותיו של האדם אינם בידיו. כביכול, אם באה מחשבה לא טובה לאדם, אנוס הוא להרהר, ואין הדבר בשליטתו. (תפיסה זו היא אולי טובה לחיזוק אנשים שנופלים במחשבותיהם, ואם יתייחסו לכך בחומרה, יפלו עוד יותר ברוחם ויתייאשו לגמרי. לאנשים אלו נאמר, שנפילתם זו פחותה ממי שנופל בזדון, כי יש כאן כבר מימד של אונס. אך וודאי שראוי לשאוף למדרגות גבוהות יותר, כפי שנראה לקמן).

אך האמת היא שגם תחום המחשבה נתון לשליטתו של האדם. עיקר היכולת לשלוט במחשבה, תלויה בעבודה מקדימה שעל האדם לעשות. כבר אמרו חז"ל על הפסוק – "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", העין רואה והלב חומד. החמדה היא אמנם גם רגש ולא רק מחשבה, אך יש בה בוודאי גם קשר לעולם המחשבה. אדם שיעשה עבודה מקדימה וישמור על עיניו, ממילא לא יתעורר לחשוב מחשבות פסולות, שראיית העין יכולה להוביל אליהם.

בנוסף, האדם יכול ממש לנסות לשלוט במחשבותיו, ולהתאמץ להפנות את מחשבותיו לכיוונים טובים וחיוביים. (חשוב גם לשים לב בנושא זה להבדל בין מחשבה לרגש. לעיתים, על הרגש קשה לנו לשלוט, ואנו מבלבלים בין רגש למחשבה, ומדמים שעל המחשבה איננו יכולים לשלוט. אך האמת היא שמחשבה מסויימת מובילה לרגש מסויים, ואם נחשוב אחרת גם הרגש ישתנה. לדוגמא, אדם כועס על אירוע מסוים. אך האמת היא שכעסו נובע ממחשבה שהעניקה פירוש מסוים לאירוע. אם הוא ישנה את מחשבתו, גם הרגש ישתנה).

הפרשה שלנו מתחילה בצורה ייחודית, כך שיש בה הקדמה כפולה, "ויקרא אל משה, וידבר ה' אליו מאוהל מועד...". כבר תמהו רבותינו – הרי תמיד התורה מסתפקת בהקדמה – "וידבר ה' וכו', למה כאן שינתה והקדימה פעמיים והוסיפה – 'ויקרא אל משה'?

על כך ענו חז"ל – "לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה לשון חיבה... אבל לנביאי אומות העולם נגלה עליהם בלשון עראי וטומאה, שנאמר ויקר אלוקים אל בלעם". ההבדל בין נבואת משה וישראל לנבואת האומות מצוייה בהבדל בין קריאה מראש למפגש מקרי.

עיון בהקשר של תחילת הפרשה ישפוך אור חדש על העניין. במהלך סוף ספר שמות הולך ומוקם המשכן, עד שבסוף הספר נאמר: "ויכס הענן את אוהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן, ולא יכול משה לבוא... כי שכן עליו הענן...". נמצאנו למדים, שמשה לא יכול להיכנס אל המשכן עד שה' קורא לו לבוא ולשמוע את דבר ה', לכן חובה להקדים ולומר שה' קורא למשה ורק אחר כך מדבר איתו.

יש כאן אמירת עומק, שקבלת דבר ה' אינה על הדרך וללא שליטה, אלא היא מותנת בעבודה רצינית של בניית בית, נתינת מקום, ובסוף – קריאה לכניסה פנימה אל ההיכל.  כשרוצים לדבר על עניין חשוב, לא מדברים בשיחת מסדרון על הדרך, אלא קובעים פגישה מראש במשרד. אומות העולם פוגשים את ה' במקרה על הדרך, ואילו ישראל, החביבים על ה', מכינים בית ומקבלים זימון מראש.

וכך עלינו לנהוג במחשבותינו, לבנות בית ולהכניס רק את מי שמוזמן.

עניין זה נרמז גם במגילה בדברי אסתר: "כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית, אשר לא יקרא, אחת דינו להמית". מי שרוצה להיות 'מלך', (כידוע, 'מלך' – מחשבה, לב, כבד. אדם ששולט במחשבתו על הכל), צריך לדעת להכניס רק את מי שצריך להכניס.

וברוח פורימית, נסיים ב'ונהפוכו' מכל המאמר שכתבנו, שבמחשבות של קרבת ה', שהופכות אותנו לבניו של ה', עלינו לנהוג כילדיו של המלך, שרשאים להיכנס אליו בכל רגע גם בלי לדפוק...

וכמו שעשתה אסתר, אשת המלך, שבאה בלי הזמנה, נשאה חן בעיני המלך, והוא הושיט לה את שרביט הזהב...

שנזכה להשתכר בפורים, לצאת מהדעת, ושיפרצו למחשבתנו וממחשבתנו, מחשבות קרבת ה' ההופכות ארור לברוך...

פורים שמח!